כִמְעַט אָרִיתִי מִן הַבְּדִידָה בֹּשֶׂם
הָדוּר, יְנַשֵּׂא בִּי אֶת שִׁפְלֵי לְבָבִי,
נִגּוּן יַכְתִּיר עֲלֵיהֶם מְעֻלָף קֶסֶם.
כָּל נוֹף, חֲלוֹם מוּפָז, יֹאחַז בַּעֲקֵבִי.
כִּמְעַט אַשְׁקִיט נֶפֶשׁ הוֹמִים חִשְּׁבוֹנֶיהָ
נוּגִים, כִּי אַרְגִּיעָהּ בְּעִמְקֵי הַלֵּילוֹת.
אָז פִּנּוֹת אָאִיר בַּאֲפֵלַת גַּנֶּיהָ.
כָּל רָז, גְּנִיזַת־עֲלוּמִים, יִתְגַּל מִן הַלּוֹט.
שְׁבִיל הֶחָלָב כָּל אַוָּה בִּי יַגְוִיעַ.
צְלִילִים נִגָּרִים מִנִּבְלֵי מְרוֹמִים.
הוֹמֶה הַדְּמִי בִּשְׁעַת־הוֹד בָּהּ גָּבִיעַ
רוֹטֵט בָּרָמָה מְלֵא אשֶׁר עוֹלָמִים.