פְּנִימִית אַתְּ, נַפְשִׁי. נִגּוּנִים כְּלָאוּךְ
בְּאַרְמְנוֹתֵיהֶם. וְאֵין אַתְּ שׁוֹאֶלֶת
לַנּוֹף אֲשֶׁר בַּחוּץ. כִּי הָאוֹרוֹת הִלְאוּךְ
וְהַנִּגְלוֹת. רַק בַּמִּסְתָּרִים אַתְּ קוֹבֶלֶת.
אַךְ הַסְּתָו דְּרוֹר יִקְרָא לָךְ. עוֹנָה נִפְלֵאת
בָּעוֹנוֹת. אָז כָּל עָגְמָה בָּךְ מְלֻטֶּשֶׁת.
אָז אֶל הַגַּנִּים אַתְּ רוֹצָה לְהִמָּלֵט,
חַגֵּךְ שָׁם לָחֹג בְּתוּגָה מְחֻדֶּשֶׁת.
אַל נָא לַגַּנִּים, זֹאת הַפַּעַם. אֶל אַפִּי
לֹא יַעֲלוּ הַבְּשָׂמִים. לֹא יַבְהִיקוּ
הַגְּוָנִים לְעֵינַי. עַמּוּדֵי עָשָׁן מִפִּי
אֲרֻבּוֹת שָׁם… כַּמָּה בִּי הֶעֱמִיקוּ.
הוֹי, גַּן נָעוּל! יֹפִי נָעוּל! הוֹי לְעֵינָיו
הַכֵּהוֹת שֶׁל בֶּן עַם מְעֻנֶּה. הַרְחִיקִי
בִּמְאוּרָתֵךְ, נַפְשִׁי. נַגְּנִי גְוָנָיו
שֶׁל אֵפֶר שְׂרוּפִים, מִבָּשְׂמוֹ אֵשׁ הַדְלִיקִי.