חִקְרֵי־מָחָר גְּדוֹלִים, צְפוּנֵי יָמִים־יָבוֹאוּ,

יֶהֱמוּ בָּנוּ כְּמוֹ זִכְרוֹנוֹת אֲשֶׁר נוֹקִיר.

הַלַּיְלָה אֲנִי נִצָּב עַל־יַד בַּיִת אַחֲרוֹן,

וּכְעַל עַמּוּדֵי־עוֹלָם אֲנִי נִשְׁעָן אֶל הַקִּיר.

כְּלִי־מַשְׁחִית בְּיָדִי, וְאֶצְבָּעִי עַל הַהֶדֶק,

מוּל אוֹיֵב אֲשֶׁר אָמַר: אֶרְדֹּף, אֲחַלֵּק שָׁלָל.

הַלַּיְלָה אַנִי נִצָּב עַל־יַד בַּיִת אַחֲרוֹן,

לִנְצֹר עַל צְחוֹק־פִּתְאֹם בַּחֲלוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָל.

מַה יָּפִים הַמַּחֲנוֹת הַגְּבוֹהִים לִצְבָא־שָׁמַיִם!

אֵיךְ סוֹכִים הָיִינוּ בְּזִיוָהּ שֶׁל שְׂדֵה־חֶמְדָּה!

אַךְ הַלַּיְלָה אֲנִי נִצָּב עַל־יַד בַּיִת אַחֲרוֹן,

וּבְרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם: הַכְּלִי וְהָעֶמְדָּה…