א.    🔗

אין עם בעולם שכל־כך מעריך את חשיבותו של אירגון האומות המאוחדות כמו העם היהודי. וזה לא רק מפני שרעיון או"ם ביסודו נובע ממקור ישראל עתיק – מחזון נביאינו על שלום עולמי ועל איחוד לאומים למען מטרות נשגבות. אלא גם, ובעיקר, מפני שבהווה אנחנו מעונינים יותר מכל עם אחר במימוש רעיון האומות המאוחדות, במידה הגדולה ביותר, למען הבטחת קיומנו.

לפי סעיף א' של מגילת האומות המאוחדות שואף האירגון לקיים שלום ובטחון בינלאומיים. לפתח יחסי־ידידות בין האומות על בסיס של שווי־זכויות והגדרה עצמית של העמים, לבצע שיתוף בינלאומי בפתרון שאלות כלכליות, סוציאליות, תרבותיות או הומאניטריות ולטפח את כיבודן של זכויות־האדם וחרויותיו היסודיות ללא הבדל גזע, מין, לשון או דת. מי עוד כמונו, המפוזרים כמיעוט בין שבעים אומות, זקוק להצלחת השאיפות הנעלות האלה? לא ייפלא, איפוא, כי נציגי היהדות העולמית, והקונגרס היהודי העולמי בראש וראשונה, הראו התענינות עמוקה כלפי אירגון האומות המאוחדות עוד בעת ההתיעצויות שקדמו להקמתו, והודות למאמצים המשותפים שלנו ושל הסתדרויות בינלאומיות אחרות אף הוכנסו תיקונים חשובים בנוסח המגילה לפני אישורה הסופי בועידת סאן־פראנציסקו (יוני 1945).

הסעיף 71 של מגילת האומות המאוחדות מתיר למועצה הכלכלית והסוציאלית של או“ם – המוסד הראשון במעלה אחרי מועצת הבטחון – להזמין בקביעות להתיעצויות גם הסתדרוית בלתי ממשלתיות לפי ראות עיניה. המועצה הכירה, בין שאר אירגונים בינארציים כאלה, בארבע הסתדרויות יהודיות: א. הקונגרס היהודי העולמי; ב. “הועד המייעץ” הכולל את חברת כל ישראל חברים (אליאנס), הועד היהודי־האמריקני אגודת־אחים (אנגלו־ג’ואיש אסושיאיישן); ג. “ועד־השיתוף” הכולל את ועד הקהילות באנגליה, ועד הקהילות בדרום אפריקה ובני ברית באמריקה; ד. אגודת ישראל. בעוד ששלוש ההסתדרויות האחרונות מופיעות לפני מוסדות או”ם רק באקראי, הרי הקונגרס היהודי העולמי – המאחד בתוכו כיום ששים וחמש הסתדרויות ארציות – עוסק בהתמדה בהגנת האינטרסים היהודיים במוסדות־או“ם המרובים. ויש לו גם נציג קבוע ליד או”ם, הלא הוא מוריס פרלצווייג.

אם כי נציגי היהדות בגולה מקדישים את כוחם בעיקר לעניני הגולה, הרי מאז ומתמיד פעלו גם לטובת ארץ ישראל ולמען מדינת ישראל מזמן תקומתה. עצם ההחלטה ההיסטורית של עצרת האומות המאוחדות על הקמת המדינה היהודית (29.11.47) הושגה לא רק במאמציהם של הציונות והישוב אלא גם הודות לעזרה המדינית שהוגשה ע“י ההסתדרויות, הקהילות והאישים היהודיים החשובים בתפוצות, שניצלו עד גבול האפשרות את קשריהם עם החוגים המדיניים בארצות שונות וביחוד באו”ם. אירגונים ציוניים וגם לא־ציוניים בגולה פעלו למען הכרה רשמית במדיגת ישראל ע"י הממשלות בארצותיהם, למען ביטול תכנית הנאמנות על ארץ ישראל (שצמחה פתאום בחוגי או"ם באביב 1948), למען קבלת מדינת ישראל כחברה באומות המאוחדות, נגד זיון מדינות־ערב, נגד התכנית של בינאום ירושלים ועוד.

וודאי, מדינת ישראל – שהנה כיום חברה בעלת זכויות מלאות באו“ם – היא המגינה העיקרית על עניניה שם וברחבי תבל כולה; אך זוהי עובדה שגם היהדות העולמית ע”י נציגיה באה תמיד לעזרתה בחוגי או“מ בשעת הצורך. מאידך גיסא, אף כי מדינת ישראל ככל מדינה אינה רשאית להתערב בעניניה הפנימיים של מדינה אחרת, בכל זאת היא יכולה לעזור לעתים לקיבוצים יהודיים בגולה, הנפגעים מחמת גזירות שונות – הן ע”י הסתמכותה על מגילת האומות המאוחדות והחלטותיה והן ע“י ניצול קשריה עם נציגי המדינות בלייק סאכסס. יוצא איפא שיש לנו שתי דרכים לפעול בחוגי או”ם: אחת ע“י מדינת ישראל, בעיקר ‏– למען עניני המדינה גופה, ושניה ע”י נציגותה של היהדות העולמית – לטובת הקיבוצים היהודיים שבגולה.

 

ב.    🔗

כל המוסדות והתפקידים המרובים של או"ם חשובים לעמנו, אך יש ביניהם כאלה שהנם בעלי ערך מיוחד לקיבוצים היהודיים בתפוצות, הצפויים לסכנות הרבה יותר מכל קיבוץ לאומי־דתי אחר.

בעית השלום עומדת בראש עניניו של או“ם, והיא גם הראשונה במעלה לגבי העם היהודי ולגבי מדינת ישראל. לפיכך עלינו לומר, שנציגי ישראל באו”ם משמשים פה לאומתנו כולה במאמציהם הגדולים לסייע כמיטב יכלתם להפסקת המלחמה במזרח הרחוק ע“י הצעותיהם ותיווכם בכיוון זה, בעצרת ומחוצה לה. במצב־המתיחות, השורר כיום בעולם, הרי עלולה התפרצות האש באיזה מקום ליהפך לתבערה עולמית כוללת, אשר את תוצאותיה האיומות קל לנו לשער. אך אפילו כעת, כאשר מאבק־הדמים מתרכז בפינה אחת של העולם בלבד, ניכר רישומו השלילי מכמה בחינות בחיי העם היהודי, הן בתפוצותיו והן במדינתו. לבנו דופק בהלם אחד עם לבותיהם של נאמני־או”ם, העמלים למען השבת־השלום על כנו ומניעת הפרתו בכל מקום שהוא. יהודי־העולם בתור אזרחי־מדינות שונות מעודדים את ממשלותיהם בעמל קדוש זה, וכמו תמיד מתבלטת כאן זהות־האינטרסים הגמורה של מדינת ישראל ושל עם ישראל בתפוצות.

מענין שהמזכיר הכללי של האומות המאוחדות. במנותו בדו“ח השנתי שלו לעצרת 1950 את ההישגים החשובים של האירגון בשדה־השלום, מציין במקום בולט את העובדה שאו”ם הצליח לקיים את המשטר של שביתת נשק בין מדינת ישראל ובין שכנותיה באמצעות הועדה המעורבת לשביתת הנשק של או“ם – על אף הדיחויים וחילוקי־הדעות, המונעים הסדר־שלום סופי באזור זה. הכל יודעים שנציגי מדינת ישראל עושים את כל האפשר לשם השגת ההסדר הסופי, והתאמצותם זו נתמכת בחוגי או”ם ע"י נציגותה של היהדות העולמית.

או"ם הנהו משפחת־העמים המאוחדת, ועם ישראל יותר מכל העמים האחרים מתפלל להצלחתה בפתרון בעית השלום לאורך ימים.

 

ג.    🔗

בימי שלום, כמו בימי מלחמה, נודעת חשיבות יסודית לענין של זכויות־האדם. ושוב: האזרח היהודי הוא שצפוי אלי פגיעות ביותר. אף במדינות דימוקראטיות מובהקות גתקלים אנו במקרים של הפליה לרעה ושלילת זכויותינו כיחידים או גם כקבוצות – לא בחוק כמובן כי אם במציאות. משום כך הקדישה נציגותה של היהדות העולמית תשומת־לב מיוחדת לענין זה של הבטחת זכויות־האדם ע“י מגילת האומות המאוחדות. היא יחד עם הסתדרויות בלתי־ממשלתיות אחרות, בינלאומיות, טיפלה בשאלה עוד לפני הקמתו הרשמית של או”ם, והודות למאמצים הללו נזכר הענין בסעיפים שונים של המגילה כגון 13 (“העצרת תציע הצעות המסייעות למימוש זכויות האדם וחרויותיו היסודיות – ללא הבדל גזע, מין, לשון או דת”), 55 (“העצרת תטפח את שמירת זכויות האדם וחרויותיו היסודיות – ללא הבדל גזע, מין, לשון או דת”) ואחרים.

ברם אירגון האומות המאוחדות לא הסתפק בהכרזות חלקיות, המפוזרות במגילתו זעיר שם זעיר שם, אלא קיבל בעצרת 1948 (בעשרה בדצמבר) הצהרה מפורטת, כוללת על זכויות האדם בנוסח חגיגי בן שלושים סעיפים. שוב הביאו נציגי היהדות העולמית, בעל פה ובכתב, הצעות לתיקונים – קודם אישורה של ההצהרה הכוללת. כמה מן ההצעות האלה גם נתקבלו ע“י או”ם, ורישומן ניכר במגילה. את השפעת התיקונים, שהוצעו ע"י הקונגרס היהודי העולמי, אפשר לגלות בניסוח הסעיפים על זכות מיקלט, שוויון לפני החוק. איסור־הפליות, עונש על עבירה פלילית, ועוד.

“ההצהרה האוניברסאלית על זכויות האדם” – זהו שמה הרשמי – מסתמכת על המגילה של או"ם. בהקדמתה הארוכה אנו קוראים בין השאר: “הואיל והמדינות־החברות התחייבו לפעול בשיתוף עם אירגון האומות המאוחדות לשם טיפוח יחס־כבוד כללי אל זכויות האדם וחרויות־היסוד ולשם שמירתן…” הסעיף הראשון של ההצהרה מכריז, בנוסח ההצהרות המהפכניות של ארצות הברית וצרפת בשעתן: “כל בני אדם נולדו בני חורין ושווים בערכם ובזכויותיהם. כולם חוננו בתבונה ובמצפון, לפיכך חובה עליהם לנהוג איש ברעהו ברוח של אחוה”. הסעיף השני נותן פירוט יותר מלא מן הרגיל בהגדרת העקרון של “ללא הבדל”. הוא מכריז שאסורה “הפליה כלשהי מטעמי גזע, צבע, מין, לשון, דת, דעה פוליטית או דעה בבעיות אחרות. בגלל מוצא לאומי או חברתי, קנין, לידה או מעמד אחר”. ובחלק השני הוא מוסיף שהדבר הזה חל על כל ארץ וארץ, בין אם היא ריבונית ובין אם אין לה שלטון עצמי או יש ריבונות מוגבלת. סעיפים אחרים אוסרים שעבוד, עינויים, השפלה, מאסר וגרוש שרירותיים, התערבות בחייו הפרטיים של אדם, גזילת קנין, שלילת האזרחות וכו'. הסעיפים החיוביים מכריזים בדברים נלהבים: “כל אדם יש לו הזכות לחיים, לחירות ולבטחון אישי” (סעיף ג'). “הכל שווים לפני החוק” (סעיף ז'), “כל אדם זכאי לבקש ולמצוא בארצות אחרות מקלט מרדיפות” (סעיף י"ד), “כל אדם זכאי לאזרחות” (סעיף ט"ו), “כל אדם זכאי לשוויון בכניסה לשרות במנגנון של ארצו” (סעיף כ"א), “כל אדם זכאי לעבודה” (סעיף כ"ג), “כל אדם זכאי לחנוך; החנוך ינתן חנם” (סעיף כ"ו). סעיפים אחרים מכריזים על זכותו של כל אדם להשתתף בבחירות מורשוניות, על זכותו לרמת חיים נאותה, למנוחה ולחופשה, להגנת יצירתו הרוחנית ועוד.

ההצהרה המצוינת הזאת, שעוררה התלהבות בחוגים יהודיים, יש בה ליקוי יסודי: היא רק הכרזה בלבד, היא איננה בבחינת חוזה שמחייב את הצדדים החתומים עליו. לפנינו כאן שאיפות נעלות, משאלות נאות – ותו לא, כי שום מדינה חברה באו"ם לא התחייבה בפירוש לפעול לפיהן. נכון ש“ההצהרה האוניברסאלית” נתקבלה בעצרת פה אחד (48 בעד, 8 נמנעו); נכון שהיה כאן מפעל היסטורי, מפעל מוסרי גדול של משפחת־העמים. אבל אם הממשלות בו בזמן טענו שאין להצהרה כוח חוקי־משפטי, כוח מחייב של חוזה, מה ערך ממשי להצהרה? עוד באותה הישיבה של העצרת, שבה נדונה ההצהרה, קבעו יוצריה את טיבה הבלתי מחייב. בלשונה של הגב' רוזבלט, שהגישה את ההצהרה לפני העצרת: “אין זה חוזה, אין זו אמנה בינלאומית, אין זה חוק ולא התחייבות חוקית־משפטית. זוהי הכרזה על עקרונות יסודיים, הנוגעים לזכויות האדם ולחירויותיו”. אמנם המומחה היהודי הידוע בחוק הבינלאומי הפרופ. לאוטרפאכט חיווה את דעתו, שההצהרה “מטילה חובות חוקיות־משפטיות על המדינות־החברות באירגון האומות המאוחדות”, ודעה דומה לזו הביעו גם כמה משופטי בית הדין העליון בארצות הברית (בקאליפורניה אף הסתמך בי"ד מחוזי על ההצהרה בפסק־דין אחד). אבל הדעה הרווחת בחוגי או“ם, מאז אישור ההצהרה, היתה לגמרי אחרת, ולכן נתעוררה מאליה השאלה בדבר השלמת ההצהרה ע”י חוזה או חוזים שיחייבו הלכה למעשה את החתומים עליהם.

העצרת הסכימה לכך והטילה על ה“ועדה לזכויות האדם” לגשת להכנת הצעת־חוזה או חוזים, שיהפכו את עקרונותיה של ההצהרה להתחייבויות מפורשות. הועדה הגישה למועצה הכלכלית והסוציאלית (במושב יולי־אוגוסט 1950 של המועצה) את הצעת החוזה הראשון בדבר ההתחייבויות, בשטח זכויות האדם, והוצאתן לפועל. עמדתה של הועדה היא שאין להכניס בחוזה אחד את כל הההחייבויות, ושאחרי החוזה הזה צריך יהיה לעשות חוזים נוספים.

הקונגרס היהודי העולמי, כמו הסתדרויות בלתי ממשלתיות אחרות, שלח למועצה הכלכלית־הסוציאלית תזכירים, שבהם הוא מבקר קשה את הצעת החוזה; וכן מתחו בקורת על ההצעה שליחי הקונגרס שהופיעו לפני מוסדות־או"ם שונים. הצעת־החוזה מכילה 45 סעיפים, שמהם 18 הראשונים עוסקים בזכויות האדם ובחובותיהן של הממשלות כלפיהן, והשאר מתארים את דרכי הגשמתו של החוזה. במועצה גופה נתעורר וויכוח ממושך על ההצעה; היו שחייבוה והיו ששללוה. על כל פנים יש עוד זמן להכניס בה תקונים משום שהעצרת האחרונה לא קיבלה החלטה סופית בנוגע אליה.

אציין כאן אחדים מן התיקונים שהוצעו ע“י הקונגרס היהודי העולמי. בהצעת־החוזה, כפי שאושרה ע”י המועצה הכלכלית הסוציאלית של או"ם, חסרות כמה זכויות חשובות שהמדינות נתבעות להגן עליהן כגון הזכות לחנוך, הזכות לעבודה, הזכות לשרות ממשלתי, הזכות למקלט בארץ אחרת. הקונגרס מציע קודם כל להשלים את החסר.

בסעיפים, הקובעים את חרות הדעות, האספות וההתאגדות, מציע הקונגרס לנסח את הזכות הזאת כך שיהא ברור, כי היא לא תחול על מסיתים להפליה ולשנאה גזעית, לאומית, דתית. מכיוון שבשעת חרום הרשות בידי הממשלות לבטל את הזכויות החוקתיות הרגילות, מציע הקונגרס שהביטול ייעשה ללא כל הפליה, ושתיקבענה זכויות מספר אשר אין לבטלן אפילו בשעת החרום. ברור שבענינים כאלה היהודים הם העלולים להיות הקרבנות הראשונים של פגיעות שרירותיות ע"י הממשלות.

כיצד להבטיח למעשה הגנה על זכויות האדם במדינה? הקונגרס היהודי מציע שתי דרכים: בתי משפט מיוחדים בפנים המדינה והגשת פטיציה למוסדות או“ם. כל תושב, שזכויותיו האנושיות נפגעו ע”י השלטונות, יהא רשאי להגיש תלונה לבית המשפט המיוחד, אשר כל ממשלה תתחייב להקים לשם דיון בקובלנות כאלה. נוסף על כך יש להעניק ליחידים ולקבוצות הנפגעים את הזכות לפנות בתלונות אל “ועדת הפטיציות” המיוחדת, שתוקם ליד אירגון האומות המאוחדות. הסתדרויות, המוכרות ע“י או”ם (כמו שציינתי לעיל, יש ארבע הסתדרויות יהודיות כאלה), תהיינה רשאיות לפנות בקובלנות אל המועצה הכלכלית־הסוציאלית. המדינה תקבל מאת “ועד־הפטיציות” או המועצה הצעות לתיקון העוולות ותצטרך להודיע, מה עשתה בכיוון זה.

הצעות הקונגרס, ביחוד בענין הזכות של פטיציה, עוררו התנגדות מצד כמה מחברי המועצה הכלכלית־הסוציאלית, הסבורים שרק לממשלות צריכה להינתן הזכות להגיש תלונה על הפרת זכויות האדם באיזו מדינה. דעה זו אינה נוחה לנו, בי קשה יהיה למצוא ממשלה אשר תסכים להיות לנו לפה ולקלקל ע"י כך את יחסיה עם ממשלה אחרת בגללנו.

אחת ההצעות הראשיות של הקונגרס היהודי העולמי היתה לעשות את הנוהל בהגשת תלונות ומתן תשובות עליהן פשוט וקצר ביותר. לפי הפרוצדורה, המוצעת בהצעת־החוזה, תעבורנה אולי שנתיים עד שתיעשה פעולה ממשית, ובמשך הזמן הזה תימשכנה הפגיעות בזכויות ובחרויות של היחיד והקבוצות; התשועה עלולה לבוא במאוחר מדי. מן ההכרח איפוא שכל המהלך של תלונות ותגובות יהא פשוט ומהיר. מי עוד כמונו היהודים מעונין בדבר הזה?

יש לזכור: עד שנוסחת החוזה תושלם כולה ותאושר ע“י עצרת או”ם, קיימת ומשפיעה – כבר עכשיו – “ההצהרה האוניברסאלית על זכויות האדם”. מוסדות או“ם מסתמכים עליה בהחלטותיהם ובמעשיהם. בחוקתה של המדינה החדשה אינדונזיה, החברה הששים באירגון האומות המאוחדות (מדינת ישראל היתה החמישים ותשע), נכללו כמה סעיפים שנלקחו מן ההצהרה בלי כל שינויים. בית־משפט אחד בארצות הברית הסתמך עליה, כמו שצוין לעיל. הסינאט של קאנאדה מינה ועדה מיוחדת לשם בירור השאלה של הבטחת זכויות־האדם וחרויות־היסוד לכל אזרחי המדינה והורה לה לבסס את דיוניה על הצהרת או”ם. שלושים אירגוני־נוער בינלאומיים פירסמו קול קורא, הדורש מחבריהם (העולה על מאתים מיליון, לתמוך בעקרונות או“ם ובהצהרה על זכויות־האדם. החוקה לסומאלילאנד, שהוכנה ע”י מועצת־הנאמנות, מכילה הרבה חומר מן ההצהרה. וסעיף אחד אומר בפירוש: “השלטונות המנהלים מקבלים להדרכה ולביצוע את “ההצהרה האוניברסאלית על זכויות האדם”, שנתאשרה ע”י עצרת האומות המאוחדות". אנו היהודים יכולים אך לברך על השפעה זו של ההצהרה, ההולכת ומתפשטת בעולם, אף כי לכאורה אין לה כוח מחייב (יש המתנגדים לדעה זו); ועלינו לקוות כי תוצאות החוזה המחייב, שייחתם וייכנס לתקפו בעתיד הקרוב, תהיינה ממשיות ומכריעות באמת.

 

ד.    🔗

ביום 9.12.48, יום אחד קודם אישור ההצהרה על זכויות־האדם, קיבלה עצרת או“ם פה אחד את ההאמנה בדבר ג’נוסייד – בדבר מניעתו והענשתו של הפשע “השמדת־עם” ברור כי יש קשר הגיוני בין ההצהרה ובין האמנה: הראשונה מכוונת אל היחיד ורוצה לשמרו מכל פגיעה; השניה דואגת לקבוצה של יחידים ורוצה למנוע את שיא הפגיעה בהם – השמדתם. קדמה לאמנה החלטתה של העצרת בשנת 1946, הקובעת בעצמה את הקשר בין שני הדברים האלה. וכה ראשיתה של ההחלטה הזאת: “ג’נוסייד הוא שלילת זכות הקיום של קבוצות אנושיות שלימות, כשם שהומיסייד הוא שלילת זכות החיים של היחידים”. אמנת־הג’נוסייד מורכבת מהקדמה ומתשעה עשר סעיפים. מכיוון שלפי הסעיף 13 נכנסת האמנה לתוקף חוקי כעבור תשעים יום אחרי אישורה ע”י עשרים מדינות, הרי יש לקבוע שהיא כבר קיבלה תוקף (בינואר 1951), הואיל ונתאשרה ע"י עשרים מדינות ויותר.

השמדת־עם! רק אחנו נתנסינו בזאת בשנים האחרונות, כאשר התיבטונים יחד עם רוצחים מעמים אחרים השמידו ששה מיליונים מאחינו, יותר משליש של העם היהודי כולו. ולולא נוצחו, היו ממשיכים את מלאכת ההשמדה עד תומה. העיראקים זממו לבצע אותו פשע בארצם בעיצומה של מלחמת־העולם השניה (1941), ואותה הכוונה עצמה היתה לגייסות הערביים שפלשו לארץ ישראל בראשית

1. אלה ואלה הספיקו לרצוח הרבה מאות יהודים שהיו תחת ידם, המזימה השטנית היתה אחת וברורה מאד: להשמיד, להרוג ולאבד את בני ישראל עד אחד. ספק הוא אם התורקים במלחמת העולם הראשונה התכוונו להשמדה שלימה של הארמנים, ובוודאי לא זממו היאפאנים במלחמה האחרונה לבצע את ההשמדה השלימה בסין המאוכלסת חמש מאות מיליונים נפש, אף כי רצחו שם כמה מיליונים. את טעם “ג’נוסייד” וסכנתו המתמדת טעמנו וטועמים אנחנו בעיקר. לא מקרית היא איפוא העובדה, שיהודי (הפרופ. רפאל למקין) יזם את אמנת־“ג’נוסייד” הבינלאומית ואף המציא את שם הפשע¹. עוד בשנת 1933 התחיל למקין לעמול, למען תיעשה אמנה כזאת; אבל רק אחרי משפטי נירנברג – כשנתגלו פשעי הנאצים בכל זוועתם – סללה לה יזמתו את הדרך בקרב האדישים, וההחלטה העקרונית של העצרת ביום 11.12.46 היתה פרי־מאמציו הראשון.

ההחלטה קובעת “שג’נוסייד הוא פשע עפ”י משפט־העמים, שהעולם התרבותי מגנה אותו. ומבצעיו צריכים להיענש" – ומבקשת מאת המועצה הכלכלית־הסוציאלית להכין הצעת־אמנה בשביל העצרת. עברו שנתים עד שאחרי דיון ממושך במוסדות שונים של או“ם נקבעה ההצעה סופית והוגשה לעצרת לאישור, בדצמבר 1948. שוב עמדו על המשמר ההסתדרויות היהודיות – בעיקר הקונגרס היהודי העולמי – ולהצעותיהם הושם לב. למשל, הגדרת ג’נוסייד באמנה כהשמדה שלמה או חלקית באה בתוצאות התיקון שהוצע ע”י הקונגרס היהודי. בהצעה, שהוכנה ע“י הועדה המיוחדת של או”ם, נאמר תחילה: “ג’נוסייד פירושו פעולה המכוונת להשמדת קבוצה לאומית, גזעית, דתית או מדינית”. את הבטוי “קבוצה” אפשר היה להבין כקבוצה שלימה; ואילו לפי התיקון היהודי, שאושר ע“י או”ם, יש להעניש גם על המזימה של השמדה חלקית. האמנה, לפי הנוסחה הראשונה, הזכירה במפורש בהקדמה את מקרי ג’נוסייד של השנים האחרונות ואת משפטי נירנברג; לצערנו הושמטו הדברים בנוסח הסופי של האמנה ובמקומם נאמר רק ש“בכל התקופות גרם ג’נוסייד אבדות גדולות לאנושות” – הבעת־גינוי קלושה מאד.

חמשת הסעיפים הראשונים באמנת־ג’נוסייד חשובים לנו ביותר. הסעיף הראשון קובע שג’נוסייד, בין אם בוצע בזמן של שלום ובין אם ביצועו היה בעת מלחמה, הוא פשע עפ"י המשפט הבינלאומי, והצדדים מתחייבים למנעו ולהעניש את האשמים בו. הסעיף השני מגדיר את פעולות ג’נוסייד, ואלה הן: א) רצח חברי הקבוצה־הלאומית, הגזעית, הדתית וכו'; ב) פגיעה קשה בהם, גופנית או נפשית; ג) יצירה מכוונת של תנאי חיים העשויים להשמיד את הקבוצה, בשלימותה או בחלקה; ד) אמצעים המכוונים למניעת לידות בתוך הקבוצה; ה) העברת ילדים ממנה בכוח הזרוע לקבוצה אחרת. יש להצטער שלא נכלל בין הפעולות הללו גם ג’נוסייד בשדה הלשון, התרבות והרוח – פעולות שאנו היהודים סובלים מהן בכמה ארצות של אסיה ואירופה.

הסעיף השלישי קובע את חמשת המקרים המחייבים עונש: 1) ג’נוסייד עצמו, 2) קשירת קשר לשם ביצוע ג’נוסייד, 3) הסתה בפומבי ובמישרין לביצוע ג’נוסייד, 4) נסיון לביצועו, 5) השתתפות בו. הסעיף הרביעי מחייב את הצדדים להעניש את כל מי שאשם בג’נוסייד – בין אם הוא שליט קונסטיטוציוני ובין אם הוא פקיד ממשלתי או אדם פרטי. לפי הסעיף החמישי מתחייבים הצדדים לפרסם חוקים לשם הגשמת סעיפי האמנה וביחוד לשם קביעת עונשין לאשמים בג’נוסייד או בפשעים אחרים, הכלולים בסעיף השלישי. זהו הסעיף החשוב ביותר. כאן לפנינו כבר לא הצהרה עקרונית בלבד, שמומחים רבים שוללים את האופי המחייב שלה; כאן חוזה בעל אופי חוקי־משפטי בולט, המחייב את הצדדים בפירוש. הבה נראה, מה תעשינה המדינות שכבר אישרו את האמנה, הלכה למעשה, ואם מדינות אחרות תצטרפנה אליה רשמית או לא.

 

ה.    🔗

שייכת לפרשה הזאת סידרת העקרונות, שאושרו ע“י ועדת־החוק הבינלאומי במושבה השני ביוני־יולי 1950. הועדה עבדה על פי הוראות העצרת בשנת 1947, שהטילה עליה להכין את ניסוח העקרונות של החוק הבינלאומי, אשר הוכרו ע”י המגילה ופסקי־הדין של בית־המשפט הצבאי הבינלאומי בנירנברג. בית המשפט הזה הוקם ע“י בעלי הברית בשנת 1945, כדי לשפוט את ראשי הנאצים על פשעיהם נגד האנושות, ובמגילה מיוחדת – שהוא פעל על פיה – נקבעו הפשעים וסוגי הפושעים אשר עליו לטפל בהם. גם כאן הראתה נציגות־היהדות העולמית (הקונגרס היהודי העולמי) ערנות רבה. הקונגרס בתזכיריו הציע שהעקרונות של בית המשפש הנירנברגי יהוו חלק יסודי של החוק הבינלאומי ושייחשבו כפשעים נגד האנושות. בין השאר, גם מעשים המכוונים לגזילת הרכוש כדרך שעשו הנאצים. ההצעות נתקבלו ע”י ועדת־החוק הבינלאומי.

הועדה קבעה את חמשת העקרונות האלה: א) כל איש, המבצע פשע (לפי הגדרת החוק הבינלאומי), צריך לשאת באחריות ולקבל עונש; ב) העובדה. שחוקי המדינה אינם מענישים על פשע כזה, אינה פוטרת את האשם מאחריות: ג) העובדה, שמבצע הפשע פעל כראש המדינה או כפקיד ממשלה אחראי, אינה פוטרת אותו מאחריות בינלאומיות; ד) העובדה, שהמבצע פעל לפי פקודת ממשלתו או מפקדו, אינה פוטרת אותו מאחריות, אם היתה לפניו ברירה למעשה. ברם, לפי דרישת הצדק. יש להמתיק את דינו של האיש שהיה כפוף למרותם של אחרים; ה) כל הנאשם בפשע לפי החוק הבינלאומי זכאי למשפט הוגן, המבוסס על עובדות וחוק.

הועדה גם הגדירה בפרטות את מהותם של הפשעים, שעליהם צריך בית הדין הבינלאומי לשפוט עבריינים. ארבעה סוגים כאן: א. פשעים נגד השלום – תיכנון או הנהלת מלחמה, שיש בה משום תוקפנות או הפרת הסכמים בינלאומיים. ‏ ב. פשעי־מלחמה, כלומר הפרת החוקים או המנהגים של מלחמה: רצח, גירוש או בכלל יחס רע אל האוכלוסיה האזרחית ואל השבויים, גזילת הרכוש הפרטי או הצבורי; הרס ערים וכפרים שאינו מוצדק ע"י הכרח מלחמתי. ג. פשעים נגד האנושות; רצח והשמדה, שעבוד וגירוש ובכלל יחס רע אל האוכלוסיה האזרחית, רדיפות מדיניות, גזעיות, דתיות. ד. שותפות בביצוע פשע משלושת הסוגים הנקובים לעיל. הועדה חיוותה את דעתה שמוטב להקים בית־דין נפרד ולא מחלקה לפשעים פליליים ליד בית־הדין הבינלאומי הקיים מכבר בהאג. יותר מאחרים מעונינים אנחנו שכל הדברים הללו יבוצעו כראוי.

 

ו.    🔗

מן הבעיות המעשיות הדחופות, שטיפל בהן או“ם ושהיתה להן חשיבות מיוחדת ליהודים, יש לציין קודם כל את מצבם של פליטים, מהגרים ומחוסרי־נתינות. מאות אלפים פליטים יהודיים, ניצולי השואה, ישבו במחנות ריכוז בתוצאות המלחמה העולמית השניה. ההסתדרויות המיוחדות של או”ם (תחילה אונרר“א ואח”כ איירו) הגישו להם סיוע ועזרה בדרכים שונות במקום־שבתם בגרמניה. אוסטריה, איטליה, באפריקה הצפונית ובמזרח הרחוק – ועם האפשרות הראשונה אירגנו את עליתם למדינת ישראל או הגירתם למדינות אחרות. הג’וינט, הקונגרס היהודי העולמי, הסוכנות היהודית וממשלת ישראל כמובן שיתפו פעולה, אך ריכוז־הענינים הרשמי היה בידי המוסדות של או"ם. פליטים ממקומות כגון אפגאניסטאן ושאנחאי, כמו כן פליטי דיירן (מאנצ’וריה), וערי סין אחרות וודאי לא היו יכולים להגיע לארצנו בלי הסידורים המיוחדים, שרק מוסד של האומות המאוחדות היה לאל ידו לבצעם. פליטים יהודיים עודם ממשיכים להסתנן לאוסטריה גם כעת; הם נמלטים מהונגאריה ומרומניה, ואיירו מטפל בהם.

איירו יוסיף להתקיים עד סוף שנת 1951, ואחרי כן יעבור הטיפול בפליטים לידי נציב עליון מטעם או"ם. תפקידו של הנציב העליון יהיה להגן על זכויותיהם של הפליטים באמצעים בינלאומיים, לעזור להם לחזור לארצות מוצאם או להכנס לתוך החיים בארצות־שבתם. הוא ישתף פעולה עם ממשלות והסתדרויות בלתי ממשלתיות.

חשובה ביותר היא האמנה המיוחדת על הפליטים, שהוכנה ע“י מוסדות או”ם. אם היא תזכה לאישור מצד מדינות רבות, יהיה בה משום הקלת מצבם של הפליטים ומחוסרי נתינות במידה ניכרת. לפי האמנה זכאים הפליטים לקבל עבודה, מזון, שיכון, חנוך לילדיהם, הגנה בבתי המשפט וכו'. יש להקל על התאזרחותם, אסור לגרשם, ומותר להם להוציא את רכושם בעת הגירתם לארץ אחרת.

המועצה הכלכלית והסוציאלית גם הטילה על ועדת־החוק הבינלאומי להכין הצעת־אמנה נוספת, המכוונת לשים קץ לחוסר־נתינות. המועצה מסתמכת על הסעיף 15 של ההצהרה על־זכויות־האדם, שלפיו יש הזכות לכל אדם ליהנות מנתינות. מרובים מחוסרי הנתינות בקרב היהודים (ביניהם המפורסם ביותר בדורנו היה המנוח זאב ז’בוטינסקי), וההסתדרויות היהודיות עמלו הרבה בענין זה, כמו גם בשאלות הפליטים והמהגרים. נציגי הקונגרס היהודי הגישו תזכירים וגם הופיעו בעצמם לפני מוסדות או“ם. באי־כוח האירגונים היהודיים השתתפו בועידת ההסתדרויות הבינלאומיות, שכונסה ע”י או“ם בראשית 1950, ודרשו שם מניעת כל הפליות בשטח ההגירה. הצעותיהם נתקבלו ע”י הועידה. החלטות כאלה עשויות להשפיע על מוסדות או"ם ובאמצעותם גם על הארצות, הנדרשות לפתוח את שעריהן למהגרים ללא הפליה.

בקשר לכך יש להזכיר את הפעולה שנעשתה ע“י ההסתדרויות היהודיות, כדי למנוע זכות כניסה של נאצים באלפיהם לאמריקה ולאוסטראליה. הפעולה הזאת לא הצליחה, אם כי הנציגים היהודיים פנו בקריאה גם אל הממשלות של אותן הארצות וגם אל מוסדות או”ם. הגירתם של אלפים ורבבות נאצים מובהקים למדינות שונות עלולה לסייע להגברת האנטישמיות ולהחרפת שאלת היהודים או לצמיחתה במקומות, שבהם היא לא היתה קיימת קודם לכן. שר ההגנה בממשלת אוסטראליה אמר בענין זה: “אין בכוונתי להתעלם מן הסכנות, הכרוכות בהבאת תומכי אידיאולוגיות נאציות ופאשיסטיות לארץ דמוקראטית. אולם בטחונה של אוסטראליה ופיתוחהמחייבים גידול מהיר של האוכלוסיה והבאתם של 200 אלף מהגרים חדשים ומתאימים מדי שנה בשנה. המחקר, שנערך על ידינו, הוכיח כי שלוש המדינות העיקריות. שמהן יכולה אוסטראליה לצפות למהגרים, הן הולאנד, גרמניה המערבית ואיטליה”. אנו בכלל לא הצלחנו בשאלת גרמניה. העם היהודי רואה בחרדה רבה את ההתפייסות המהירה עם גרמניה מצד המעצמות ואת החזרתה לתוך משפחת העמים. כבר נתקבלו נציגי גרמניה לתוך כמה מוסדות או“ם, על אף המחאות הנמרצות מצד ב”כ ממשלת ישראל ויהדות־התפוצות.

כשגברו רדיפות היהודים בארצות הערביות והמוסלמיות, התערבו הקונגרס היהודי העולמי והסתדרויות יהודיות אחרות ופנו לא רק אל כמה ממשלות אלא גם אל אירגון האומות המאוחדות. יחד עם נציגי ממשלת ישראל הם דרשו הפסקת הרדיפות והיתר יציאתם של אחינו מאותן הארצות. כמו כן פעלו במוסדות או“ם כשהועמדה שם על הפרק שאלת מתן עצמאות לטריפוליטאניה ולארצות אחרות, ודרשו שיובטח בחוקה שווי־זכויות ליהודים ולשאר המיעוטים. “אם צדק נשלל מאתנו, אז זכות האדם בכל מקום מוטלת בספק” – אמר נציג הקונגרס היהודי בועדה המדינית של עצרת או”ם 1949 – בחברה בינלאומית מוכרח הצדק להיות צדק לכל, או שהוא אינו קיים כלל. והלא אנו פונים אל חברה בינלאומית“. בתזכיר, שנשלח אל “ועדת או”ם לזכויות־האדם” בינואר 1950, דרש הקונגרס היהודי העולמי להכניס באמנה הבינלאומית על זכויות האדם סעיף מפורש, האוסר הפליה כלפי המיעוטים בכל מקום. ממשלת ישראל במכתב־תשובה אל המזכיר הכללי של או“ם הציעה להקים מוסד מיוחד, אשר ישגיח על הגשמתה של האמנה על זכויות־האדם. העצרת של 1950 ביקשה מאת הועדה לעיין שוב בנוסח האמנה לשם הכנסת תיקונים, וענין האמנה – בתוך זה הגנת המיעוטים – יוכרע כנראה בעצרת או”ם של 1951.

באפריל 1950 קיבלה ועידה של ב“כ 25 מדינות, שנקראה ע”י או“ם, אמנה הקובעת את הנוהל בהצהרות על מותם של אנשים נעלמים. לפי האמנה הוקמה ליד או”ם לשכה בינלאומית לשם הצהרות כאלה – אחרי חקירה בכל מקרה ומקרה. אלפים ורבבות משפחות יהודיות (כמו גם בלתי יהודיות) מעונינות מאד באמנה זו, ולכן כה פעילים היו בועדה ולפניה נציגי היהדות העולמית. ב“כ הקונגרס היהודי אמר בועידה, כי מהגרים רבים היו משפרים את מצבם, אילו היו יכולים לקבל את הרכוש שהם יורשיו החוקיים, הואיל והוא שייך לנעלמים: לבני־משפחותיהם שמתו בינתיים; אלפי גברים ונשים נדונו לאלמנות לתמיד, יען כי אינם יכולים להוכיח כי נשיהם או בעליהם מתו; אלפי ילדים היו יכולים ליהנות מאימוץ ע”י משפחות זרות, אילו הוכח מותם של הוריהם. רק פעולה הדדית בינלאומית יש בכוחה לחקור ולקבוע את מקרי־המות המרובים. “עשו נא צדק לאותם שנשארו בחיים אחרי השואה” אמרו נציגי היהדות העולמית, שעמלו הרבה בהכנת האמנה. בהתאם להחלטת הועידה קיבלה האמנה תוקף חוקי אחרי אישורה הרשמי ע"י שתי מדינות.

מן הראוי להזכיר כאן את פעולותיה של קרן או"ם לעזרת ילדים, הקיימת זו השנה החמישית והמספקת מזון ורפואות לילדים. נהנו ממנה ילדים יהודיים רבים במדינת ישראל, בארצות הגולה ובמחנות הפליטים.

ולסוף כמה שורות על אונסקו, ההסתדרות של או“ם לחנוך, מדע ותרבות. אונסקו נוסד עוד בשנת 1945 והוציא במשך זמן קיומו מיליוני דולרים על מוסדות, שמטרתם היא התקרבות רוחנית בין האומות. אונסקו מוציא כתבי־עת וחוברות, מארגן מחקרים וועידות, שיעורים והרצאות ומקיים קשר עם אירגוני מחנכים וסופרים, אמנים ואנשי מדע, עם ממשלות והסתדרויות לא־ממשלתיות. נציגי ממשלת ישראל וכן הקונגרס היהודי העולמי משתתפים בועידות אונסקו. הוחלט בהן עלחילופי מתלמדים בין ארצות שונות, על בקורת ספרי־הלימוד לשם השמטת דברים המתנגדים לרוח או”ם, על ביטול המכס ביבוא ספרים, על הקצבות לארצות המפגרות בחנוך, ועוד. אונסקו הוא אחד המוסדות של או"ם, שהתירו שיתוף פעולה עם גרמניה – באמצעות הועד למען אונסקו שהוקם שם זה לא כבר. מאמצי הנציגים היהודיים למנוע את הדבר היו ללא תוצאות.

 

ז.    🔗

הנה כי כן עברו כאן לפנינו כמה פעולות יסודיות של או“ם, שבהן שיתפה עמו פעולה היהדות העולמית – נוסף על מדינת ישראל, שהיא בתור חברה יש לה מעמד רשמי באו”ם עם זכויות מלאות. במלאת חמש שנים לקיומו של אירגון האומות המאוחדות שלח הקונגרס היהודי העולמי אגרת למזכיר הכללי, שבה מובעת תודתו של עמנו “על תמיכת או”ם בשאיפתו הצודקת של העם היהודי למדינה ועל ההבטחה להגן על היהודים ומיעוטים אחרים ברחבי העולם מפני אי־צדק, הפליה ורדיפות ע“י ההצהרה האוניברסאלית על זכויות־האדם, ע”י אמנת־ג’נוסייד ומכשירים אחרים“. ועידת הקונגרס היהודי־האמריקני (נובמבר 1949) קיבלה החלטה מיוחדת “לעבוד למען השלום העולמי ע”י חיזוק אירגון האומות”. ההסתדרויות היהודיות וביחוד הקונגרס היהודי העולמי היו פעילים במוסדות או“ם הרבה יותר מהסתדרויות בלתי ממשלתיות אחרות ע”י תזכירים והופעות אישיות. והצעותיהם גם זכו לתשומת לב יתירה. כמובן בכמה מקרים לא הצלחנו (למשל, בשאלת גרמניה), אך על פי רוב ניתנה תשומת לב להצעותינו. בתזכירינו היינו לא פעם היוזמים של פעולות והסכמים מצד מוסדות או“ם, והם זכו להוקרה ולהפצה בקרב מוסדות בינלאומיים ובקרב ממשלות ע”י משרדי או“ם עצמו. בדרך זו מגיעות ידיעות על מצבנו ושאיפותינו אל חוגים רחבים ובעלי השפעה, והידיעה הלא היא ראשית הבנה כלפינו. בישיבת הועד של ההסתדרויות הבלתי ממשלתיות שליד או”ם (יולי 1950) גמרו החברים את ההלל על תזכירו של הקונגרס היהודי העולמי בדבר ניסוח האמנה הבינלאומית על זכויות־האדם. הנציג הצרפתי הגדיר את התזכיר כ“מענין מאד, שלם מאד ומנוסח יפה מאד”. הנציג של ארצות הברית הדגיש. כי תזכירנו נבדל לטובה ממיסמכים שנתקבלו מאת הסתדרויות אחרות. ותמך בדעה שהוא ראוי להפצה רחבה. היו"ר, הנציג הבריטי, תמך גם הוא בהצעה להפיץ את התזכיר, והוסיף שהוא “בעל איכות גבוהה, בלתי רגילה”.

פעולות או“ם בכל השטחים – כלכלה, חנוך ותרבות, עבודה סוציאלית, הגנה על זכויות, עזרה למהגרים וכו' – הולכות ומתרחבות, ובכל אלה מעונינים יהודי התפוצות. אך כמובן עיקר זיקתנו אל או”ם היא התקוה, שבעזרתו ובמאמציו בלבד אפשר יהיה להבטיח את שמירת השלום בעולם – בעיה, שבה קשור עצם קיומם של המוני ישראל. לפיכך כה מובנת הכרזתו העקרונית של הקונגרס היהודי העולמי בועידתו המלאה השניה, בשנת 1948, לאמור: “הרינו דורשים מאת אומות העולם לפעול בשיתוף גמור ולהתנגד לפילוג – ע”י חיזוק סמכותו של או“ם, ע”י טיפוח עבודתו של או“ם בכנות עמוקה וע”י סיוע לשיתוף פעולה בין עמי העולם באמצעות ההסתדרויות הדימוקראטיות הבינלאומיות".