השבוע חצב מר גרומיקו זיקים במכללת קופנהאגן. היתה זו הרצאת־אורח, שבסופה קם מישהו על רגליו ושאל שאלת־חמור: מדוע מסייעת ברית־המועצות למדינה פיאודלית כמצרים, בהתכתשויותיה עם ישראל, הסוציאליסטית? קם מר גרומיקו והשיב לו תשובה ניצחת: “הישראלים”, אמר בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים, “אינם סוציאליסטים בעינינו!”
לא פחות ולא יותר! אושכי־בושכי – ואינם סוציאליסטים! לא נפט הוא שחסר לנו, איפוא, לא אורניום, חלילה, לא כותן זול – אלא דת־עבודה! לא ראיתם כאן, במקרה, חצי־סוציאליסט, רכוב על מטאטא־זרדים? צר מאד! בסורייה הם מצויים כפרעושים על פרוות־כלב. אצלם אתה מוצא גורדונים למכביר!
היכן מצינו משהו דומה לכך? הנה נזכרתי: על במת ה“קאמרי”! אותה אדרת, הייתי אומר, בשנוי גברת! נכנס לו אקאקי אקאקביץ' – מי שראה את חלפי בכך לא ישכחנו לעולם! – לדירתו של גנראל גרומוטרובוב ומספר לו מיני־מעשיות על אדרת שנגזלה ממנו. גור, ידידנו, הוא גנראל גרומוטרובוב, איננו מתפעל ביותר… אחת היא לו אם “מישהו, איפשהו, איכשהוא גנב ממישהו איזו־שהיא אדרת”… ממש כך הופענו אנחנו בפני גרומיקו… סלח נא, אנדרי ניקולייביץ, ברוב־טובך! אדרת יש לנו ומדינת־היהודים שמה… לא מעשה־פליאה, יודעים אנו גם יודעים… לא צוארון־נמייה, לא ברדסי־משי ולא קרסי־זהב, חלילה… אך מין אדרת, על אף הכל… מדינונת, כביכול, “מעשה אפליקה”, שמונים רובל מחירה! אלפיים שנה צפינו לה. שמא אתה מסייע בידינו לשמרה מפני חמסנים? לא… אתה מרחיק לכת… לא זו בלבד שאינך מסייע לנו לנצרה, אלא שאתה גוזל מאתנו אך את המונדיר… את המונדיר היחידי שהיה לנו לבשרנו: את גאוותנו על חברת האדם הסוציאליסטית שיצרנו כאן!
מילא… לא “יועצים סמרטוטולריים” אנחנו לך, על אף הכל! חלפו־עברו להם הימים שבהם היו דברים כשלך מלהיטים את שיער נחירינו כחוטי־פלטינה בנורת־ניאון. לא מפיך אנו חיים. לאחר דגניה ועין־חרוד, לאחר “קופת־חולים”, “קרן־נכות”, “מציב”, “ניר”, “חק”ל" ו“תנובה” – יכולים אנו לצפצף על מיני פילוסופיות אשר כאלה, מכאן – עד קופנהאגן! ראינו כבר, ברוך־השם, בימי חלדנו, אורות גבוהים יותר מן הכוכב־האדום בראש ארמון הסובייטים!
אך לעזאזל! לא לגרומיקו אנו חוששים, אלא לאנשי־שלומנו! מעט מאזוכיסטים יש לנו בעולם? אני רואה אותם עתה בעיני רוחי, את הסוציאליסטים האמיתיים שלנו – אנשי משמר־העמק ומרחביה! אני רואה אותם פוסעים שם במקשאות־אבטיחים – וחטמם נוטף ארצה… קלה היא בעיניך? גרומיקו אמר! בעיניו אינם כשרים למדי! לאחר כל אותו חינין! לאחר כל צמרמורות הקדחת ובצעי־המים – עדיין אינם לפי כבוד־מצנפתו!
להם, לסוציאליסטים שלנו, רוצה הייתי לאמר שתי מילים: לא גרומיקו בלבד, אלא אפילו קומוניסטים שבכם – אינם מסוגלים למעט את דמותכם בעינינו. חרף כל המאזוכיזם שבנפשכם – מיטיבים אנו להכירכם. אין בעולם סוציאליסטים טובים מכם. חלקת אספסת קטנה שאתם מעבדים – יש בה יותר חירות, יותר הומניזם, יותר סוציאליזם מעשי, יותר תפארת אנוש – מבכל רחבי שליש־העולם הסובייטי!