מסתג’אב. הפסוק “אומר אני מעשי למלך” משמש מדריך לפיוט זה וכל טור רביעי במחרוזותיו שאול מתוך פסוק המסתיים כמלה “מלך”. בראשית הפיוט מתוארת ירידת הנשמה מן העולם העליון לתוך הגוף ובתיאור מורגשת השפעת ההשקפות של המקובלים הראשונים. - חתימת השם: משח בן נחמן ירונדי חזק.

מֵרֹאשׁ מִקַּדְמֵי עוֹלָמִים

נִמְצֵאתִי בְמִכְמָנָיו הַחֲתוּמִים,

מֵאַיִן הִמְצִיאַנִי, וּלְקֵץ יָמִים

נִשְׁאַלְתִּי מִן הַמֶּלֶךְ.

שַׁלְשֶלֶת חַיַּי מִיסוֹד הַמַּעֲרָכָה

לִמְשֹׁךְ תַּבְנִית בִּתְמוּנָה עֲרוּכָה

לִשְׁקֹל עַל יְדֵי עוֹשֵׂי הַמְּלָאכָה

לְהָבִיא אֶל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ.

הוֹפִיעַ לְגַלּוֹת אֲשֶׁר הִטְמִין

הֵן מִשְּׂמֹאל הֶגְלָה וּמֵהַיָּמִין

מִמַּעֲלוֹת הַיּוֹרְדוֹת מִן

בְּרֵכַת הַשֶּׁלַח לְגַן הַמֶּלֶךְ.

בֶּעָפָר רֻקַּמְתִּי וְאִם רוּחֲךָ בִּי נָשׁוּב

בַּנְתָּ לְרֵעִי כְּנֵר בָּאָרֶץ אֶהְיֶה חָשׁוּב.

עַד מָתַי יִהְיֶה מַהֲלָכְךָ וּמָתַי תָּשׁוּב

וְיִיטַב לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ?

נֵר לְרַגְלַי שַׂמְתָּ וְלִנְתִיבָתִי,

תְּחַפֵּשׂ כָּל חַדְרֵי בֶטֶן בְּרוּחַ נְדִיבָתִי,

וּבְצֵאתִי מִלְּפָנֶיךָ הִזְהַרְתָּ אוֹתִי:

יְרָא אֶת יְיָ, בְּנִי, וָמֶלֶךְ!

נָתַתָּ בִּידֵי לֵב מֹאזְנֵי מִשְׁפָּט וָפֶלֶס,

אִם לְחֶסֶד יַמְצִיאֵנִי – בּוֹ אֶתְעַלֵּס

וְאִם לְרָעָה – יִהְיֶה לַעַג וָקֶלֶס,

כִּי לֹא הָיְתָה מֵהַמֶּלֶךְ.

חֲגוּר חֲרָדוֹת לְהוֹדוֹת פִּשְׁעִי אָחִישׁ

בְּטֶרֶם לְבֵית מוֹעֵד כְּבוֹדִי גָז חִישׁ.

שָׁם תָּוִי בְּפָנַי יַעֲנֶה – וּמִי יַכְחִישׁ

אֵת אִגְּרוֹת הַמֶּלֶךְ?

מֵעֲצַת נֶפֶשׁ אֶל אֶרֶץ תַּלְאוּבוֹת סָחַרְתִּי

וְכִמְעַט בְּקִבְרוֹת הַתַּאֲוָה נִקְבַּרְתִּי,

וְאַחֲרֵי שׁוּבִי נִחַמְתִּי, כִּי לֹא שָׁמַרְתִּי

אֲנִי פִּי מֶּלֶךְ.

נִתַּן בְּלִבִּי חֵשֶׁק הָעוֹלָם

לִרְדֹּף אַחֲרֵי יָמִים וְהֶבְלָם.

אָכֵן, בְּהִשָּׁפְטִי עַל כָּל נֶעְלָם

יָרֵא אֲנִי אֶת אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ.

יוֹדֵעַ עֲווֹנוֹ וְחָרֵד לְחוֹבוֹ

יְצַפֶּה חַסְדְּךָ וְלֹא יָחִיל טוּבוֹ,

נִבְעָת מִלְּפָנֶיךָ, כִּי אֵיךְ יָבוֹא

רָשָׁע לִפְנֵי מֶלֶךְ?

רַחֲמֶיךָ לְכַף זְכוּת שִׂימָה קָלְבּוֹן

בְּהִשָּׁקֵל עֲווֹן עֶבֶד מוֹדֶה לְרִבּוֹן –

וְעַל כָּרְחוֹ יִתֵּן אֶת הַחֶשְׁבּוֹן

לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ.

וּלְךָ, יְיָ, הַחֶסֶד – וּבוֹ מַחְסֵהוּ

וּלְךָ, יְיָ, הַצְּדָקָה – וְהִיא מִכְסֵהוּ

וּלְךָ, יְיָ, הַסְּלִיחָה כִּי תַשְׁלִים מַעֲשֵׂהוּ

לְמִדַּת הַמֶּלֶךְ.

נִסְמַכְתִּי עָלֶיךָ וְלֹא לְמַעֲשַׂי אֶפְנֶה,

כִּי אָמַרְתִּי: עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה!

בְּטֶרֶם אֶקְרָא הֲלֹא תַעֲנֶה

כִּי בֹשְׁתִּי לִשְׁאֹל מִן הַמֶּלֶךְ.

דְּרָכֶיךָ יְנַחֲמוּנִי, כִּי שָׁמַעְתִּי עֲווֹנוֹת תִּכְבֹּשׁ

וּבְךָ חָסָיָה נַפְשִׁי וְלֹא תֵבוֹשׁ:

כִּי הַגּוּף בַּמַּסְגֵּר תִּכְבֹּשׁ,

וְהִיא – בְּהֵיכְלֵי מֶלֶךְ!

יוֹדַעַת אָז בַּשַּׁחַת אוֹתִי תִּטְבֹּל

הֲלֹא אִם שַׂלְמָתָהּ חָבוֹל תַּחְבֹּל –

תְּשִׁיבֶנּוּ לָהּ, אַחֲרֵי תִסְבֹּל

הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר שָׁפַט הַמֶּלֶךְ.

חַזֵּק יָד חֲלוּשָׁה וְתֵשֵׁב לָהּ בְּאֵיתָן

וּבְעֵת יָשׁוּבוּ הַדְּבָרִים לַהֲוָיָתָן

תְּשַׁנֶּהָ לְטוֹב מִגִּנַּת הַבִּיתָן

הַפַּרְדֵּס אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ.