מקור: שירמן – השירה העברית בספרד ובפרובאנס
על הגמול והחיים מעבר לקבר
אִמְרוּ, אֲשֶׁר סוֹד הָאֱמֶת דָּרָשׁוּ / וּלְבֵין עֲרָפֶל בַּחֲלוֹם נִגָּשׁוּ,
וּלְבֵין עֲרָפֶל בַּחֲלוֹם הִתְהַלְּכוּ / וּבְיוֹצְרָם בַּמַּחֲזֶה פָגָשׁוּ,
יִרְאֵי אֱלֹהִים דַּבְּרוּ עָלַי, וְאִם / אֵין מַעֲנֶה – עִמְדוּ וְהִתְבּוֹשָׁשׁוּ.
עִמְדוּ עֲמֹדוּ, עוֹבְדִים מֵאַהֲבָה, / אִישִׁים אֲסִירֵי דָת וְלֹא חֻפָּשׁוּ!
אֵי שׁוֹמְרֵי מִצְוָה, שְׁכֵחֵי תַאֲוַת / עוֹלָם וּמִבֵּית תַּעֲנוּג גֹּרָשׁוּ,
נִפְתִּים לְתוֹחֶלֶת מְשׁוּכָה – הַחֲיוּ / לִבּוֹת, אֲשֶׁר מִן הַגְּמוּל נוֹאָשׁוּ!
מַכַּת מְבוּכָה הֻכְּתָה נַפְשִׁי, וּבָהּ / הֻכּוּ מְתֵי לֵבָב וְלֹא חֻבָּשׁוּ,
הֻכּוּ מְתֵי לֵבָב וְאָז יִתַּמְּהוּ / בִּלְבַב אֱמוּנָתָם וְיִתְלֶחָשׁוּ,
וּמְכַחֲשִׁים בָּאֵל נְכוֹחוֹת יֹאמְרוּ, / עַד כִּי אֱמוּנוֹת מֵאֱנוֹשׁ יֶחְלָשׁוּ,
גַּם עַל לְשׁוֹנָם תּוֹכְחוֹת מוּסָר, אֲשֶׁר / בָּהֶם מְזִמּוֹת מַאֲמִין נוֹקָשׁוּ.
חוּשׁוּ לְעֶזְרָתִי, מְתֵי אֹמֶן, בְּעוֹד / שֵׂטִים לְהַטּוֹת מַחְשְׁבוֹתַי חָשׁוּ,
יֵצֵא דְבַר חָכְמָה, עֲדֵי יִצָּרְפוּ / דֵעוֹת לְבָבִי בוֹ וְיִתְאוֹשָׁשׁוּ.
מִן אָז נְבוּנוֹתִי בְּנַפְשִׁי תָהֳלָה / שָׂם הַזְּמָן, כִּי הַדְּבָרִים קָשׁוּ,
אָמְנָם הֱלִיצוּנִי מְחֻכָּמִים, וְעַל / גַבִּי בְּתוֹכְחוֹת אַהֲבָה חָרָשׁוּ:
״אִם בֶּאֱמוּנָה תָּמְכָה יָדְךָ, וּבָהּ / נִטְעֵי אֱמוּנוֹת לִבְּךָ שֹׁרָשׁוּ –
הֶרֶף, חֲכַם לֵב, פֶּן תְּלַהֵט מַדְקְרוֹת / חֶרֶב, בְּמַצְפּוּן דַּעְתְּךָ לֻטָּשׁוּ,
וּמְשֹׁל בְּרוּחָךְ, וַאֲשֶׁר עַל רוּחֲךָ / עוֹלָה – מְזִמּוֹת שִׂכְלְךָ יִכְבָּשׁוּ.
סַכֵּל עֲצַת נַפְשָׁךְ וְשׁוּב טֶרֶם פְּנוֹת / הַיּוֹם וְעַמּוּדֵי עֲנָנְךָ מָשׁוּ,
וּנְטֹשׁ דְּבַר מֶחְקָר – וְכַמָּה בַעֲלֵי / לֵבָב יְדִיעוֹת הַיְסוֹד נָטָשׁוּ.
בַּמֶּחְקָר נִשְׁתַּבְּשׁוּ הַיּוֹדְעִים, / כִּי שִׁבְּשׁוּם דֵּעוֹת וְיִשְׁתַּבָּשׁוּ,
אֶרְאֶה וּמֵהֶם אָבְדָה עֵצָה בְּיוֹם / אָבְדַן מְתֵי תִקְוָה וְיֵאָנָשׁוּ.
הַסְתֵּר מְזִמָּתְךָ וְהֶרֶף, פֶּן תְּגַל / סוֹד, רַעֲיוֹנֵי לִבְּךָ רָחָשׁוּ!
הַאַתְּ בְּתִמְהוֹן לֵב אֱלֵי בֵית הַמְּרִי, / כִּי שִׁחֲתוּ דַרְכָּם וְלֹא נֶעְנָשׁוּ?
אוֹ לִבְּךָ נִבְהַל לְמַסַּת שׁוֹחֲרֵי / הָאֵל, אֲשֶׁר אֶל שֵׁם כְּבוֹדוֹ חָשׁוּ?
יֵדַע לְבָבְךָ: לַזְּמָן מִנְהָג, אֲבָל / סוֹדוֹת בְּיַד יָמִים וְלֹא פֹרָשׁוּ!
גַּלְגַּל יְצוּרִים עַל מְחוּגָה יַהֲלֹךְ, / אֵלֶּה מְסִבּוֹתָיו וְלֹא נֶעְקָשׁוּ,
יִתְהַלְּכוּ עַל קַו מְסִבּוֹתָיו וְלֹא / יִתְיַלְּדוּ מִקְרִים וְיִתְחַדָּשׁוּ,
עוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ, וְטוֹב צָפוּן אֱלֵי / חוֹכֶה – וְאִם הַמּוֹפְתִים בּוֹשָׁשׁוּ.
זֹאת נַחֲלַת עַבְדֵי אֱלֹהֵינוּ, וְעַל / הַפּוֹשְׁעִים בַּדֵּי שְׁאוֹל יִרְעָשׁוּ״.
כֹּה דִבְּרוּ עָלַי, וְכִמְעַט נָטְתָה / רַגְלִי, וְתִקְוָה רַעֲיוֹנַי נָשׁוּ.
אֶדֹּם לְמוֹכִיחִים, וְתוֹכָחוֹת בְּפִי / דוּמָם יְצָעֵקוּ וְיִתְגֹּעָשׁוּ –
וּבְכֵן לְקֵץ יָמִים מְלִיצַי מָשְׁכוּ / אוֹתִי וּמִמֵּי הַמְּבוּכָה מָשׁוּ.
לִמְשַׁחֲרֵי מוּסָר אֱמֹר, צִיר נֶאֱמָן: / כֶּן הוּא כְדִבְרֵיכֶם וְלֹא הָכְחָשׁוּ!
הוּכַן בְּעֵדֶן גַּן מְקוֹם שָׁם יַחֲנוּ / נַפְשׁוֹת טְהוֹרֵי לֵב וְיִנָּפָשׁוּ,
זִיו הַשְּׁכִינָה הַנְּשָׁמוֹת יַעֲטוּ / כִמְעִיל לְיוֹם מָוֶת וְיִתְלַבָּשׁוּ.
קוֹלִי אֲלֵיכֶם, כּוֹאֲבִים, יִתְחַפְּשׂוּ / בַאְפֵר מְבוּכָתָם וְיִתְפַּלָּשׁוּ,
בָּנוֹת תְקוֹנֵנָּה אֱלֵי מֵתִים, אֲשֶׁר / לִפְנֵי אֱלֹהִים לַעֲבֹד נִקְדָּשׁוּ:
עָזְבוּ יְרֻשּׁוֹת בַּעֲמַל אָדָם, וְעַל / נַחַל עֲדָנִים נַחֲלָה יִירָשׁוּ.
הַיּוֹדְעִים מָה אַחֲרֵי הַמָּוְתָה, / עַל פִּי תְכוּנוֹת חוֹלְפִים הָרְגָּשׁוּ,
אִמְרוּ שְׁלוֹם מֵתִים לְיוֹרֵד בַּבְּכִי, / אִמְרוּ, אֲשֶׁר סוֹד הָאֱמֶת דָּרָשׁוּ!