בְּאֶחָד מִימֵי אֱלוּל יָצָאנוּ, אֲנִי וַחֲבֵרִי דֹב,

אֶל מִחוּץ לָעִיר, כְּדֵי לְהִסְתַּכֵּל קְצָת בַּנְּמָלִים הָאוֹגְרוֹת

בְּשָׁעָה שֶׁהֵן עֲסוּקוֹת בַּעֲבוֹדָתָן. כְּחֹקְרֵי־טֶבַע מַמָּשׁ

לָקַחְנוּ אִתָּנוּ יַלְקוּט מָלֵא כֵלִים, כְּגוֹן: צִנְצָנוֹת,

קֻפְסָאוֹת, מַעְדֵּרִים קְטַנִּים, סַרְגֵּלִים, גִּלְיוֹנוֹת־נְיָר,

זְכוּכִית־מַגְדֶּלֶת וְעוֹד. וְהִנֵּה, אַךְ יָצָאנוּ מִתְּחוּם הָעִיר

וּבָאנוּ לְאַחֵד הַמִּגְרָשִׁים הָרֵיקִים, מִיָּד מָצָאנוּ עֲרֵמָה שֶׁל

זִרְעֵי־קֻרְטָם וְעַל יַד הָעֲרֵמָה – הֲמוֹן נְמָלִים.

עָמַד חֲבֵרִי דֹב וּפָסַק אֶת פְּסוּקוֹ:

– לֵךְ אֶל נְמָלָה, עָצֵל, רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם!

אַךְ עוֹד פְּסוּקוֹ בְּפִיו וּמֶבָּטֵי עֵינֵינוּ

נִתְקְלוּ בְּגוּמוֹת עֲגַלְגַּלּוֹת שֶׁהָיוּ פְּזוּרוֹת עַל־פְּנֵי

הַחוֹל וְתִלֵּי־הַסִּיד שֶׁבַּמִּגְרָשׁ.

– מִי הוּא הָאָדָם שֶׁטִּיֵּל כָּאן וְעָשָׂה בְמַקְלוֹ

הַמְחֻדָּד מַשְׁפֵּכִים יָפִים אֵלֶּה בְּתוֹךְ הָאֲדָמָה? – שָׁאַלְתִּי

בִתְמִיהָה.

עַל פְּנֵי חֲבֵרִי הִשְׁתַּפְּכָה בַּת־צְחוֹק.

– לֹא אָדָם וְלֹא מַקֵּל… – אָמַר. וּמִיָּד הוֹצִיא

מִתּוֹךְ הַיַּלְקוּט סַרְגֵּל וְהִתְחִיל מוֹדֵד אֶת הַגּוּמּוֹת. וּמַה

רָאִינוּ? אֲחָדוֹת מֵהֶן הָיוּ עֲמֻקּוֹת כְּדֵי חֲמִשָּׁה

סַנְטִימֶטְרִים וְאֹרֶךְ קָטְרָן מִלְּמַעְלָה שִׁבְעָה סַנְטִימֶטְרִים

וַאֲחֵרוֹת – לֹא הִגִּיעַ עָמְקָן אֶלָּא עַד שְׁנֵי סַנְטִימֶטְרִים

וְאֹרֶךְ קָטְרָן שְׁלשָׁה־אַרְבָּעָה סַנְטִימֶטְרִים. עָמַדְנוּ בִּפְנֵי

חִידָה.

– מִי הוּא זֶה, אֵפוֹא, שֶׁצַּר אֶת הַצּוּרוֹת הַיָּפוֹת

וְהַמְדֻיָּקוֹת הַלָּלוּ בְתוֹךְ הַחוֹל וְהַסִּיד? אוּלַי בַּעַל־חַי

הוּא? – הוֹסַפְתִּי לִשְׁאוֹל.

– מִיַּד נִרְאֶה, – עוֹנֶה חֲבֵרִי – הִתְכּוֹפֵף,

בִּמְחִילָה מִכְּבוֹדְךָ, וְהִסְתַּכֵּל יָפֶה בַּגּוּמּוֹת כָּמוֹנִי.

וְאָז נִמְצָא אוּלַי פֵּשֶׁר דָּבָר.

אוֹתָהּ שָׁעָה מוֹצִיא דֹב מִתּוֹךְ יַלְקוּטוֹ

גִּלְיוֹן־נְיָר וּפוֹרְשוֹ עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. אַחַר הוּא לוֹקֵחַ אֶת

מַעְדֵּרוֹ הַקָּטָן, תּוֹקְעוֹ מִתַּחַת לַמַּשְׁפֵּךְ, מֵרִים אֶת כָּל

עֲרֵמַת־הַחוֹל הַקְּטַנָּה שֶׁלּוֹ וּמְפַזֵּר אוֹתָהּ עַל־פְּנֵי

הַגִּלָּיוֹן בְּשִׁכְבָה דַקָּה.

– יָגַעְתָּ וּמָצָאתָ!.. – מַכְרִיז הוּא כְהֶרֶף־עַיִן וּמַצְבִּיעַ עַל הַחוֹל.

– מָה וְהֵיכָן מָצָאתָ?.. – שׁוֹאֵל אֲנִי – הֲרֵי שׁוּם דָּבָר לֹא אַבְחִין בַּחוֹל…

– עֵינַיִם לְךָ וְלֹא תִרְאֶה… – גּוֹעֵר בִּי דֹב

בִּנְזִיפָה – הִנֵּה לְפָנֶיךָ בַּעַל־הַמַּשְׁפֵּךְ בִּכְבוֹדוֹ

וּבְעַצְמוֹ.

וְתוֹךְ כְּדֵי כַּךְ נוֹשֵׁף הוּא נְשִׁיפָה קַלָּה עַל

שִׁכְבַת־הַחוֹל הַדַּקָּה. לְעֵינַי מִתְגַּלֶּה יְצוּר קָטָן שֶׁצִּבְעוֹ

כְעֵין הַחוֹל וְאֹרֶךְ גּוּפוֹ כְסַנְטִימֶטֶר אֶחָד. אֲנִי מִסְתַּכֵּל

בּוֹ וְרוֹאֶה: בֶּטֶן עֲגַלְגַּלָּה לוֹ כִּדְמוּת הַבֵּיצָה, גַּם רֹאשׁ

וְחָזֶה לוֹ, וּמִתּוֹךְ רֹאשׁוֹ מִזְדַּקְּרוֹת שְׁתֵּי צְבָתוֹת

אֲרֻכּוֹת.

– כְּלוּם זֶהוּ, אֵפוֹא, הָאֳמָן הַנִּפְלָא, יוֹצֵר

הַמַּשְׁפֵּךְ? – שׁוֹאֵל אֲנִי שׁוּב – אוּלַי אַךְ בְּמִקְרֶה

נִתְגַּלְגֵּל לְכָאן?

וּכְדֵי לַחֲקֹר אֶת הַדָּבָר אָנוּ הוֹרְסִים מַשְׁפֵּכִים אֲחָדִים וּמוֹצְאִים בְּכֻלָּם אוֹתוֹ יְצוּר זָעִיר.

– וְלָמָה לֹא רָאִינוּ אוֹתוֹ בְּתוֹךְ הַמַּשְׁפֵּךְ? – נִתְעוֹרְרָה הַשְּׁאֵלָה.

אַךְ גַּם לִשְׁאֵלָה זוֹ נִמְצְאָה לָנוּ תְּשׁוּבָה עֵד

מְהֵרָה. חֲבֵרִי דֹב, שֶׁהִתְכּוֹפֵף מִדֵּי פַעַם בְּפַעַם עַל גַּבֵּי

מַשְׁפֵּךְ־חוֹל אַחֵר, קָרָא פִתְאוֹם מָלֵא הִתְלַהֲבוּת.

– הִנֵּה! הֲתִרְאֶה? הַיְצוּר מִתְחַבֵּא כָּאן

מִלְּמַטָּה, מִתַּחַת לַחוֹל, וְאֶת לִסְתּוֹתָיו הַדּוֹמוֹת לִצְבָתוֹת

דַקּוֹת – כְּלֵי־זֵינוֹ הַמְצֻיָּנִים – הוּא מוֹצִיא הַחוּצָה…

מִשֶּׁרָאִינוּ אֶת הַדָּבָר, הֶחְלַטְנוּ לָשֶׁבֶת

בְּסַבְלָנוּת וּלְהִתְבּוֹנֵן בְּבַעַל־הַחַי הֶחָבוּי וּבַמַּעֲשִׂים

שֶׁיַּעֲשֶׂה בְלִסְתּוֹתָיו הָאוֹרְבוֹת מִבַּחוּץ. וְכֹה יָשַׁבְנוּ עֵת

רַבָּה, כְּשֶׁעֵינֵינוּ צְמוּדוֹת אֶל הַמַּשְׁפֵּךְ שֶׁלְּפָנֵינוּ,

בְּלִי לְהַבְחִין בְּכָל דָּבָר מְיֻחָד. אַךְ לִבְסוֹף נָפַל מֶבָּטֵנוּ

עַל נְמָלָה אַחַת, טְרוּדָה וְנֶחְפֶּזֶת לַעֲבוֹדָתָהּ. הַנְּמָלָה לֹא

הִרְגִּישָׁה, כְּמוּבָן, בַּפַּח הַטָּמוּן לְרַגְלֶיהָ וְנִכְנְסָה

לְתוֹךְ הַמַּשְׁפֵּךְ, כְּדֵי לְעָבְרוֹ, אַךְ אֲהָהּ… פִּתְאֹם

נִכְשְׁלָה וְנָפָלָה. בְּאוֹתוֹ רֶגַע קָמָה תְּנוּעָה בַּמַּשְׁפֵּךְ

וְגַרְגְּרֵי־חוֹל הִתְחִילוּ נוֹשְׁרִים בְּכֹחַ עַל הַנְּמָלָה

הַנִּדְהֶמֶת. הַקַּרְקַע מִתַּחַת לְרַגְלֶיהָ נִתְמוֹטֵט וְהִיא

הִתְגַּלְגְּלָה הָלֹךְ וְהִתְגַּלְגֵּל בְּמוֹרַד הַגּוּמָה, עַד כִּי

נָפְלָה לְבֵין הַצְּבָתוֹת הַחַדּוֹת שֶׁל הָאוֹרֵב. וְהַלָהּ,

מִשֶּׁהִרְגִּישׁ כִּי צֵידוֹ עָלָה בְיָדוֹ, מִיָּד תָּקַע בַּנְּמָלָה

הַמִּסְכֵּנָה אֶת הַצְּבָתוֹת־הַלְּסָתוֹת שֶׁלּוֹ, בְּמֶשֶׁךְ רְגָעִים

אֲחָדִים מָצַץ אוֹתָהּ וְאַחַר זָרַק אֶת הַשְּׁאָר לְמַעְלָה, אֶל מִחוּץ

לַמַּשְׁפֵּךְ.

– אִם כַּךְ – אָמַר דֹּב – עָלֵינוּ לַחְקֹר אֶת הַיְצוּר הַטּוֹרֵף הַזֶּה חָקוֹר הֵיטֵב.

מֶה עָשִׂינוּ? לָקַחְנוּ צִנְצָנוֹת אֲחָדוֹת, מִלֵּאנוּ

אוֹתָן חוֹל וּבְכָל אַחַת הִכְנַסְנוּ גַם צַיַּד־נְמָלִים אֶחָד.

אַחַר־כַּךְ הֵבֵאנוּ אֶת הַצִּנְצָנוֹת הַבַּיְתָה, כְּדֵי שֶׁנּוּכַל

לְהִסְתַּכֵּל וְלִרְאוֹת כֵּיצַד בּוֹנֶה צַיַּד־הַנְּמָלִים הֶעָרוּם אֶת

גּוּמוֹת־הַמַּלְכֹּדֶת שֶׁלּוֹ. הֶעֱמַדְתִּי צִנְצֶנֶת אַחַת עַל

שֻׁלְחָנִי וּמַדֵּי פַעַם בְּפַעַם נִגַּשְׁתִּי לִרְאוֹת אִם חָל בָּהּ

שִׁנּוּי כָּלְשֶׁהוּ. וְאָמְנָם לֹא אֻכְזָבְתִּי. כַּעֲבוֹר שָׁעָה

קַלָּה רָאִיתִי אֶת צַיַּד־הַנְּמָלִים סוֹבֵב בְּמַעְגָּל בַּעַל קֹטֶר

שֶׁל שְׁלשָׁה סַנְטִימֶטְרִים בְּעֵרֶךְ. הוּא פָסַע לְאִטּוֹ תּוֹךְ

רְתִיעָה בִּלְתִּי־פּוֹסֶקֶת לְאָחוֹר וְחַג חוּגִים הוֹלְכִים וְצָרִים,

עַד שֶׁנִּתְהַוָּה הַמַּשְׁפֵּךְ. תּוֹךְ כְּדֵי כַּךְ הִמְטִיר עַל

סְבִיבֹת הַמַּשְׁפֵּךְ מָטָר שֶׁל חוֹל מַמָּשׁ.

אָז מִהַרְתִּי אֶל דֹּב וְסִפַּרְתִּי לוֹ הַכֹּל. אַךְ

סִפּוּרִי לֹא עָשָׂה עַל דֹּב כָּל רֹשֶׁם, כִּי אֶת הַתַּגְלִית

שֶׁעָשִׂיתִי אֲנִי בְּצִנְצַנְתִּי כְּבָר הִסְפִּיק לַעֲשׂוֹת אַף הוּא

בַּצִּנְצֶנֶת שֶׁלּוֹ. אָמַרְתִּי, אֵפוֹא:

– מַה תֹּאמַר עַל צַיַּד־הַנְּמָלִים הֶעָרוּם, הַחוֹפֵר

גּוּמוֹת־מַלְכֹּדֶת כְּדֵי לָצוּד בָּהֶן אֶת קָרְבְּנוֹתָיו

הַנְּמָלִים?

– יֵשׁ לַחֲקֹר אוֹתוֹ וְלִרְאוֹת מִי הוּא וּמַה הוּא… – הֵשִׁיב חֲבֵרִי.

וּמִיָּד נִגַּשְׁנוּ לַחֲקִירָה.

– יֵשׁ לוֹ שְׁלשָׁה זוּגוֹת רַגְלַיִם וְגוּפוֹ מְחֻלָּק

לְרֹאשׁ, חָזֶה וּבֶטֶן – אָמַרְתִּי בְּהִסְתַּכְּלִי יָפֶה־יָפֶה

בַּיְצוּר הַקָּטָן – מַשְׁמַע שֶׁחֶרֶק הוּא. אֲבָל אֵיזֶה חֶרֶק, מַה

שְׁמוֹ וּלְאֵיזוֹ מִשְׁפָּחָה הוּא מִשְׁתַּיֵּךְ?

– אִם חֶרֶק – הוֹסִיף דֹּב – וַדַאי שֶׁבַּעַל גִּלְגּוּל

הוּא. כְּדַאי, אֵפוֹא, לִרְאוֹת אֶת כָּל דַּרְגּוֹת

הִתְפַּתְּחוּתוֹ.

וּלְשֵׁם כַּךְ הֶחְלַטְנוּ, כִּי לְמָחֳרָת הַיּוֹם

נְסַיֵּר אֶת מִגְרַשׁ־הַחוֹל שׁוּב פָּעַם. אַךְ הִנֵּה, עוֹד בְּעֶצֶם

אוֹתוֹ יוֹם, בְּשָׁעָה שֶׁיָּשַׁבְתִּי בַּבַּיִת וְקָרָאתִי סֵפֶר,

נִכְנַס פִּתְאֹם דֹּב בְּפָנִים קוֹרְנוֹת מִשִּׂמְחָה.

– רְאֵה – קָרָא אֵלַי – מָצָאתִי פְּקַעַת… לֹא הָיְתָה

לִי סַבְלָנוּת לְחַכּוֹת עַד מָחָר, עַל כֵּן יָצָאתִי לַמִּגְרָשׁ

וְחִפַּשְׂתִּי חַפֵּשׂ הֵיטֵב עַד שֶׁמָּצָאתִי… זוֹהִי פְּקַעָתּוֹ

שֶׁל טוֹרֵף ־ הַנְּמָלִים!

נָשָׂאתִי אֶת עֵינִי וְהִסְתַּכַּלְתִּי. הַפְּקַעַת

הָיְתָה טְווּיָה קוּרִים דַּקִּים וּמְכֻסָּה מִכָּל עֲבָרֶיהָ שִׁכְבָה

שֶׁל גַּרְגְּרֵי חוֹל.

– נִפְתַּח אוֹתָהּ וְנִרְאֶה אֶת הַגֹּלֶם שֶׁבְּתוֹכָהּ… – הִצַּעְתִּי.

אֲבָל דֹּב נָעַץ בִּי מֶבָּט זוֹעֵם וְאָמַר:

– עֵצָה מְחֻכָּמָה!… אִם נִפְתַּח אוֹתָהּ, כֵּיצַד

יִתְפַּתֵּחַ אַחַר־כַּךְ הַחֶרֶק? מוּטָב שֶׁתִּשָּׁאֵר הַפְּקַעַת

בַּחוֹל שֶׁבַּצִּנְצֶנֶת, וְאָז נוּכַל לִרְאוֹת אֶת הַחֶרֶק שֶׁיָּצָא

מִתּוֹכָהּ וְלַחֲקֹר אוֹתוֹ.

– אָכֵן צָדַקְתָּ – הוֹדֵיתִי – אֲבָל אִם נִמְצָא עוֹד

פְּקָעוֹת אֲחָדוֹת, יָכוֹל נוּכַל לְהַקְרִיב אַחַת מֵהֶן עַל מִזְבַּח

הַמַּדָּע – לֹא כֵן?

קַמְנוּ, אֵפוֹא, וְשׁוּב שַׂמְנוּ פְעָמֵינוּ אֶל

הַמִּגְרָשׁ. חִפַּשְׂנוּ, חָקַרְנוּ, הָרַסְנוּ הַרְבֵּה מַשְׁפֵּכִים

וְסוֹף־סוֹף מָצָאנוּ עוֹד שְׁתֵּי פְקָעוֹת.

– עַכְשָׁיו – אָמַר דֹּב בְּקוֹל חוֹגֵג – נוּכַל גַּם

לִרְאוֹת אֶת הַגֹּלֶם. כְּהֶרֶף ־ עַיִן פָּתַחְנוּ פְּקַעַת אַחַת

וְהִנֵּה בְתוֹכָהּ גֹּלֶם מָאֳרָךְ מְעֻקָּם כְּקֶשֶׁת וְסִמָּנֵי

כְנָפַיִם לוֹ.

– מִכָּאן וְאִילָךְ אֵין עָלֵינוּ, אֵפוֹא, אֶלָּא

לְהִצְטַיֵּד בְּסַבְלָנוּת וּלְחַכּוֹת עַד שֶׁיִּתְפַּתְּחוּ הַחֲרָקִים

מִן הַפְּקָעוֹת שֶׁבְּצִנְצְנוֹתֵינוּ – אָמַר דֹּב – אוּלָם דָּבָר אֶחָד

הִסְפַּקְנוּ כְבָר לִלְמוֹד וְהוּא, כִּי צַיַּד־הַנְּמָלִים אֵינוֹ

אֶלָּא זַחַל הַהוֹפֵךְ שׁוּב לְגֹלֶם, כְּדֵי לְהִתְגַּלְגֵּל לִבְסוֹף

לְבוֹגֵר בַּעַל כְּנָפָיִם.

כַּעֲבוֹר שָׁבוּעוֹת אֲחָדִים נִגַּשְׁתִּי בַּבּוֹקֶר

לְהִתְבּוֹנֵן בַּצִּנְצֶנֶת שֶׁלִּי. וְאָמְנָם מָצָאתִי בָּהּ חֶרֶק

בַּעַל אַרְבַּע כְּנָפַיִם אֲרֻכּוֹת וּבֶטֶן דַּקָּה וַאֲרֻכָּה

כְּמַקֵּל.

מִהַרְתִּי, כְמוּבָן, אֶל דֹּב לְבַשֵּׂר לוֹ אֶת

הַבְּשׂוֹרָה. אוּלָם זֶה רַק הִתְבּוֹנֵן בַּחֶרֶק, וּמִיָּד

קָרָא:

– בַּעֲלֵי־כְנָפַיִם שֶׁכָּאֵלֶה הֲרֵי רָאִיתִי כְבָר

לֹא־פָעַם. גַּם אֶתְמוֹל לִפְנוֹת־עֶרֶב רָאִיתִי אֶחָד מֵהֶם מִתְעוֹפֵף.

אַךְ אוֹדֶה וָלֹא אֵבוֹשׁ, לֹא עָלָה עַל דַּעְתִּי כְּלָל וּכְלָל

שֶׁחֶרֶק מְעוֹפֵף זֶה יֵשׁ לוֹ שַׁיָּכוּת לְטוֹרֵף־הַנְּמָלִים

שֶׁבְּמַשְׁפֵּךְ־הַחוֹל…

הַיָּמִים הָיוּ כְבָר יְמֵי הַתְחָלַת

שְׁנַת־הַלִּמּוּדִים. כְשֶׁבָּאנוּ לְבֵית־הַסֵּפֶר, נִכְנַסְנוּ

לַחֲדַר־הַטֶּבַע וְחִפַּשְׂנוּ בְּאֹסֶף־הַחֲרָקִים, עַד שֶׁמָּצָאנוּ

בֵּינֵיהֶם אֶת הַיְצוּר שֶׁלָּנוּ, וְאַךְ אָז נוֹדַע לָנוּ, כִּי שְׁמוֹ

אֲרִינָמָל וְהוּא שַׁיָּךְ לְמִשְׁפַּחַת

“כַּנְפֵי־הַקְּרוּם”.