בַּחוּג לְטֶבַע אֲשֶׁר בְּבֵית הַסֵּפֶר הִצְטַיְּנוּ בְיִחוּד דָּן וְעֻזִּי בְּאַהֲבָתָם לְבַעֲלֵי חַיִּים וּבְהִתְעַנְיְנוּתָם הָרַבָּה בְּפִנַּת הֶחָי. אֵין פֶּלֶא, אֵפוֹא, שֶׁבְּטִיּוּלֵיהֶם מִחוּץ לָעִיר הָיוּ מִצְטַיְּדִים בְּצִנְצֶנוֹת, בְּקֻפְסוֹת וּבְמַכְשִׁירֵי חֲפִירָה וּבְחָזְרָם הָיוּ מְבִיאִים אִתָּם שָׁלָל רָב: קַרְפָּדוֹת, לְטָאוֹת, נְחָשִׁים מַרְבֵּי־רַגְלַיִם, סַרְטָנִים וַחֲרָקִים שׁוֹנִים. אָז הָיוּ מְסַדְּרִים אֶת הַיְּצוּרִים בְּפִנַּת הַחַי וּמְטַפְּלִים בָּהֶם אַחַר־כָּךְ בִּמְסִירוּת.
בְּלַ"ג בָּעֹמֶר יָצְאוּ שְׁנֵי הַחֲבֵרִים לִסְבִיבוֹת הַר נַפּוֹלְיוֹן. הִגִּיעוּ לָהָר, יָשְׁבוּ שָׁעָה קַלָּה בְּמִדְרוֹנוֹ, נָחוּ וְאַחֲרֵי שֶׁסָּעֲדוּ אֶת לִבָּם עָלוּ עַל הַגִּבְעָה וְהֵזִינוּ אֶת עֵינֵיהֶם בִּיפִי הַנּוֹף שֶׁהִשְׂתָּרֵעַ לְעֵינֵיהֶם. בַּמִּזְרָח רָאוּ אֶת הֲרֵי יְהוּדָה הַמַּאֲפִירִים וּלְרַגְלֵיהֶם הוֹרִיקוּ פַרְדֵּסִים.
פִּתְאֹם נִתֵּר דָּן מִמְּקוֹמוֹ, רָץ כִּמְטֹרָף אֶל בֵּין הַשִּׂיחִים, חִפֵּשׂ־חִטֵּט, בָּלַשׁ בֵּין הָעֲשָׂבִים, אַךְ חָזַר מְבֻיָּשׁ וּמְאֻכְזָב.
– מַה קָרָה? שְׁאֵלוֹ עֻזִּי.
– וְכִי לֹא רָאִיתָ אֶת הַלְּטָאָה הַיְּרֻקָּה אֲשֶׁר הִתְחַמְּמָה בַשֶּׁמֶשׁ? רָצִיתִי לְתָפְשָׂהּ, אַךְ הִיא זְרִיזָה מִמֶּנִּי, הִתְפַּתְּלָה בֵּין הַשִּׂיחִים וְנֶעֶלְמָה מֵעֵינַי – עָנָה דָן.
– לֹא לְחִנָּם כִּנּוּהָ בְשֵׁם “הַלְּטָאָה הַזְּרִיזָה”. אַל יֵאוּשׁ, מִיַּד נִמְצָא אַחֶרֶת.
וְאָמְנָם כַּעֲבוֹר כַּמָּה רְגָעִים לָחַשׁ עֻזִּי לְדָן:
– הַבֵּט, הִנֵּה לְטָאָה עַל גַּבֵּי הַסֶּלַע. מִתְפַּנֶּקֶת לָהּ בְּחֹם הַשֶּׁמֶשׁ. דָּן נִזְדָּרֵז, קָפַץ מִמְּקוֹמוֹ וּבִזְהִירוּת קָרַב לַלְּטָאָה. זוֹ הִרְגִּישָׁה בּוֹ וּבָרְחָה. רָדַף דָּן אַחֲרֶיהָ וּבְעוֹדָהּ מְנַסֶּה לְהִתְחַמֵּק מִמֶּנּוּ כִּסָּה אוֹתָהּ בְּכַף יָדוֹ. הוּא מֵהֵר וּתְפָסָהּ בִּזְנָבָהּ. וּרְאֵה זֶה פֶלֶא! הַזָּנָב נִשְׁאַר בְּיָדוֹ וְהַלְּטָאָה נִמְלְטָה לְנַפְשָׁהּ. בְּמַפַּח נֶפֶשׁ הִרְפָּה דָן מֵהַזָּנָב שֶׁפִּרְכֵּס וּפִרְפֵּר בְּתוֹךְ הַחוֹל כְּאִלּוּ הָיָה יְצוּר חָי.
.jpg)
הַלְּטָאָה הַזְּרִיזָה
– תְּרוּפָה מְצֻיֶּנֶת! אֶמְצָעִי הֲגָנָה נִפְלָא! – קָרָא עֻזִּי, – הָיִיתִי בָּטוּחַ, שֶׁתָּפַשְׂתָּ אֶת הַלְּטָאָה הַיְרַקְרֶקֶת וְזוֹ הִפְקִירָה לְךָ אֶת זְנָבָהּ וְנֶעֶלְמָה. וְהַזָּנָב מְפַרְפֵּר, כִּי שְׁרִירָיו עֲדַיִּין חַיִּים וּפוֹעֲלִים.
– אֶפְשָׁר לְשַּׁעֵר מָה רֹשֶׁם עוֹשֶׂה זָנָב מְפַרְכֵּס זֶה עַל בַּעַל חַי שֶׁתָּפַס אֶת הַלְּטָאָה בִּזְנָבָהּ. בְּעוֹד זֶה מְפַרְפֵּר וּמַתְעֶה אוֹתוֹ לַחֲשֹּׁב, כִּי יְצוּר חַי לְפָנָיו, הֲרֵי מַצְלִיחָה הַלְּטָאָה לְהִמָּלֵט וְלִמְצֹא לָהּ מִקְלָט בָּטוּחַ.
– מֵעַתָּה הִזָּהֵר וְהִשְׁתַּדֵּל לָצוּד לְטָאָה בְחֶלְקָהּ הַקִּדְמִי שֶׁל גּוּפָה.
אָכֵן הִצְלִיחוּ הַחֲבֵרִים לָצוּד כַּמָּה לְטָאוֹת שְׁלֵמוֹת.
הֶחֱלִיק דָן לְטָאָה אַחַת בְּיָדוֹ וְנֶהֱנָה מִזִּיו מַרְאֶהָ שֶׁל הַלְּטָאָה: יְפֵהפִיָּה מַמָּשׁ! גּוּפָהּ גָּמִישׁ, זְנָבָהּ אָרֹךְ אָרֹךְ וְגַבָּהּ כַּשָּׁיִשׁ!
כְּלוּם תִּתְאַפֵּק וְלֹא תְּלַטֵּפְנָהּ? בִּקְצֵה אֶצְבְּעוֹתָיו לִטֵּף דָּן אֶת הַלְּטָאָה עַל גַּבָּהּ, עַל רֹאשָׁהּ וְגַם עַל גַּבֵּי זְנָבָהּ וּשְׂפָתָיו מְמַלְמְלוֹת: – כֻּלָּךְ בְּיָדִי. שְׁלֵמָה אֲבִיאֵךְ לְפִנַּת הֶחָי!
אַךְ פִּתְאֹם נִתַּר הַזָּנָב וְטִפַּת דָּם הֶאֱדִימָה בִקְצֵה גּוּף הַלְּטָאָה שֶׁנִּשְׁתַּיֵּר בְּיָדָיו.
– מַה קָרָה? לָמָּה הִשִּׁירָה הַלְּטָאָה אֶת זְנָבָהּ? כְּלוּם אֲנִי גָּרַמְתִּי לְכָךְ? – שָׁאַל דָּן.
– דָּבָר זֶה טָעוּן בֵּרוּר, – אָמַר עֻזִּי. נַחֲזֹר לְבֵית־הַסֵּפֶר, וּבְשָׁעָה שֶׁיִּתְכַּנֵּס הַחוּג לְטֶבַע נָדוּן בִּבְעָיָה זוֹ. גַּם הַמּוֹרֶה יִהְיֶה אָז עִמָּנוּ.
כְּשֶׁחָזְרוּ הַחֲבֵרִים כְּבָר חִכּוּ לָהֶם חַבְרֵי הַחוּג וְהַמּוֹרֶה לְטֶבַע אִתָּם. גַּם הֵם חָזְרוּ מִטִּיּוּלִים וּכְלֵיהֶם מְלֵאִים וּשְׁאֵלוֹת שׁוֹנוֹת מַטְרִידוֹת אֶת הַמֹּחוֹת. דָּן וְעֻזִּי הִכְנִיסוּ אֶת שְׁלָלָם – הַלְּטָאוֹת – לְתוֹךְ הַטֶּרָרִיּוּם, (בְּשֵׁם זֶה מְכֻנֶּה הָאַרְגָּז הַגָּדוֹל הַמְרֻשָּׁת הַמַּתְאִים לְגִּדּוּל בַּעֲלֵי־חַיִּים יַבַּשְׁתִּיִּים. עַל קַרְקָעוֹ חוֹל, וַאֲבָנִים וְכַמָּה צְמָחִים גְּדֵלִים בְּתוֹכוֹ). הַחֲבֵרִים סִפְּרוּ עַל הַקּוֹרוֹת אוֹתָם בִּשְׁעַת הַצַּיִד. כְּשֶׁנִּתְעוֹרְרָה תְּמִיהָה בְּלֵב כָּל בְּנֵי הַחֲבוּרָה עַל מַעֲשֵׂה נְשִׁירַת הַזָּנָב, פֶּתַח הַמּוֹרֶה וְאָמַר: – זְנָבָהּ שֶׁל הלְּטָאָה אֵינוֹ כָּל־כַּךְ שָׁבִיר וְאֵינוֹ נִקְטָע עַל נְקַלָּה, כְּמוֹ שֶׁאֶפְשָׁר לַחֲשֹׁב. פַּעַם תָּלִיתִי לִזְנָבָהּ שֶׁל לְטָאָה מֵתָה מִשְׁקֹלֶת בַּת 500 גְּרַם וְהַזָּנָב לֹא נִתַּק מִן הַגּוּף. סִמָּן שֶׁהוּא דֵי חָזָק. כֵּן אֶפְשָׁר לְהַחֲזִיק לְטָאָה חַיָּה בִזְנָבָהּ, אֶלָּא אִם כֵּן יַעֲשׂוּ זֹאת בִּזְהִירוּת.
זְנַב הַלְּטָאָה מָרְכָּב מֵחֻלִיוֹת. כָּל חֻלְיָה בְנוּיָה עֶצֶם וְעָלֶיהָ שִׁכְבַת סְחוּס דָּק. תְּחוּשַׁת הַכְּאֵב גּוֹרֶמֶת לִשְׁרִירֵי זְנָבָהּ שֶׁל הַלְּטָאָה שֶׁיִּתְכַּוְּצוּ בְּבַת אֶחָת. אָז נִשְׁבֶּרֶת חֻלְיָה אַחַת בְּדִיּוּק בְּשִׁכְבַת הַסְּחוּס וְהַזָּנָב נוֹשֵׁר. הַכְּאֵב הוּא, אֵפוֹא, הַכּוֹפֶה עַל הַלְּטָאָה לְהַשִּׁיר אֶת זְנָבָהּ. אֵין הִיא עוֹשָׂה אֶת “הַנִּתּוּחַ” הַזֶּה מִתּוֹךְ כַּוָּנָה תְּחִלָּה. הִיא אֵינָהּ יוֹדַעַת, כַּמּוּבָן, מַה הִיא עוֹשָׂה. הַזָּנָב נוֹשֵׁר מֵאֵלָיו.
כְּדֵי לְהוֹכִיחַ אֶת דְבָרָיו הוֹצִיא הַמּוֹרֶה סֶרֶט בַּד מָשׁוּחַ בְּדֶבֶק וּבִזְהִירוּת מְרֻבָּה הִדְבִּיקוֹ מִתַּחַת לִזְנָבָהּ שֶׁל אַחַת הַלְּטָאוֹת אֲשֶׁר בַּטֶּרָרִיּוּם.
– הַחֲזֵק בִּקְצֵה הַסֶּרֶט! – אָמַר לְעֻזִּי.
וְהִנֵּה עֻזִּי אוֹחֵז בַּסֶּרֶט. הַלְּטָאָה נִמְשֶׁכֶת קָדִימָה, רוֹצָה לִבְרוֹחַ, אַךְ הַסֶּרֶט מְעַכְּבָהּ. לוּ הִשִּׁירָה אֶת זְנָבָהּ, הָיְתָה כַמּוּבָן יְכוֹלָה לְהִמָּלֵט, אַךְ אֵין הִיא עוֹשָׂה כָּזֹאת. מַדּוּעַ? מִשּׁוּם שֶׁאֵינֶנָּהּ חָשָׁה כְּאֵב.
– וְעַתָּה צְבֹט אֶת הַלְּטָאָה בִקְצֵה זְנָבָהּ – אָמַר הַמּוֹרֶה. עֻזִּי אַךְ לָחַץ לְחִיצָה קַלָּה בִּקְצֵה זְנָבָהּ וּמִיָּד נָשַׁר כְּשֶׁהוּא מְפַרְכֵּס בְּיָדָיו.
– מַשְׁמָע – הִסִּיקוּ חַבְרֵי הַחוּג – הַכְּאֵב הוּא הַמַּכְרִיחַ אֶת הַלְּטָאָה לְהַשִּׁיר אֶת זְנָבָהּ. וְדָן מוֹסִיף וּמַסְבִּיר בִּבְדִיחוּת הַדָּעַת:
– מִשֶּׁתָּפַשׂ אוֹיֵב אֶת הַלְּטָאָה בַּזָנָב, הִיא חָשָׁה כְּאֵב וּמַשְׁאִירָה לוֹ אֶת זְנָבָהּ לְמַזְכֶּרֶת וְנִמְלֶטֶת עַל נַפְשָׁהּ.
– לְאַבֵּד אֶת הַזָּנָב בִּמְחִיר הַצָּלַת הַנֶּפֶשׁ. כְּלוּם לֹא כְּדַאי לָהּ הַדָּבָר? וּמָה גַם שֶׁהַזָּנָב גָּדֹל יִגְדַּל מֵחָדָשׁ – אוֹמֵר הַמּוֹרֶה – נְשִׁירַת הַזָּנָב הִיא אֶחָד מֵאֶמְצָעֵי הַהִתְגּוֹנְנוּת שֶׁל הַלְּטָאָה הַחַלָּשָׁה מִפְּנֵי אוֹיְבֶיהָ.
– לָאו דַּוְקָא הַלְּטָאָה בִלְבָד – אָמַר עֻזִּי. – הֲרֵי לָכֶם מַעֲשֶׂה בְּסַרְטָן. הִתְרַחַצְתִּי בְּקִרְבַת הַסְּלָעִים שֶׁבַּיָּם. הִבְחַנְתִּי בְּסַרְטָן שֶׁהָיָה חָבוּי בֵּין הַסְּלָעִים. מִבַּחוּץ נִרְאוּ רַק הַצְּבָתוֹת הַחֲזָקוֹת שֶׁלּוֹ, שֶׁבָּהֶן הוּא טוֹרֵף אֶת שְׁלָלוֹ וּבָהֶן הוּא מִתְגּוֹנֵן. הַצְּבָתוֹת לַסַּרְטָן – כַּיָּדַיִם לָאָדָם. רָצִיתִי לִתְפָשׂוֹ וּלְהַטִּילוֹ לְצִנְצַנְתִּי. תְּפַסְתִּיו בְּאַחַת הַצְּבָתוֹת הֶעָבוֹת שֶׁהוֹשִׁיט, כְּדֵי לִצְבֹּט אֶת יָדִי. מְשַׁכְתִּיהָ בְּחָזְקָה. וּרְאֵה זֶה פֶלֶא! הַצְּבַת נִשְׁאֲרָה בְּיָדִי וְהַסַּרְטָן הִתְחַבֵּא בֵּינָתַיִם אֶל מִתַּחַת לַסֶּלַע.
– נָכוֹן הַדָּבָר! – הֵעִיר הַמּוֹרֶה. הַסַּרְטָן הֲרֵי רַגְלָיו עֲשׂוּיוֹת פְּרָקִים־פְּרָקִים כְּמוֹ אֵצֶל כָּל פֵּרוּקֵי הָרַגְלָיִם. בְּאֶחָד מִפִּרְקֵי רַגְלוֹ־נוֹשֵׂאת הַצְּבָת – יֵשׁ כְּעֵין צַלֶּקֶת אוֹ תֶּפֶר. בְּמָקוֹם זֶה נִשְׁבֶּרֶת רַגְלוֹ וְנוֹשֶׁרֶת. רֶגֶל הַסַּרְטָן נוֹשֶׁרֶת רַק בְּמָקוֹם מְסֻיָּם. אֶפְשָׁר לִגְזֹר בְּמִסְפָּרַיִם רַק אֶת קְצֵה הַצְּבָת וְאָז יַשִּׁיר הַסַּרְטָן אוֹתוֹ חֵלֶק שֶׁל הָרֶגֶל, שֶׁלֹּא גָּזַרְנוּ, מִמְּקוֹם הַחֲתָךְ עַד מְקוֹם הַ“תֶּפֶר”. בִּמְקוֹם הָרֶגֶל הַקְּטוּעָה, תִּגְדַּל לוֹ לַסַּרְטָן רֶגֶל חֲדָשָׁה.