תַּאְוַת לְבָבִי וּמַחְמַד עֵינִי –

עֹפֶר לְצִדִּי וְכוֹס בִּימִינִי!

רַבּוּ מְרִיבַי – וְלֹא אֶשְׁמָעֵם,

בּוֹא, הַצְּבִי, וַאֲנִי אַכְנִיעֵם,

וּזְמָן יְכַלֵּם וּמָוֶת יִרְעֵם.

בּוֹא, הַצְּבִי, קוּם וְהַבְרִיאֵנִי

מִצּוּף שְׂפָתְךָ וְהַשְׂבִּיעֵנִי!

לָמָּה יְנִיאוּן לְבָבִי, לָמָּה?

אִם בַּעֲבוּר חֵטְא וּבִגְלַל אַשְׁמָה

אֶשְׁגֶה בְיָפְיָךְ – אֲדֹנָי שָׁמָּה!

אַל יֵט לְבָבְךָ בְּנִיב מְעַנֵּנִי,

אִישׁ מַעֲקַשִּׁים, וּבוֹא נַסֵּנִי.

נִפְתָּה, וְקַמְנוּ אֱלֵי בֵית אִמּוֹ,

וַיֵּט לְעֹל סֻבֳּלִי אֶת שִׁכְמוֹ,

לַיְלָה וְיוֹמָם אֲנִי רַק עִמּוֹ.

אֶפְשַׁט בְּגָדָיו – וְיַפְשִׁיטֵנִי,

אִינַק שְׂפָתָיו – וְיֵינִיקֵנִי.

כַּאְשֶׁר לְבָבִי בְּעֵינָיו נִפְקַד,

גַּם עַל פְּשָׁעַי בְּיָדוֹ נִשְׁקַד –

דָּרַשׁ תְּנוּאוֹת וְאַפּוֹ פָקַד,

צָעַק בְּאַף "רַב לְךָ, עָזְבֵנִי,

אַל תֶּהְדֳּפֵנִי וְאַל תַּתְעֵנִי!"

אַל תֶּאֱנַף בִּי, צְבִי, עַד כַּלֵּה,

הַפְלֵא רְצוֹנְךָ, יְדִידִי, הַפְלֵא,

וּנְשַׁק יְדִידְךָ וְחֶפְצוֹ מַלֵּא!

אִם יֵשׁ בְּנַפְשָׁךְ חֲיוֹת – חַיֵּינִי,

אוֹ חֶפְצְךָ לַהֲרֹג – הָרְגֵנִי!