מקדש לכבוד ולזכרון של הרב המובהק חריף מצוין מיקירי קרתא קדישא דירושלים,

מזה בן מזה וחתנא דבי נשיאה

כמוה“ר חיים יצחק אבולעפיה זצ”ל

בהרב הגאון המקובל רבי חי רפאל ידידיה אבולעפיה זצ"ל

וחתן הרב הגאון נר המערבי רבי דוד ן' שמעון זצ"ל.

נפטר בשם טוב בעיה“ק ירושלם, כ”ו אדר תרס"ד.

 

משפחת אבולעפיה בירושלם.    🔗

משפחת “אבולעפיה” עתיקה היא בירושלם, יד ושם לה בישראל ובארץ ישראל. גולת הכותרת לה, היה הרב המקובל צדיק וחסיד, גדול בנגלה ובנסתר רבי חי רפאל ידידיה אבולעפיה זצ“ל שנתבקש בישיבה של מעלה ביום ט”ו סיון תרכ“ט בעיה”ק ירושלם ת"ו.

על סלוקו של אותו צדיק מספר לנו הרב החכם ר' בנימין זאב הלוי ספיר ז“ל (בנו של בעל “אבן ספיר”) בלבנון משנת תרכ”ט הדברים האלה:

בחמשה עשר לירח סיון יצא מבת ציון כל הדרה, הודה ותפארתה. בעצם היום הזה חשך כוכב נוגה בשמי ישורון, ואדמת קודש לבשה קדרות, וכל בניה עטו אבל, כספרדים כאשכנזים, ויגדל המספד בירושלים, על מות הרב המובהק הצדיק החסיד האמיתי החכם הנעלה בנגלה וגדול מאוד בנסתר סופר מהיר ומפואר רב לקהל חסידים מק“ק ספרדים יצ”ו, ומורה חכמת האמת ליראי ה' וחושבי שמו הראויים ללמדה מוה' חי רפאל ידידיה אבואלפיא זצ“ל, בן ששים ושתים שנה שנה היה במותו. אהה אהה, על אבדן איש רם ונשא כזה שריד מחכמי האמת, אשר קבלו איש מפי איש עד רבנו האר”י זיע“א, ורוב חכמתו קבל מרבו הרב הגדול הדומה למלאך ה' צבאות מוה' אברהם החסיד שרעבי זצוקלה”ה.

כל עדת ציון יחדו הרימו עליו קול בכיה, ויתאבלו העם מאד על תפארתם כי אבדו. המון אדם רב, ספרדים ואשכנזים כסו את פני הרחוב מביתו ועד שער ציון הלכו אחרי מטת איש האלקים, הלך ובכה ודמעתם על לחים, וכל רבני הספרדים ספדו עליו מספד רב ויעשו עליו אבל גדול, גם גדולי רבני האשכנזים ובתוכם גאון עוזנו הרב הגאון אבדק“ק קאליש הי”ו, ירדו בבכי ומנוד ראש עד מעלה הר הזיתים, ששם נצפנה גוית איש האלקים הלזה ומשם נשקף שמות בית אלקינו השרוף, ושם הרים קול בכי תמרורים, מחותנו הרב המאוה“נ הצדיק הישר מוה”ר דוד בן שמעון בעל המחבר ספר שערי צדק, וכל העם אשר היו שמה הורידו כנחל דמעה, בראותם כי עטרת ראשם יכוסה בעפר. בכלות שבעת ימי האבל, נאספו כל גדולי העיר אל ביתו (כמנהג הספרדים ללות הנשמה השבה כעת למרום), והרב המופלא מוה"ר חי גאגין קונן עליו מספד מר ויוסיפו כל העם לבכות.

הצדיק האמיתי הזה, היה אהוב ונחמד מאד לכל יושבי ירושלם, וכל גדולי העיר שתו לצמאם את דבריו כחכמת האמת, וכולם כאחד הקדישוהו והעריצוהו. וזה חמשה עשר שנה אשר היה כלוא בביתו, כי היה נגוע וחולה ברגליו ולא יכול ללכת. וראשית חליו באתהו זה כארבעים שנה, בעת צר השר עבדאלא פחה על עיר הקדש, ויפקד את צבאותיו על ראש הר הזיתים לירות כדורי אש אל תוך העיר ויור בזיקים וחצים באין מעצור כגשם שוטף, ובעת ההיא הקשיב הצדיק הזה בלימודי חכמת האמת מאת רבו החסיד הקדוש דומה למלאך ה“צ, רבי אברהם חסיד שרעבי זצ”ל אשר חי בימים ההם. ויהי כאשר הרבה הפחה עבדאלא לירות חציו אל תוך העיר ותבוא במצור, שלחו הישמעאלים אל היהודים לשאת תפלה בעד העיר. ויתאזר החסיד ר' אברהם שערבי עוז, ויצו את תלמידו הנעים וסופרו זה לקחת את הקסת וגליון, וילכו שניהם אל בית הטבילה ושם אחרי הטהרם צוה לכתוב קמיע אחת כאשר הורהו, ויתן את הקמיע אל יד שומרי העיר כי ישימוה מעל לשער המצודה, אשר למערב העיר הנקראת מצודת ציון, ויעשו כן, ואת תלמידו צוה להכלא בביתו עד יעבר זעם המלחמה, ותהי לפלא כי מאז נתנה הקמיע על השער, כל הכדורים אשר התמלטו אל תוך העיר לא פעלו כל נזק לעיר וליושביה, אך להצדיק הזה קרב הנגע, כי לא שמר את מצות רבו, ולא יכול התאפק ולשבת בית, ויהי בחג הסוכות ויצא אל סוכתו, ויהי אך צעד ממפתן הבית וחוצה פגע בו רסיס כדור אחד ונחת ברגלו, ויפול על עמדו, ואף כי מיהרו הרופאים להוציאו מבשרו ולהשקיע אישו אך לא הצליחו לחלוץ כולו ויותר עוד רשף ברגלו, וזה חמשה עשר שנה אשר התלהט הרשף הזה, והכאב הלך וגדל, וכל הרופאים לא הצליחו לחבוש מזורו עד עלות שאת המכוה, (געשוולסט) ותגע עד לבו בחמשה עשר יום לירח סיון, בעצם היום ההוא גוע הצדיק הזה למורת נפשינו ודאבון לבנו, וידעו כל ישראל כי היום הזה נשרף מקדש אל, וכל בית ישראל יבכו את השריפה".

הרב ר' משה זאקס ז“ל מיקירי ירושלם ונכבדיה, נשא גם הוא עליו מספד־מר וביום ו' עש”ק בהעלותך את הנרות קרא מנהמת לבו:

“בארבעה חדשים בשנה הזאת, נפלו עטרות ראשינו, שני מאורות הגדולים בעה”ק ירושלים, הם הלכו למנוחה ועזבו אותנו לאנחה. הראשון, הראשון־לציון החכם פאשא הרב הגאון המפורסם וכו' מוה' חיים דוד חזן זצלה“ה בחדש שבט שעבר. – והנה בשבוע זה נלקח הארון הקודש לשמימה ה”ה הרב הגאון המופלא וכבוד ה' מלא ביראה רוממות, המקובל האלקי המפורסם הגדול בכל תפוצות ישראל ובכל ארץ הקדושה, שלמד בעל פה כל כתבי יד הני ספרי דבי רב מאור הגדול רבנו האר"י זיע“א, ה”ה אדוני ומורי תנא ירושלמאה שלשלת יוחסין וכ' כמוה“ר חי רפאל ידידיה אבואלעפיא זצלה”ה. אבי אבי רכב ישראל ופרשיו, בנגלה ובנסתר אהוב למעלה ונחמד למטה, הן אשכנזים והן ספרדים הי' מקבלם תמיד בסבר פנים יפות, מדוכא ביסורין לא פסק פומי' מגירסת התורה, קרבן עולה תמימה עלה לשמים – נר מערבי אפי' לאחר מותו לא יכבה, כי נר מצוה ותורה אור, כתורת משה בכל דור ודור יזהיר כזוהר ככבי הרקיע המאור הגדול הזה.

* * *

ויצא חטר מגזע אבולעפיה ונֵצר משרשיו יפרח.

נכדיו בקוראי שמו הוא ידידנו הנכבד, מר רפאל ידידיה אבולעפיה ומר אחיו הנכבד מר אברהם אבולעפיה הי“ו, ענפי עץ אבות. מצאצאי רבנים ואנשי שם, מקובלים וגבורי רוח, ביניהם הרה”ג המופלא חיים נסים אבולעפיה המכונה רב חנ’א, מי שהיה חכם באשי וראש“ל בירושלים עיה”ק משנת תרט"ז ואילך.

האחים אבולעפיה, ילידי ירושלים, נסעו לפני ח“י שנים לבואינס איירס אשר בדרום אמריקא, ושם עם בני ירושלים הנבונים והחרוצים שמצאו בעיר הנ”ל התמסרו בכל לבם לעבודה הציונית ולעסקנות הצבורית. הודות לעמלם הכביר נוסדו שם כמה חברות ומפעלי חסד הן לטובת אחינו היהודים הספרדים תושבי המקום ההוא והן לטובת מוסדות הספרדים שבירושלים עיר הקדש. אחר כשמונה עשרה שנה של חלומות וגעגועים מרחוק על מולדתו היקרה, ארץ אבותיו הקדושים, בא עתה מר רפאל ידידיה אבולעפיה לבקרה ולראות בעיניו את מהלך התפתחותה. זכות אבותיו תגן עליו ויהי שמו בין אלה המחוננים את עפרה של א"י והמסייעים לבנינה ולהקמת הריסות עתיקותיה בין בחומר ובין ברוח. וגם אחיו הצעיר מר אברהם אבולעפיה ישוב שלום אל עיר השלם משאת רוחו ונפשו.

 

כתב שליחות על קלף צבי מעיה“ק טבריא יע”א    🔗

משנת תקמ"ו לפ"ק

בע"ה.

בינ“ו    עמ”י    עש“ו    בס”ד

פתח השער הפונה קדים סיפא דומיא דרישא והיו לאחדים מי בראש יסע קדים ואחריו מי ימלל מהאי גיסא ומהאי גיסא גביעים משוקדים, פתח כנגד פתח פתח לה פתחא להאי פרשתא. שטין הילולי הני אישורייתא, מילי דאגדתא מילי מעלייתא קריינא דאגדתא, עשה לו צורת פתח מי בכם ירא ה' שמעו ותחי נפשכם והאר“ש תהיה לבבכם טעמו וראו טוב האר”ש תאכלו והיה באכלכם, מלחם האר“ש ונפקחו עיניכם, משום חיבת האר”ש ראו חיבתכם, חיבה יתירה נודעת חיבת הקדש מכשרתן, יסד אר“ש על מכוניה, כל מוצא שפתיה, לישנא דקרא ולשון חכמים מרפא בכנפיה, החרז והמסגר עלו בשורותיה, מחרו”ז נבחר האר“ש לגבולותיה. אר”ש הרים והיו שתותיה, יותן סגור תחתיה, מי שמע כזאת מי נועץ ויביניהו וילמדהו, אשר פריו יתן בעתו ועלהו, במדבר כערבה, ותרא אותו ותצפנהו, שמנה אלה לבתים לבדים ותפתח ותראהו, והדלת תסוב שלשה דלתות גם לשני האותות שתים כהלכתן, ויראו ראשי הבתים בפתחי שערים כולם בחכמה, ומקרא מלא דבר הכתוב מגיד מראשית אחרית פתיחה מעין חתימה, טוב האר“ש תאכלו מבליעו כנעימה, אחד הרואה אומר בלבו מי מי חכם וישמור אלה את כל דברי האגרת, שפר”ה שמשפר“ת, מכרזת ואומרת, וחנ”ה היא מדברת, חנוני חנוני את יתר הפלטה הנשארת, לעשות צדקה בארץ לרשת את הארץ שרויין על אדמתן, ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה, הן כל יקר ראתה, והיה כאשר תריד ופקדת, ותקל גברתה, וירץ העבד לקראתה, שפחה כי תירש גבירתה, עד יכונן ותסר בגדי אלמנותה, וישם מדברה בעדן וערבתה ואמרת בלבבך מי לקדושים אשר בארץ המה יאוד“א ושריה, גבורים לעמוד בפרץ גוי גדול אשר לו אלקי”ם קרובים, אילת אהבים, ויסך אלו“ק בעדו תחת כנפי הכרובים, שנקראו בנים למקום בנים חביבים, מהדרין מן המהדרין. ישראל עם סגולה, ויבחר ביעקב לעם נחלה, עם הקדש גאולי ה' כולם קדושים, אראלים ותרשישים, ממלכת כהנים הניגשים, עם אלק”י אברהם האלקי“ם האדירים. מאהבת ה' אתכם ויבחר בכם, ה' אלקיכ”ם מלככם, והאר“ש תהיה לפניכם ויתן להם ארצות גויים ובנו בתים ונטעו כרמים. וישבו עליה לבטח על הרי בשמים, ארץ מגדלת גבורים. לעובדו שכם אחד עבודת הק' עליהם, וה' הולך לפניהם, מקדש ה' לשמש שם אהל בהם להקריב אשה מנחתם ונסכיהם, שלמים להם פרים. והיה בשבתו בשבת ישראל מושבות דכתב רחמנא, אל תחת גפן ואל תחת תאנה עם כל עצי לבונה. על הנהרות ועל היאורים. וישכח ישראל עושהו היינו עזובה מצוה דאמור דרחמנא, ולא אבו בדרכיו הלוך כי פנה, אז ירדו לצערי”ם עם ה' בשפל קול הטחנ“ה, וימכרם ביד אויב הרי זה מכורה ונתונה לגוי במכירה מואב והגדים. ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם, שגלו מעל שלחן אביהם, והמה בקשו לעשות רצון קוניהם, ויעבדו את אלהיהם לעשות צדקה, לשמור מצותיו ולדבקה פקודי ה' ישרים. לב ישראל לבם לשמים, לשום שארית בארץ הקדשה היא בעינים. ארץ ישראל מקודשת בי”ג מדות שהתורה נדרשת, כל מקום שגלו שכינה עמהם, לא ימיש עמוד הענן מפניהם, ונאספו שמה כל ההררים. וישראל עושה חיל עוסקים בישובו של עולם, מצות חבילות חבילות העומדים ברומו של עולם, שכל טוב לכל עושיהם, ככוכבי השמים וכסיליהם כולם ברורים. יושבי על מדין שרי חמשים ושרי עשרות שופטים ושוטרים. נחלת שדי ממרומים, שבחוהו כל האומים, עמך נדבות נתנו חילם להולכי נתיבות, וחושבי מחשבות, לעשות חסד והוכן בחסד כסא עד יכונן ועד ישים ירושלים תהלה משפט הגאולה, העוד לנו חלק ונחלה, ושב יעקב כאשר בתחילה, אל תוך ירושלים הבנויה, כל הנשמה תהלל יה, כולם נקבצו ובאו בהר הק' הר ה' יראי, ויחזו את האלקים, וה' אלקים יראה, דחזו יקרא דאורייתא וישכון ישראל בטח וגם הכהנים הנגשים לקדושים אשר בשער זה השער לה' שערי צדק המצויינים בהלכה, שם נגלו תעלומות חכמה כי שם ציוה ה' את הברכה, ביום דבר ה' הופיע מהר פארן על אחד ההרים. דודי ירד לגנו בהגלות נגלות זו גילוי שכינה, בתת ה' מתנתא דתור“ה יד הק' על העליונה, ותורה שם בישראל במראה ולא בחידות. הלכות ואגדות, כל שלטי הגבורים. זאת חוקת התורה, כי טוב סחרה, לדור דורים. ובני ישראל עשו לשמוע בלימודים כל שישנו בלמידה אשר שם לפניהם, איש על ידו לרגליהם, אמרת אלו”ק צרופה באר חפרוה שרים. בכל דור ודור כל זרע יעקב את משמרת ה' שמרו, וישימו עליהם ראשים מכל אשר בחרו, אנשי אמת ויראת ה' לו בחרו, שרי צבאות שופטים ושוטרים. ללמד לאדם דעת ודרך תבונות, וישפטו את העם אחד דיני ממונות, ואיש על מקומו יבוא בשלום בנוה שלום ובמשכנות במחנה העברים. הללו בעלי תריסין ראשונה יסעו בני המלך ושרי הצבא מאירין ומזהירין ממזרח השמש וממערבה, על כן באורים. הלא המה החכמים השלמים הדיינים המצויינים הרבנים המובהקים ומשכילים בכל חכמה שורה העליונה על כן באורים. מנייהו מלכי מנייהו אפרכי הנאהבים והנעימים, שלמים הם בשבע מדות שמנו חכמים, והמה חכמים מחוכמים, שרים וסגנים פרנסים גזברים ואמרכלים ארץ מגדלת גבורים. וכל העוסקים עם הצבור לשם שמים אשר אור להם בעי“ת טאנכר יע”א ועוב“י טיטוואן יע”א ועי“ת שישוואן יע”א ועי“ת ארזילא יע”א ועי“ת עראייש יע”א ועי“ת לקצר יע”א ועי“ת ווזאן יע”א ועי“ת מליליא יע”א ועי“ת מכנאס יע”א ועוב“י פאס יע”א ועוב“י עי”ת צפרו יע“א ועי”ת וערי לקצאבי ותאזא ודברו יע“א ועי”ת ווגדא יע“א וכל מחוזות ערי אריף יע”א ה' עליהם יחיו ועיניהם תראינה משיחכון אתא כסא מלך בשערי ירושלים, וישם את כסאו מעל כל השרים אשר בארץ בארץ בנו ארץ צבי גדלה שעשועיה, העם היושב בה הארץ וכל אשר עליה, מיראי ה' וחושבי שמו, המעלות לשלומו, ישאו הרים שלום לעם וגבעות בצדקה, שלום רב במדה גדושה ולא מחוקה, ויהי כנהר שלום דברי שלום ואמת ונשלוח ספרים.

קול שהוא עיקר ועמו תפלה, ליה עינינו תכון תפלתינו קטרת, על גורל הצדיקים לשמור משמרת, הוא הראש רישא דדהבא גולת הכותרת, גדול אדונינו התנא הק' עטרת תפארת, רבי עקיבא וכ“ד אלף תלמידיו זיע”א נאמנים כל פקודיו, הדר הוא לכל חסידיו, וישת לו הדרי“ם. חנותינ”ו במדב“ר עת לחננה, רחמים למבעי מול האלקים משום חינ”א, הבט משמים וראה עם זו קנית ידו על התחתונה, וידל ישראל למשל ולשנינה, מחוץ תשכל חרב ומחדרים מוכים ומעונים מכות גדולות ונאמנות, בנפול עמה ביד צר השכח חנות, משא כבד יכבדו משא מלך ושרים. וראה כי עמך הגוי הגדול ברגז רחם, שוב מחרון אפך כי באו מים עד נפש, ויתן אותם לרחמים לפני כל שוביהם, ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם ישבו ישרים ישיבה שיש בה סמיכה בשובה ונחת, טוב האר“ש תאכלו אלוף מנח”ת, גם בניהם עדי עד יהיו דגן ויפרחו, ישישו וישמחו, זרעם נכון לפניהם וצאצאיהם, צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם, וישכון ישראל בטח בדד במשכנות מבטחים, ששים ושמחים לעשות משפט וצדקה בארץ המה בצדקתם בני אל חי, והמה בקשו לעשות צדקה ומשפט ואהבת חסד לשמור מזוזות פתחי, שמירה מעליא יתד בל תמוט ויחזקהו במסמרים. לחזק את בדק בחצרות בית אלקינו, יתדות החצר ואת מיתריהם, משום חיבה הק' חיבה יתירה נודעת, אוירא דארץ ישראל מחכים ותרבה הדעת, בחכמה ובתבונה ובדעת חדרים. תל שהכל פונים בו, רפידתו זהב מרכבו, תורת אלקי“ו בלבו, ישראל עם קדושו יום יום ידרשון מדי חדש בחדשו, והלכת בדרכיו אלקי”ם דבר בקדשו, ונאספו שמה כל ההדרים, שמה ישבו כסאות, למופת ולאות, ורובם ראשי סנהדראות, בבי מדרשא רבא דטבריא עף חיים היא למחזיקים בה ותומכיה שם יתנו תנו רבנן מזכירין גבורות, דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות, כטל מאת ה' טל אורות, שומרי משמרת הק' פקודי ה' ישרים. מה נורא המקום הזה מקום מקודש קדושה ראשונה.

אלו הן הגולין עשר גליות גלתה שכינה, וכנגדה גלתה סנהדרי גדולה, אגן הסהר כחצי גורן עגולה, ותשב לה מנגד על כתף ים כנרת, כל שהיא תפארת, כי שם ציוה ה' את הברכה קבעו מקום לתפלתן בעמק הבכא, וקבלה היא בידינו מאבות ראשונים חלקם חיים בהגלות נגלות מראות אלקי“ם ועלו ובאו, ממזרח שמש ועד מבואו, ויהללו ויברכו את העם שככה, אך צדיקים יודו לשמך, ויהללו ויברכו את שם כבודך, ויחזו את האלקי”ם שנהנו מזיו השכינה עד סוף האשמורת הראשונה, שם ישבו שרים, מהדרים מן המהדרים, בבי כנישתא רבה דטבריא אשר היא היום רבת המעלות והתהלות לראש פנה, אשר התפללו שם באותו פרק הסנהדרין ויהי לפנינ“ה, כי לבעבור זה עמד וימודד ארץ גאון עוזינו אדמו”ר ועט“ר הגאון הגדול, מבצר עז, ומגדול גדר פרצות טבריא, הוא הראש לשם ולתהלה באר מים חיים אבואלעפייא זיע”א לבנות בית לשם ה‘, הביטו וראו כמה גדלה מעלתה ויהללוה בשערים. מאת ה’ היתה זאת כי שם נגלו חבל נביאים תנאים ואמוראים שמהם תצא תורה, דעסקי באורייתא תדירא, ומשם עתידין להגאל, גולת אריאל שה פזורה ישראל, להם לבדם נתנה הארץ כי אנשי מופת המה.

המה ואדירי הצאן צאן קדשים, בית יעקב קדש קדשים, רודפי צדק מבקשי ה' רבים מבקשים, ישראל לסגולתו, שם חביון עוזו ותפארתו, להודיע כמה חיבתו, חיבת הק' ההר חמד אלקי"ם לשבתו חמד זו טבריא סובו ומעונהו, ממעונות אריות מהררי נמרים. ויכוננו עיר מושב לפאר מקום מקדשי יד הק' על העליונה, והכינו את אשר יביאו כדי נתינה לבנות ולנטוע עיר עז לנו את עמודיה ואת אדניה, ברבות הטובה רבו אוכליה, חזקו למו חומות ארמנותיה, ישבו ישרים. לעשות תקנות גדולות, לכו חזו מפעלות, כפרים ועיירות גדולות יתנו יקר איש כברכתו, אמירתו לגבוה במסירתו, יתן איש כל הון ביתו, ויסדתיך כספירים. והיה הטוב ההוא לשום לכם שארית בארץ מפרי פי איש ישבעון טוב ינוחו יגיעי כח, העם היושב בה לו מצאו מנוח, ויחן שם ישראל בארץ חמדה דעביד להו נייחא אלה בני נח, ובעומדם יעמודו לתורה ולתעודה יום ולילה לא ישבותו, לחבר את האהל הקיצונה בחוברת, והיה מעשה הצדקה שלום, זכרון לבני ישראל בארץ שביים. וצדקה כנחל איתן ישאו נהרות דכיים, ירוצו ולא יגעו למשמרת לאות כי חלק ה' עמו ראשונה יסעו, ואבדיל אתכם מן העמים דלו מאנוש נעו, הן עם לבדד ישכון ועם שונים אל יתערב, סורו טמא אל תגעו, בית יעקב הן עם לבדד ישכון כאיש אחד חבירים.

והיתה לכם לנחלה נחלת אביכם, אחד היה אברהם הוא יסוד המעלה, לעשות צדקה וחסד פזר נתן לאביונים ומנחה בלולה, ויהי הם מריקים שקיהם, ומנחתם ונסכיהם, כל הארץ למשפחותיהם, ותיטב לה מזבח לרצון לפני ה' להם, מחלב מריאים ודם פרים. יודע בגוים לעינינו כי יעקב בחר לו יה זאת נחלת עבדי ה' וצדקתם, על שם אחיהם יקראו בנחלתם, יאודה וישראל אשר בארץ המה ואדירי כל רואיהם יכירום כי הם זרע בירך ה' ולמי כל חמדה צדקה תרומם גוי מקרב גוי אלקים נצב בעדה, לתת לכסף מוצא לעבודת בית אלקינו כל כלי חמדה עם כל חמדת בלב שלם בשמחה ובשירים. הן אלה קצות מעשיהם של צדיקים מעשה הצדקה מליאים זיו ומפיקים. אוחזים מעשה אבותיהם בידיהם ויהי הם מריקים צרורות כספיהם להאיר לארץ ולדרים. כי הן בעון מיום גלות ישראל מעל אדמתו וידל ישראל דלים ואומללים. כל הנחשלים. ותא חזי העיר הזאת נעמיה רובה ככולה מכת המקבלים, היושבים בין צוקו“ת ובין צרת”ן בין המצרי“ם. מכמה הרפתקי ואנפי דחיקי, אשר נפשם ברעה תתמוגג רשו ורעבו, ולפני לחמם אנחתם תבוא, ונפשם יבשה בזמן שהשנים כתקנן להשיב נפש בסובן ומורסנן, ויומא בהאידנא כל העם מקצה אישתנו לגריעותה בצביונן ובקומתן, מפני חמת המציק כי כוללות עי”ק טבריא, הדלה והעניה, רבץ תחת משאו מעול החובות, סך עצום ורב מאליפות מרובבות, והעניים והאביונים צועקים בייא בייא, בצוק“י טבריא, מדלית איסר, והיו תוצאותיו חסר, ויחנו בחסרי”ם. והטלות השררה יר“ה לא נתנונו השב רוחינו, ועל זה היה דוה לבנו, כי שנתינו זאת הטילה עלינו המלכות יר”ה תיקון הדרכים לצבים ולרכב ולכרכרות ולעגלות, ולהיות כי עי“ק ת”ו עיר שרובה ישראל חבנו בדמינו לתת לכסף מוצא יותר מאלף ליראת אשר לוינו בריבית קצוצם. וזאת היתה יתירה, צרה כמבכירה, רצפת שוקי טבריא כתבוה בברא, מלבד מסים וארנוניות אשר ניתוספו אקרקפתא דגברי מדי שנה בשנה, כהנה וכהנה, ולא ידענו מאין יבוא עזרנו, ועל רחמי שמים ורחמיהם סמכנו, לראות בעוניינו. ואם הם לא יחושו לעזרתינו, אל מי הקדושים נפנה, כי הם בני אל חי קונה, מיוסדים על אדני, ראשית תבואתו כל חפצי בם שמעו מלכים האזינו רוזנים, יראו ישרים וישמחו, כי ה' הוא האלקי“ם עזרתה לנו, כי מקדם קדמתה העיר הזאת קטנה ואנשים בה מעט ותרענה באחו, ולעת כזאת הלא היא ברכת המעלות והתהלות שם נקבצו דיות, בנוי לתלפיות ובטלה צדיקים יפרחו, ולילה כיום יאיר על התורה ועל העבודה תורתם אומנותם מאריות גברו מהררי נמרים. וכבוד מלכים חקור דבר אזן מילין תבחן מפומיה דמר שד”ר ציר אמונים, שפתותיו שושנים, אב בחכמה ורך בשנים, מע' הרב הכולל בישראל להלל דעסיק באורייתא תדירא מזר“ק טהור כמהר”ר בן ציון אלקלעי הי“ו, נושא משך הזרע למע' הרבנים המפורסמים ספר משפטי שמואל ז”ל וספר זכור לאברהם ז“ל, הוא ההולך קדמת אשור וברוך מפיו יקרא כל התלאה אשר מצאנו, ובני יעקב כשומעם שם יתנו צדקות ה' כספם וזהבם כסף הכיפורים. בן צדקה לחיים פדיון שבוים הלא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית לקרוא לשבויים דרור לפדות מחכה קץ הישועה, רבנן מלכותא דארעא, לחכמים לחם תמן שובעא, לשמור משמרת הק' התורה והמצוה תורה תמימה, וגמילות חסדים מוסדות דור ודור אין נגרע אפי' כמלא נימא, ונאספו שמה כל ההדרי”ם קדושה ראשונה עשר קדושות הן על הארץ מתחת וכוין פתיחן ליה בשמים ממעל ועושה נחת בעד עשר ספירות מדה כנגד מדה ילכו יונקותיו והיו למאורות ויסדתיך בספירים. ראשון לכל דבר שבקדושה לחזות בנועם ה' ולבקר שומרים לבקר ברן יחד כוכבי בקר, קול רנה של תורה תת כחה וגבורה, הלא ברחל יושבת בקתדרא, כת"ר יתנו לחזות בנועם ה' פנים בפנים אז ראה ויספרה, מעולפת ספירים.

והמשכילים יזהירו כזהר, וכעצם השמים לטוהר, בלימוד הזה“ר, וקרא זה אל זה ואמר בתעלומות חכמה, לנה”ר דעת ומזמה, ווי העמודים, גבעים משוקדים, גומלי חסדים, ותחיינה את הילדים, גמולי מחלב עתיקי משדיים, קנה בינה והנה עתך עת דודים, כן בני הנעורים. מצות ה' ברה עושים מאהבה וחיבה יתירה, מגדנות מרקחים הכנסת אורחים הרבה פתחים, דעיילי ונפקי שיעור שני פרחים, חסד אל כל היום ליוצא ולבא עוללי טפוחים קטון וגדול זקנים עם נעורים. מה יפו פעמייך בנעלים, לחונן דלים, מצות ביקור חולים, וכל חפציו, ישלים קול ענות גבורה, איפוך אנא לחסד ולרחמים כל הדרה, האוכלים למעדנים, ומתוק הדינים, חצי גבור שנונים, ויתן אותם לרחמים עשרת מונים, החזק הוא הרפא, מתוק לנפש ומרפא, במקום מים הרעים מתוקים מדבש מים טהורים. גדול תלמוד תורה ערובה בכל ושמורה כל שיהא תפארת תפארת לעושיה לעטרת צבי ולצפירת תפארה פקודי ה' ישרים.

וביום החדש מידי חדש בחדשו נוסעים אנחנו אל המקום הק' אלקי“ם דבר בקדשו תנא דאורייתא רבן יוחנן בן זכאי, הרואה אומר ברקאי יתדותיו לנצח נצח ישראל ויקרא את שם המקום פניאל, והחונים עליו חמשה תלמידים, אשר נחו היאודי”ם, ושם אתנו איתני עולם, שנים קרובי“ם זהב ככוכבים בהלם, רבי יוחנן ורשב”ל, תבר גזיזי דברדא וטבל, וזרועו משלה לו למשקל ולמטרי רב גובריה ראש המדברים. ואת לפנים בישראל לאל גומר, ביום ל“ג לעומר, יומא דהילולא, וכמו השחר עלה, אנחנו עולים על הר הק' מאד נעלה לשמוע בלימודים רנה ותפלה, אשא עיני אל ההרים על הר ציון בסוד קדושים רבה, רבי עקיבא, תורתו מכרזת עליו ארוכה מארץ מדה ורחבה, הוד הוא בצבא, הו”ד והדר לפניו ירד שריד לאדירים. היו לנו לחומה ומצודה סלעים, מעשה שעשועים, כל הון יקר ונעים קופת עניים צנועים גם אלה לחכמים ואת צנועים, הוא יסוד המעלה, ומרומם ע“כ ברכה ותהלה, לקבץ על הגבאות, על אורות אלו נהרו”ת לעושה אורים.

אזכיר תהלות, לחזק ידים רפות וברכים כושלות, לכו חזו מפעלות מהר הבתולות והיו לאחדים, לא תצא כצאת העבדים ככלה תעדה כליה, בתולה נשאת ותהי לו לאשה שש וארגמן לבושה, וליד צערי“ם לפי קרת הננו ועלינו את בני האדון מזרע המלוכה סגנייא ופחוותא רב הונא ריש גלותא וישם כתר מלכות תנא דמלכותא, וישת לו עטרים. ושם בגנז ארון האלקים רבי חייא ובניו, שועתי לפניו תבוא באזניו, ונשלמה פרים. אלו הן עשרה קדושות בעיר אלקינו, צבי עדיינו, ואנחנו בשם ה' אלקינו נזכיר יתן ה' לכם ומצאן מנוחה, והיתה הרוחה, שם יוכחו זבחי צדק לזבוח לפני ה' ומנחה, ויגל ישראל גילת ורנן ירונו וישמחו חפצי בם בחר ה' להיות חלק ונחלה, ויצו אותם לאמר לשמור את דרך עץ החיים דרך ל”ו סלולה, זאת עשו וחיו בקשו צדק בקשו ענוה, מי האיש החפץ חיים עץ חיים תאוה, ועושה חסד משפט וצדקה בארץ לישרים נאוה, לרחם על הארץ ולדרים עליה אסירי התקוה, מקום אשר אסירי המלך אסורים. זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד אל, על הארץ הטובה, מקדם לבית אל, יתנו יקר ועטרת זהב גדולה הרב הגדול מבצר עז ומגדול גאון עוזינו אדמו“ר ועט”ר עץ חיים אבואלעפייא זצוק“ל התייר הגדול דרך האתרים. דרשו משפט ועשו צדקה לתת את תרומת ה' תרומה חדשה קומו השרים. ובאו ונתנו איש כיסו בכסף מלא רודפי צדק צדקת שרים. ונתנו איש כופר נפשו ואלה מוסיף על הראשונים לרחם על נשמתין בעידן עתקין כי על פת לחם יפשע גבר מדלית איסר כבר בשמי קודא בכ”ר קדים. אשר לא ראו אבותינו, אבות ראשונים, רבת שבעה לה נפשינו המים הזדונים, ובכן חזקו ויאמץ לבבכם בעד עמינו ובעד ערי אלקינ“ו כל מרים תרומת כסף לבנות ולנטוע מקום מקדשינו, ונאמן ה' אלקינו ע”כ פרוטה ופרוטה רחם ארחמנו להיות לכם לפלטה גדולה אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה וקווי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים. כי בגלל הדבר הזה ובא לציון גואל משמיע ישועה, ומלאה הראץ דעה וישב ישראל איש תחת גפנו על הנהרות ועל היאורים.

ככל אות נה“ר והנשא”ה ובנא“ה דשו”ט הבעה“ח פעה”ק טבריא תוב“ב בח' שבט התקמ”ו ליצירה לפ"ק, בא סימן טוב תקום ציון בצדקה תכונני פתחו לי שערי צדק אבוא בם

הצעיר יוסף אבואלעפייא ס“ט    הצעיר יעקב אוחאנא ס”ט    הצעיר דוד עבו ס“ט    הצעיר יוסף חיים קיקי ס”ט    הצעיר דוד גרג’י ס“ט    הצעיר יעקב הלוי ס”ט    הצעיר יעקב אלקלעי ס“ט    הצעיר שלמה חסין ס”ט    הצב“י אברהם ארידו ס”ט    הצעיר שלמה וואעקנין ס“ט    הצעיר דוד אסודרי ס”ט וווו הצעיר יהודא ארבוס ס“ט    הצעיר יצחק הלוי ס”ט    הצעיר מכלוף שטרית ס“ט    הצעיר דוד סתהון ס”ט    הצעיר יצחק דאנון ס“ט    הצעיר אברהם חמווי ס”ט    הצעיר יעקב שאלטיאל נינייו ס“ט    הצעיר יצחק אבואלעפייא ס”ט    הצעיר ס“ט דוד נוגאלרופא    הצב”י אברהם צבי ס“ט    הצעיר מרדכי בירדוגו ס”ט    הצעיר שלמה אוחנא ס“ט    הצעיר ברוך טולידאדו ס”ט    הצעיר רפאל טולידאנו ס“ט    הצעיר יוסף ממאן ס”ט    הצעיר יעקב ניניו ס“ט    הצעיר חיים סבאג ס”ט    הצעיר אברהם גוטר ס“ט    הצעיר יצחק אביגדור ס”ט    הצעיר או"ה ס“ט    הצעיר יוסף משעל ס”ט    הצעיר מנחם הכהן דוויך ס“ט    הצעיר יצחק הכהן דוויך ס”ט    הצעיר יוסף חי הלול ס“ט    הצעיר אליהו ציידון ס”ט    הצעיר יעקב חיים הלול ס“ט    הצעיר אברהם נויוסוס ס”ט    הצעיר משה הכהן ס“ט    הצעיר שמואל חיון ס”ט    הצעיר יעקב טולידאנו ס“ט    הצעיר יהושע דהאן ס”ט    הצעיר משה גנין ס“ט    הצעיר שמואל רוואח ס”ט    הצעיר אליעזר מנצור הכהן ס“ט    הצעיר אברהם אליקים ס”ט    הצעיר שלמה אוחנא ס“ט    הצעיר חיים ילוז ס”ט    הצעיר אהרן ארבוח ס“ט    הצעיר אליהו ילוז ס”ט    הצעיר דוד אדראזם ס“ט    הצעיר יצחק אדהאן ס”ט    הצעיר חיים אלחדיף ס“ט    הצעיר דוד אלחדיף ס”ט    הצעיר דוד בן זכי ס"ט

(חותם הועד)       (חותם הכולל)

 

בעה"י בסימנא טבא נאה ויאה    🔗

להיות שפעה“ק ירושלם תובב”א יש חצר אחד בשוק הסמוך לטאבונ“א כידוע להגוי סיד חסין ראשיד אל סאראג’י אשר היה דר בו מקדם מעלת הרב הכולל בישראל להלל כמהר”ר אליהו ישראל בכר יצחק הי“ו והיום הזה דרים בו האשה הכבו' והצנו' מ' לאה אלמנת הרב המובהק כמהר”ר דוד בכר אברהם זלה“ה, ובנו החה”ש זר“ק כמה”ר שמואל בכר דוד הי“ו. ופתח החצר הנז' הנה הוא פתוח ברוח מזרחית ומצריו הם אלו, לצד מזרח הוא דרך המלך רשות הרבים, ומאחוריו לרוח מערב שם נוטה סוף חצר חזקת חכאמאג’י הנק' צאר אל טאנטורה שהם הבתים הבנוים לצד צפון חצר חכמאג’י נ”ע הנז‘. ומצד צפון חצר הידוע להגוים הנקראים צאר אל דקאק ולצד דרום חצר להגוי הנק’ שיך בדיר. ובתוכו בית גדולה ועוד ארבעה בתים קטנים ובית תבשיל גדול ושני בורות מים ושני מרתפות ופרסומו יספיק מלהגדילו.

הנה החצר הנז' ותשמישו ומוצאיו ומובאיו קנה הרב כמהר“א ישראל בכר יצחק הי”ו הנז“ל מיד הגוים בעליו בשטר העשוי בערכאותיהם כמשפטם וקם מולך החצר הנז' לו ולזרעו אחריו לדירות העולם לפי דת¹ ערכאותיהם ככל חקותיו וככל משפטיו ככתוב ומפורש יוצא בשטר הנז' שעשו לו וחתום עליו הערבי וגונדא דיליה ככמוס הנהוג. וזאת להודיע במלתא דידיע וברור כי הקונה מע' הרב כמהר”א ישראל ב“י הי”ו הנז' בחר ורצה כדי ליפות כח המכר בדיניהם על פי נימוסם וככתב השטר אשר עשו בערכאותיהם על אחיו הגדול מע' דחכם השלם והכולל פקיד“א לטב כמהר”ר חיים משה בכר יצחק הי“ו ועשה אותו וייקיל ומורשה על שתי נשיו הן הנה האשה הכבו' והצנועה מ' אסתר המכו' מירקאדא ת”ם בת להרב המו' כמהר“ר יו”ט הלוי זלה“ה, והאשה הכבו' והצנועה מ' מרים ת”ם בת להרב המו' כמהר“ר משה זכות זלה”ה, וזה נעשה בעבור סיבה כידועה להם. והנה בחדש רחמים הת“ר ליצירה עמד הרב כמהר”א ישראל בכר יצחק הי“ו הנז' ומכר את המולך, וחזקת החצר הנז' למע' הרב המובה”ק כמהר“ר דוד בכר אברהם זלה”ה מכר גמור כתחז“ל שתי נשיו הן הנה תחילה ואח”כ מר בעליהן הי“ו הנז' בעד סך אלף טאלארו כי ריג’ינה שנטלו וקבלו מהרב כמהרדב”א זלה“ה מכרו אותו כל מולך וחזקה ואחיזה ותפיסה ושליטה ושעבוד שהיה להם בחצר הנז' בכל תשמישיו ומוצאיו ומובאיו בכל הנלוה ומתיחס אליו ומצריו באורך וברוחב עומקא ורומא מתהומא דארעא עד רום רקיעא מכר גו”ש גלויה ומפורסמת לכל וקם המולך והחזקת החצר הנז' להרב כמהרדב“א ז”ל הנז' ולב“ך לו ולזרעו אחריו לדורות עולם ככתוב ומפורש יוצא בשטר המכר אשר נכתב באותו פרק ונחתם בש”א לח' תשרי התר“א לפ”ג עשוי לפי“ד כהוגן וכתחז”ל ומשם באר“א. והנה אחרי פטירת הרב כמהדרב”א זלה“ה הניח אחריו זרעו לברכה והיום הזה הנה הנם מע' טובים השנים האחים² המבורכים החכם השלם והכולל כמהר”ר אברהם בכר דוד הי“ו והח' הש' כמהר”ר שמואל בכר דוד הי“ו ואשתו אלמ' היא האשה הכבו' מ' לאה ת”ם בת להמנוח הרופא ד“ר מירקאדה חנין נ”ע. ובתא אחת היא לאמא בתולתא מ' ריינא מב“ת. והחצר הנז' עומד לשעבוד מזונותיה של האלמנה מ' לאה ת”ם הנז‘. והיום הזה דרים בתוכו האלמנה הנז’ עם בתה הנז‘. והח’ שמואל בכר דוד הי“ו הנז' בנו הקטן של הרב כמוהרדב”א ז“ל הנז‘. והן עתה מפני סיבת דברים שעברו בין האלמ’ הנז' ובין בני הרב כמהדרב”א ז“ל הנז' טובים השנים הנז' נתרצו ויאותו מטוב רצונם והשלמת דעתם ונפש חפצם למכור את המולך והחזקה הנז' כדי שבמעות דמי המקנה הנז' ישתוו ביניהם ובין האשה הא”ל הנז' ונמנו וגמרו ביניהם על פי הסכמת ב“ד הצדק יצ”ו כידוע ומפורסם לכל.

והנה היום הזה קדמנא נחנא סהדיא דחתמין לתתא באו הני נשי תחי' כל האשה הכבו' מ' לאה ת“ם אלמ' הרב כמהרדב”א זלה“ה הנז‘. והאשה הכבו’ והצנועה מ' כורס”י ת“ם בתש מעלת החה”ש והכו' כמה“ר אברהם בכר דוד הי”ו הנז' המכו' מירקאדה ת“ם. והאשה הכבו' והצנועה מ' רחל ת”ם נות בית הח“ר שמואל בכר דוד הי”ו הנז‘, הן הנה תחי’ ואח“כ בעליהן מע' כמהר”א בכר דוד הי“ו הנז' ומע' כמהר”ש בכר דוד הי“ו הנז' וכה אמרו לנו אתם הוו עלינו עד”ג וקנו מידינו קגו“ש במדל”ב בלשון מעכשיו וכתחז“ל וכתבו שטר בכל לשון של זכות ויפוי כח וחתמו ונתנו ביד מע' האור כי טוב הגביר הח' המרו' היקר כמהר”ר סי' אברהם שניור כו' להיות בידו לזכות גמורה ולעדות ולראיה ברורה איך אנחנו מודים בפניכם הודאה גו“ש כמודה בבד”ח היות אמו“ץ שמטוב רצונינו הגמור והשלמת דעתינו הנכונה ומיושבת עלינו מבלי שום זכר אונס וכפיה ופיתוי וחרטה כלל אלא בלב שלם ונפש חפצה מכרנו למע' הגביר סי' אברהם שניור הי”ו הנז' ולבאי כחו מעתה ומעכשיו מולך והחזקת החצר הנז' בעד סך שמונה ועשרים אלף אריות גרושי' מונידא מיר“י אוזור”י צאג טו“ק שנטלנו וקבלנו מידו ובאו לידינו ורשותינו משלם עספ”א. ומעתה ומעכשיו כל מולך וחזקה ואחיזה ותפיסה ושליטה ושעבוד ונחלה שהיה לנו בחצר הנז' בכל תשמישיו והנאותיו ומוצאיו ומובאיו בכל הנלוה ומתיחס אליו באורך וברוחב ומצריו עומקא ורומא ואויר מתהומא דארעא עד רום רקיעא, הכל כאשר לכל מכרנו מו“מ להגביר סי' אברהם שניור הי”ו הנז' בעד הסך הנז' שקבלנו ממנו מכירה גמורה שרירא וקימת מכירה בעין יפה ובסבר פנים יפות מכירה גלויה ומפורסמת לכל, שכך אנו אומרים לכם עדים הח“מ שטר מכירא דנא כתבוהו בשוקא וחתמוהו בברא כי היכי דלא תהוי כמלתא טמירתא אלא גלויה ומפורסמת לכל מכירה חתוכה וחלוטה כדין וכהלכה בלי שום שיור ותנאי כתוב ובלתי כתוב מכירה קטעית לצמיתות לדורות עולם לו ולבאי כחו מכירה להוריש ולהנחיל ולהחסין ולהעביר ולתת במתנא ולמכור ולמשכן, ולעשות בו כחפצו ורצונו וחפץ ורצון באי כחו מכירת עלמין דלא למיהדר בה ודלא להשגאה מינה מן יומא דנן ולעלם מכירה עשויה לזכות ויפוי כח להגביר סי' אברהם שניור הי”ו הנז' ובאי כחו באופן היותר מועיל ומספיק לפו“ד וכתחז”ל ומו“מ סילקנו ידינו כחינו ורשותינו ושעבודינו וירושתינו ונחלתינו ויד וכח ורשות ושעבוד וירושת ונחלת באי כחינו מעל כל זכות מולך וחזקת החצר הנז' ואחיזה ותפיסה ושעבוד ושליטה אשר היה לנו ואשר הוה ואשר היה עתיד להיות לנו בחצר הנז' והנלוה ומתיחס אליו סיליק גו”ש ולא שיירנו לעצמינו ולא לבאי כחינו בחצר הנז' שום זכות כלל ואפי' כדי נעיצת יתד אחד יען שכל זכותינו מכרנו והעברנו להקונה הנז' ולב“ך כאמור. וכך אנו אומרים למע' הקונה הנז' לך זכה וקנה והחזק בחצר הנז' ומעתה ומעכשיו ויהא לך ולב”כ כח ורשות מעליא לדור ולהשתמש ולבנות ולסתור ולגדור ולפרוץ ולמכור ולמשכן והלשכיר ולהחליף ולהוריש ולהנחיל ולהחסין ולהעביר ולתת במתנה ולעשות בחצר הנז' בחפצך ורצונך ואינש לא ימחא בידך ולא ביד ב“כ מעתה ועד עולם ומודים אנחנו בפניכם עדים הח”מ איך ברשותינו ומאמרינו הלך הגביר סי' אברהם שניור הי“ו הנז' הקונה וזכה וקנה והחזיק בחצר הנז' ועל גדר ופרץ והועיל במעשיו כהוגן וכתחז”ל.

ומעתה ומעכשיו קם מולך וחזקת החצר הנז' בכל הנלוה ומתיחס אליו באורך וברוחב עומקא ורומא מתהומא דארעא עד רום רקיעא למע' הגביר סי' אברהם הי“ו הנז' הקונה ולב”כ למקנה גמור ושלימה לו ולזרעו ולבאי כחו ואחריו אחוזת עולם לדורות עולם ומו“מ אנו מתחייבים חיוב גו”ש כל אחד ואחד ממנו בפני עצמינו ושעבדנו את גופינו ולדעת הראב“ד זלה”ה שעבוד גו“ש, וגם אנחנו מחייבים לב”כ ומשעבדים את גופם חיוב ושעבוד גו“ש להעמיד ולקיים מולך והחזקת החצר הנז' בכל הנלוה ומתיחס אליו ביד מע' הנדיב סי' אברהם שניור הי”ו הנז' והקונה וביד ב“כ העמדה גמורה שרירא וקימת משופה ומרוקה מכל טענה וערעור ומו”מ חייבנו את עצמינו כל אחד ואחד ממנו ושעבדנו את גופינו לדעת הראב“ד זלה”ה שגו“ש כתחז”ל וגם חייבנו ושעבדנו את באי כחנו חיוב ושעבוד גו“ש לסלק ולהסיר ולהדיח ולהפיץ מעליו ומעל באי כחו כל מין מעורר ותובע וטוען איש או אשה בן או בת אח או אחות קטון או גדול קרוב או רחוק יאודי או מעם אחר אשר יקום לערער על החצר הנזבי”ן על המולך בין על החזקה הנז' או על המכירה הנז' וכל הבא מחמתה בטענת ירושה ונחלה או מתנה או מכירה או משכנתא קדומה או בשום טענת איזה זכיה ושעבוד קודם למכירה זו לעולם חיובא רמייא עלינו ועל באי כחינו לסלקם מעל סי' אברהם הי“ו הקונה הנז' ומעל באי כחו סיליק גו”ש בעמלינו והוצאותינו אפי' עד סך שלשת אלפים דור"ו איספאנייא בפשיטות ולא בדרך גוזמא באופן שלא ימשך להקונה הנז' ולא לבאי כחו שום נזק והוצאה מחמת הערעור ההוא ואפי' כדי שוה פרוטה כלל.

והנה אנחנו מו“מ ערבים קבלנים זה ע”ז וזה ע“ז לקיום כל התנאים הנז' ועל כל נזק שלא תבא להקונה הנז' ולבאי כחו עליה דידן ליהדר לסלקו מעליו וכל ההוצאות שיצטרך אפי' עד הסך הנז' יהיה מכיסינו ומממונינו ומכיס וממון באי כחינו באחריות גמורה עלינו ועל באי כחינו. ולביטחון כל חיובינו הנז' מו”מ שעבדנו למע' הקונה סי' אברהם הי“ו הנז' ולב”כ כל נכסין דאית לן תחית שמיא מקרקעי ואגבן מטלטלי דקנינו ודנקנה כולהון יהון אחראין וערבאין ומשועבדין על כל חיובינו הנז' ולקיום מולך וחזקת החצר הנז' ביד הקונה הנז' וביד באי כחו. ומו“מ האמננו עלינו ועל באי כחינו למ' הגביר סי' אברהם הי”ו הנז' ולבאי כחו נאמנות גמורה ומפורשת בשני עדים כשרים ע“כ אשר יאמרו כי הוא זה בעניני המכר הנז' ובעניני העמדתו אשר נתחשבנו כאמור כשני עדים כשרים ואפי' לגבי יתו”ק לדעת מוהרנא“ח ז”ל כל זמן ששט“ז יוצא קיים בלתי קרוע קרע ב”ד מבלי שיצטרכו שום שבועה ק“ו ואפי' ח”ס אלא נאמנים עפ"י דבורם הקל.

וכך אנחנו אומרים למע' הקונה סי' אברהם הי“ו ובאי כחו אי בעית קנה בכספא אי בעית קנה בשטרא אי בעית קנה בחזקה וסבר וקבל הקונה הנז' בחזקה שהחזיק בחצר הנז' כהוגן וכתחז”ל ובכספא שנתן לנו הסך הנז“ל וקבלנוהו מידו ובא לידינו ורשותינו משלם וסמכא דעת הקונה הנז' לקנות בשניהם כי שניהם כאחד טובים ובפירוש הטלו לפנינו עדים הח”מ השתים נשים הנז“ל מ' כורס”י המכו' מירקאדה ת“ם נות בית הח”ר אברהם המכו' בכור דוד הי“ו הנז”ל והאשה מ' רחל ת“ם נות בית הח' שמואל ב”ד הי“ו הנז' טענת נ”ר עשיתי לבעלי.

ובכן אנחנו הבאים על החתום כאשר שמענו את כל האמור בשטרא דנא מפורש יוצא מפי הנשים היקרות מ' לאה ת“ם אלמ' הרב כמהרדב”א זלה“ה ומרת כורס”י המכו' מירקאדה ת“ם נו”ב הח“ר אברהם המכו' בכור ב”ד הי“ו הנז”ל והאשה מ' רחל ת“ם נו”ב החר“ש ב”ד הי“ו הנז' הן תחילה ואח”כ בעליהן הח“ר המכונה בכור הי”ו והחר“ש ב”ד הי“ו הנז' קנינו מיד הנשים הנז”ל תחילה ואח“כ מיד בעליהן קגו”ש במדל“ב בלשון מעכשיו כתחז”ל ע“כ פרט ופרט מהנז”ל ובפרטות על הנאמנות בפירוש וגם נשבעו הנשים הנז“ל תחי' האלמנה הנז' תחי' ואח”כ שתים הנשים הנז“ל ואח”כ בעליהן ש“ת בת”כ על דעת רמב“ה וע”ד הנב“א וע”ד הקונה סי' אברהם הי“ו הנז' הקונה לאשר ולקיים כל הכתוב בשט”ד בלי שום שנוי ותמורה ועל הנאמנות בפרושא אתמר והכל דלא וכו' ודלא וכו' בביטול וכו' ובפיסול וכו' לדעת הרשב“א זלה”ה וחו“ח וכו' כחו”ח ולא יבוטל ולא יפוסל ולא יורע כח שט“ד לא משום חיסור או יתור לשון ולא משום מחק או גרר או תליא ולא משום לישנא דמשתמע לתרי אנפי ולא משום שום צד ואופן שבעולם אלא הכל יהא נידון לזכות ויפוי כח מע' הקונה סי' אברהם הי”ו הנז' וב“כ עפ”י הפוסק המאשרו והמקימו ואפי' יחיד בסברתו מקובל על המוכרים הנז“ל כמסורה ממרע”ה בה“ם ולעולם תהא יד מע' הקונה הנז' ויד ב”כ על העליונה ויד המערערים כנגדם על התחתונה – וע“ד אמת וצדק חתמנו שמותינו פעה”ק ירושלים תובב“א בחדש טבת דהאי שתא הת"ר ושש ליצירה לפר”ג, והכל שריר ובריר ואמת ויציב ונכון וקים וישר.

הצעיר רפאל ידידיה אבואלעפייא ס“ט    הצעיר מנחם ציון הי”ו ס"ט

אנא נפשאי חיים משה בכר יצחק הי“ו הח”מ בהא מודינא הונשו“ק כמודה בבד”ח על דבר אמת וענוה צדק על אודות השטר חוגי“ט המכר הנז' אשר נכתב בערכאותיהם על שמי כנז”ל לא נכתב בשמי בעבור שאני ביתי הקונה מאת הגוים בעלי החצר. אלא בעבור סיבה שמעלת מר אחי הרב כמהר“א ישראל בכ”ר יצחק הי“ו הוא סודיטו ולא ריעיית עוצמאנלי. וכדי ליפות כח המכר והמקנה הנז' שקנה מכיסו וממונו בחר אחי יפת הי”ו הנז' לכותבו על שמי שאני הוא וויקיל המורשה מאת שתי נשיו הנז“ל. והאמת יורה דרכו שאני אין לי שום זכות ותפיסה ושליטה בחצר הנז' כלל ועיקר מעולם וכבר מע' אחי כמהר”א ישראל ב“י הי”ו מכר באותם הימים החצר הנז' למע' הרב כמהרדב“א זלה”ה מכר גו“ש ומשלומ כר ואני אין לי עליו שום טו”ת על המכר הנז' מכ“ש במכר שקנה הגביר סי' אברהם שניור הי”ו הנז' מאת אלמ' הרב כמהרדב“א זלה”ה ומאת בניו ונשיהם כנז' כי הכל עשו יפה בעט“ו והמכר הנז' קיים לעד לעולם ביד הקונה וקם החצר הנז' לו ולב”ך למקנה גו“ש לצמיתות³ לדורות עולם כתחז”ל ומו“מ הנני מתחייב בחגו”ש כתחז“ל שאם ח”ו יארע להקונה הנז' שום נזק לסיבת שככתב החוג’יט הנז' על שמי ומחמתי מו“מ בעבור טובת הנאה טובא שקבלתי מיד הקונה הנז' סי' אברהם מחויב אני לסלק אותו הנזק שלא תבא אליו בשבילי ובסיבתי. והכל בשעבוד כ”נ מקואג’ם דקניתי ואקנה ובנאמנות גמורה ומפו' כשני ע“כ שהאמנתי להקונה הנז' ולב”כ עלי העב“ך ע”כ הנז“ל והכל נעשה ונגמר מידי בקגו”ש במדל“ב מעכשיו כראוי כתחז”ל שקנו אחרים מידי ע“כ הנז' ובפרט על הנאמנות בפירוש דלא וכו' ודלא וכו' בביטול וכו' ובפיסול וכו' ולהיות האמת נהדר”ת ולראיה ביד מע' הגביר סי' אברהם הי“ו הנז' וביד באי כחו ח”ש פעה“ק ירושלים ת”ו, בחדש טבת התר"ו ליצירה, והכל שריר ובריר וקים.     הצעיר חיים משה בר יצחק ס"ט

־־־־־־־־־־־־־־־־־־

נחנא ב“ד דח”ל ראה ראינו את כל שטר המכר הנז“ל הנכתב ונחתם לפום דינא עפ”י שנים עדים כשרים דחתימי עלה את הכל עשו יפה בעיר“ו כהוגן וכתחז”ל ומהודעין אנחנו איך בידיעתינו והסכמתינו נעשה ונגמר המכר הנז' שמכרה האשה הכבו' מ' לאה ת“ם אלמ' הרב כמהרדב”א זלה“ה ויורשי הרב הנז' הבנים בניו הנז' נשיהם תחי' ואח”כ המה כנז“ל והיות כי אמת הוא שעברו דברים בין האלמ' הנז' ובין בני הרב הנז' ונטפלנו אליהם וגמרנו ביניהם בשלום ובמישור עפ”י התנאים אשר נכתבו ונחתם במעב“ד אשר בידם ומשם בארה ויען כי בכלל התנאים הוא כי מו”מ קבלו עליהם האחרים המבורכים בני הרב כמהרדב“א זלה”ה הנז' הי“ו אחרי פטירת האלמ' מ' לאה למנות את הבת אחותם מ' רינה ת”ם בתולתא אחת היא לאמה הנז' למנותה ולזכותה כחד מניהו ולהיות זוכה כחד מן הבנים להיותה חולקת ביניהם בירוש' חלק כחלק לשלשה חלקים ככל הכתוב ומפורש יוצא בשטר התנאים הנז' והמעב“ד הנז' ומשם בארה. ובכן יומא כי האידנא אשר קנה הגביר סי' אברהם שניור הי”ו את החצר הנז' מידם לאברהם למקנה כתחז“ל שאול שאל האיש הקונה הנז' כח ב”ד יפה בעד הבת הקטנה הנז' אשר ניתנה בה בין חלוקת בין הבנים הנז' באמור כדי שאחר פטירת אמה הנז' ותחלוק עם אחיה הנז' שלא תוכל לערער על המכר הנז‘. ובכן דאתרא למיקם ביד הקונה סי’ אברהם שניור הי“ו הנז' היות אמר”ץ⁴ שבכח ב“ד יפה המכר הנז' קיים בידו מצד הדין ג”כ מפאת הבת היורשת הנז' ולא יהיה לה ולא לב“כ על הקונה הנז' לא עב”כ שום טו“ת כלל ומו”מ בכח ב“ד יפה אבוהון כיתמי סילקנו את זכות היתומה הנז' מעל מולך וחזקת החצר הנז' סיליק גו”ש ולא נשאר להיתומה הנז' ולא לב“כ שום זכות בחצר הנז' כלל ולא שום טו”ת כלל ועיקר. וגם ראה ראינו את ההודיתא הנז' שהודה ידידינו מע' החה“ש פקידא לטב הח”ה חיים משה בכר יצחק הנז' על אודות שטר החוג’יט של המחכימי הנז' שכתוב בשמו והודה שהוא אין לו שום זכות בו כלל ככל הנז“ל. כל זה אמת וצדק הוא ובריר וידוע לכל באי שער. וגם אתבריר לנא חתימות סודיא אלין דחתמין על שטר המכר הנז' דאינון אינון וגם חתימות הח”ר חיים משה ב“י הי”ו הנז' דחתים על העדיתא הנז' דהיא היא אשרנו וקימנו את החתי' הנז' ואת המכר הנז' כתחז“ל וע”ד אמו“ץ ח”ש בחדש טבת התר“ו ליצירה והשו”ב וקיים.

הצעיר חיים בן אברהם גאגין ס“ט    הצעיר חיים משה פיזאנטי ס”ט    הצעיר יצחק פרחי ס"ט

 

התנ"ך העתיק בחצר הקראים בירושלים.    🔗

בין הדברים העתיקים הנמצאים בירושלים העתיקה מצטיין התנ“ך הישן, בבית הכנסת של הקראים בירושלים. כתוב הדר על קלף בשנים שנים טורים על כל דף, מכורך בשני כרכים גדולים, תורה לחוד ונ”ך לחוד.

בשולי הדפים יש הערות וכן ציורים יפים בצבעים שונים. הדרת־קדש לו. וזקנה חופפת עליו.

הקראים מיחסים לו לזמן קדום (עוד יותר מהתאריך הנזכר בו), לא פעם היה נמצא בידי, לא פעם עלעלתי ודפדפתי בו, ובכל פעם הייתי אומר: מי יתנך לספריה הלאומית שלנו.

בסוף הכרך האחרון בדף מיוחד כתוב:

“אני משה בר' מנחם דאלבודגש זלה”ה כתבתי ומסרתי זה הספר הנקרא מקנושיה להנכבד ר' מרדכי בר' יצחק זלה“ה המנו' האורדן דישפונין, ושמתיו בירח סיון שנת שמונים ושתים לפרט האלף הששי המקום יזכהו להגות בו הוא וזרעו וזרע זרעו עד סוף כל הדורות, אמן, ויקוים בו מקרא שכתוב לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה למען תשמור לעשות ככל הכתוב ובו ואז תצליח בדרכיך ואז תשכיל חזק ואמץ אמן סלה”.

ע“א החצר של הקראים בירושלים העתיקה ובית הכנסת שבה – עיין ספרנו “חיי הקראים בירושלים” שהוצאנו לאור בשנת תרפ”ח.

הכתבות העתיקות מהחצר של הקראים הנז' העתקנו בספרנו “אבני זכרון” חלק ד'. ובספרנו “שלש כתובות הבאות כאחת” ופרסמנו כתובה קראית שמוצאה מקושטא מימי ממשלת, שולטן עבדול עזיז.

 

ספיר וירושלים    🔗

אם אתם חפצים לדעת חיי הישוב הישן; לראות באספקלריא מאירה מהלך החיים בירושלים בתקופה הראשונה – שאל אביך ויגדך, זקניך ויאמרו לך, הזקנים שבדור, זקני תלמידי החכמים מן המודיעים ולפנים, שהודיע לנו את כל ונוכחת.

הראש והראשון מן הסופרים המצוינים בציון וירושלים, היה הרב החכם רבי יעקב ספיר הלוי⁵ בעל “אבן ספיר” שכל דבריו סולת נקיה, וחותם האמת טבוע עליהם.

מאמריו על ירושלים ויושביה יקרים המה מפנינים, לא יסולאו בכתם אופיר. הן מפאת יקרת מציאותם והן מצד וערך חשיבותם, עוד טרם הלך בסערות תימן, גנז לנו, “מצה שמורה” במגדל הלבנון צופה פני ירושלים. ושלשים יום קודם הפסח, אדר תרכ"ה, דרש בהלכות הפסח בפרק הבא לקמן:

א. מצה שמורה.    🔗

לחוקה בישראל כי החרדים למצות ה‘, יאפו המצות מחטים השמורים מעת הקציר. ואחינו היושבים על אדמת ה’ רובם ככולם אך מחטים כאלה יאפו את המצות – האומנם כי לא מעבר לים הוא, להכין חטים בעת הקציר על פסח, ובמה יתפארו יושבי אה“ק אם עושים משמרת למשמרת המצות? אבל, כאשר נודיעכם רק קצות העבודה אשר לאחינו באה”ק להכין החטים, כי אז תדעו לתת להם יתרון הכשר זהירות על שאר יראי ה' הנזהרים בזה. אם באכילתם המרור אין די זכר לעבודת מצרים (כי שם אוכלים למרור הירק הנקרא בלשון התלמוד ובלשון ערבי “חסא” ובימים האלה אין טעמו מר וגם בכל השנה נאכל למעדנים) – הנה באכילת מצה שמורה משעת קצירה יש די זכר גם לעבודתינו ממצרים, כי כמוה עבודת פרך היא הכנת החטים חטים שמורים מעת הקציר באה"ק.

בטרם בא עת הקציר, יתחברו כששה אנשים ויחד יבקשו למו פלאח אחד או שנים ויעשו עמו חוזה כתוב וחתום כנימוס, כי בבא עת הקציר יקצור להם משדהו קציר חטים ובמטה יחבוט השבלים. ובבא יום המוגבל יצאו כולם הכפרה לעמוד על הקציר, ואיש יחידי לא יצא, לא לבד מפני היראה פן יקראנו אסון, כי גם מפני שכבר הורה הנסיון שמן הנמנע כי איש יחידי ואף שנים גם אם יהיו מלאים עינים יוכלו לשמור הפאלחין לבל יתנו בתוך האלומות אשר קצרום עבור היהודי מהחטים שכבר אתם בבית; לא כי כונתם להכשיל את היהודי, כי לא זה דרכם שמה, רק בעבור, כי מנהגם לדוש קציריהם בשור וחמור, והיהודי יתנה עמו כי במטה יחבוט קצירהו, ועל כן ערום יערימו הפאלאחין לתת בתוך השבלים חטים שכבר נדושו; וכאשר תצלח בידם המרמה הזאת, יגש בשמחה אל האלומות וירם את מטהו ויך פעמים ויאמר ליהודי הנה ה' שלח ברכתו, ועתה תראה, הנני זורה את הגורן וימצא כפלים מאשר תרצה, הכי לא תקח גם הנותר? ואם היהודי ישאלהו: הלא זה רגעים אחדים כי החילות לחבוט השבלים ואיך ימצא די, כי אז תחת חביטת ראש השבלים יחבוט ראש היהודי, באמרו כי חשדהו כי ערב חטים מביתו ועינו צרה בהברכה אשר שלח ה' בגורנו – על כן כששה יהודים יחד יצאו בעת בוא הקציר, ואז אם לא יתעיפו עין כרגע יוכלו לבטוח כי לא באה הברכה לרגלם. וכבואם אל הכפר יקבלם הפאלאח בסבר פנים יפות “ולינו פה הלילה – יאמר להם – ומחר נצא השדה ורק שמרו את אשר הבאתם לאכילה כי כלבי המקום הזה זוללים המה ויאכלו כל אשר ימצאו בכליכם”. וכאשר פתר להם כן היה, כי בנפול תרדמה על היהודים אז הפאלאח יגנוב מהם כל אשר הביאו. ויהי כאור הבוקר והמה עודם מחבקים הצורים אשר שמו מראשותיהם, והנה הפאלאח עומד עליהם ויעוררם “קומו נצא השדה כי כבר החלו הקוצרים לקצור”, טרם הגיעו לחלקת שדהו והנה קול ענות דברי ריב בין הפאלאחים ובין הקוצרים “על מה הריב " ישאלו אותו היהודים, “כי לא מהרתם ללכת אחרי – יענם ברעם קולו – ובין כה וכה קצרו הקוצרים חלקת הקמה השמורה אתי לכם, אך אל תדאגו, הנה אלך לבקש ממיודעי כי המה יקצרו מקמתיהם עבורכם, ואם כי באין ספק לא יאותו במחיר אשר קצבתי עמכם, אולם רק חצי היתרון תתנו והחצי עלי, ומה אעשה? ומי לא יבין כי רק מרמה בפיו, ואך עת לחשות היא. בין כה וכה ועת הצהרים הגיעה ופניהם וידיהם בצקו מחרבוני קיץ, ולו היה הבצק מקמח הגיעה לאפותו בטרם יחמץ. היום רד והנה הפאלאח אשר עיניהם כלות אליו, בא ובפיו בשורה, כי נאותו שכניו לקצור עבורם, וימהר לקחת את היהודים ויעמידם זה בכה וזה בכה הרחק זה מזה והם נפוצים על פני השדה כאשר נפוצו אבותינו במצרים לקושש קש לתבן. ויהי כי קצר הקוצר לערך היוצא חצי סאה חטים, ואמר אל היהודי העומד עליו: הנה רב מקצור עוד, מהמעט הזה יצא סאתים חטים, כי ה' צוה את הברכה בקמתי, ולוא יוסיף ברכתו בגרני כי אז יהיה לך מזה שלש סאים. ועתה עמוד פה ואנכי אלך להביא החמור, הנהו שמה! להוליך האלומות הגורנה. היום פנה ואין פאלאח ואין חמור, והיהודים עודם נפזרים לרוחות השדה. וכאשר הכינו הפאלאחין בגורן החטים סמוי מן העין כי תוכל הברכה לשרות, ישובו השדה עם חמוריהם, ובטרם ישאלום היהודים מדוע אחרו מבא, יפתחו את פיהם אשר שמה הקללה והברכה שורה, ויקלל את היהודי לאמר, כי בעבורו הכה את אשתו כי תלך לבקש החמור וכמה יגיעות יגעה עד אשר מצאה אותו, ועתה מהר להביא את האלומות ונטענם על החמור. בשעה הזאת צריך היהודי להיות כחרש לא ישמע קללותיו, כי כל החרדה הזאת יחרידהו הפלאח, לבל יתן היהודי דעתו למשש מתחת האוכף שעל החמור וימצא אמתחת החטים, אשר שמה, כי כן יתנו אמתחת חטים מתחת⁶ האוכף ואם לא יסירה היהודי במששו אחריה, אז בעת יפרוק האלומות מעל החמור יריק החטים מהאמתחת תחת השבלים. הכוכבים נראו על פני השמים והיהודים נקבצו ובאו הגורנה, אך חלילה להם לשבת ולנוח מעט בידעם כי הפאלאחין לוטשים עיניהם, לעת יסיחו היהודים דעתם, כי יוכלו לתת בין האלומות החטים הערוכים להם בטרם באו הגורנה, בין נקיקי הסלעים. ויהי כי נחה מעט רוחם ישלחו אחד מהם להכפר לקנות מהפאלאחין רקיקים ובצים לסעוד לבם כי לא טעמו לחם כל היום, ולהביא שקים ואדרת שער מבתי הפאלאחין לכסות השבלים כי לא ירד להם הטל. והי' כי ישבו היהודים לאכול מאשר מצאו, יבואו אנשי הכפר המה ונשיהם וטפיהם ויסובו סביב היהודים ואחד אחד יגש עם בנו הקטן לבקש מהיהודים כי יתנו מסעודתם כדי טעימה לבנו, אך לא אל הלחם באו, רק להסיח דעת השומרים השבלים, פן תצליח המרמה עתה לתת בין האלומות חטים מביתם. אח”כ יקומו היהודים לכסות הערמה בהשקים ולא מצאו דים, ויבקשו מהפאלאחין כי יביאו להם עוד שקים, “ומה נביא לכם עוד – יענום – הן כל אשר אתנו בבית הוצאנו אליכם, ולא נשאר לנו בלתי האדרת אשר נתכס בה בלילה ומה נעשה לכם קחו לכם גם כסותינו לעורינו”. אז חצים ישארו על המשמר וחצים ישנים בקצה הערמה וככה יתחלפו עד או הבוקר. השמש יצא על הארץ והפאלאחין יבאו סרים וזועפים (אם לא הצליחה המרמה בידם) ומקליהם בידיהם לחבוט האלומות ובטרם יחלו לחבוט צריכים היהודים למשש בחיקיהם ובמצנפת שעל ראשיהם כי גם שם חטים. ומה מאד מוזר לעיני הרואה התעוללות הפלאחין בעת החביטה, סביב הערמה חשוף שת יסבבו וכשעירים ירקדו ויחבטו עדי יצא הקצף מפיהם, ואח”כ יאספו החטים בהשקים מעורב עם צרורות ועפר מחצה על מחצה, וכשובם העירה מחויבים לברך ברכת הגומל, כי פעמים רבות קרה אשר הפאלאחין יחרידו את היהודים גם בחרדת מות, ורק למען אולי יוכלו לבצע מזמתם⁷ לערוב חטים מביתם תוך השבלים. ומקרה אחד נספר לכם קוראים אהובים! –

פעם אחת יצאו כששה יהודים לכפר חיזמע רחוק מירושׁלים כד' שעות לקצור חטים לפסח, והפאלאחין בכל ערמותיהם לא יכלו להביא חטים מביתם לתתם בתוך השבלים, והנם עומדים סביב הערמה מקליהם בידיהם לחבוט האלומות, פתאום ישמעו היהודים כי הפאלאחין אומרים נמהר להכפר להביא חרב וחנית וקנה שריפה, כי הנה הבעדיווינען באים עלינו. כצחוק היה בעיני היהודים השומעים דברי הפאלאחין, כי לא ראו בעדיווינען. והפאלאחין מהרו הכפרה ואחד נשאר עומד על היהודים. עודם מדברים על מחזה שוא הנדמה להפאלאחין וישאו עיניהם ויראו מרחוק שני בעדיווינען מזוינים רוכבים על סוסים באים, ויצא לבם ולא קמה עוד רוח במו. הבעדיווינען באו ויאמרו אל הפאלאח הנשאר: לא לבוז ולשלול באנו, את היהודים האלה אנחנו מבקשים. וקול כיענים במדבר נתנו על היהודים: הוי כופרים, מהרו עברו לפנינו עד מקום תחנותינו ושם נודיעכם דבר, הוי כופרים! לשוא נשקו⁸ כפות רגליהם להניחם, ויעוררו עליהם חניתותיהם כי ימהרו לעבור לפניהם וכשוורים לטבח הלכו בלא כח לפני הבעדיווינען. המה הרחיקו לכת כמיל, והפאלאחין מהכפר נועזו וירדפו אחרי הבעדיווינען וישיגום, ויאמרו להלחם עמהם, וימהרו הבעדיווינען להמלט והיהודים שׁבו עם הפאלאחין הגורנה, ויאמרו הפאלאחין: תחת החרדה אשר מצאה ליהודים הננו כולנו פה וירום איש איש מטהו ויך פעמים וכלה דיש, ואתם היהודים עתה תראו כי המלאכה אשר יעשנה איש ברגעים אחדים ואך בחפץ כפים, לא יעשנה אם נפשו עצלה, מהבוקר עד הצהרים. ויהי כי החלו לזרות החטים אז ראו היהודים כי מקרה הבדיווינען אך מרמה מהפאלאחין היתה להנתיקם מן הגורן, ובין כה וכה הביאו חטים מביתם ויפזרום בין האלומות; כי לא היה צריך להמצא בהשבלים אף החצי מאשר נמצא עתה. אכן גם היהודים הערימו ויחרישו עד בואם העירה ושם השיבו להם גמולם בראשם.

־־־־־־־־־־־־־־־־

ויקח יעקב אבן וירימה מצבה.

התיר והחוקר המפורסם רבי יעקב ספיר הלוי שחדר בחדרי תימן והביא לנו אבני ספיר ויהלם נתן לנו גם כן אבנים יקרות, אבני קדש מירושלם. נהירין היו לו שבילי דירושלם העתיקה וזכרונותיה הקדומים, והרי אבן אחת עתיקה ממערת קברות כהנים גדולים שנמצאה על ידו בירושלם בשנת תרכ"ה. וזה לשונו בלבנון שנה ב':

ב. ראה זה חדש שכבר היה לעולמים!    🔗

ממני תולעת יעקב הלוי ספיר יושב ציון.

ראה נא זה חדש מצאתי דבר יקר עתיק יומין בסביבי עה"ק ירושלם אשר תרי הארץ לאלפים ורבבות מימים ימימה עברו עליו ולא ראו או לא מצאו חזון להבין.

למזרח ירושלם בעמק המלך – או, יהושפט – ברגלי הר הזיתים – או, המשחה – מקום שם קבר נקרא: מערת זכריה הנביא (בן יהוידע הכהן הגדול) אשר עליה גם מצבת אבן אחת גדולה מרובעת אשר חמשים רגל יסוב אותה, ושנים עשר רגל גבהו עד שפועו, ובשמנה רגל משפועו עד הראש, וכלו נחצב כאחד מתוך סלע ההר אשר יסובבנהו משלש רוחותיו, דרום, מזרח, צפון; מעשהו יגיד עליו כי כביר ימים הוא ובצד צפון מהשמאל נכנסים במערה אחרת גדולה ועתיקה מאד, חדר בחדר; כל רואיהם יעידון על קדמות מעשיהן, וצד מערב המערה פתוח נגד חומת ירושלם אין לה קיר שמה רק שני עמודים עגולים עומדים בתוך הנחצבים מסלע המערה גם יחד, בה שלשה אוירים לשני צדי העמודים ואחד ביניהם, ועליה יאמרו ויקראו: בית החפשית שישב בו עזריה – או, עודה – מלך יהודה אחרי נגעו (מלכים כ' 5, 15, דבה"י ב' 26, 21) וכבר באו ציוריהם על מפות תרי הארץ.

והנה ידעתי שעל המשקוף אשר בינות העמודים שכולם נחצבים באחת, נראה דמות פתוחי אותיות עתיקות (אשר לא כן נראה בשאר שרידי קדמוניות בכל אה"ק ) אבל איש לא ידע לקרותם ולבא עד תכונתם, כי שן הזמן הכביר אכלה תואר האותיות; וגם כי קשה מאד להגיע עד המשקוף כי קרקע העמודים גבוה מהגיא יותר מחמשה קומת איש והעמודים למעלה קומה וחצי, ומי ישום נפשו בכפו להגיע עד הראש לדעת את הרשום בחרט ישן נושן – עד שנתעוררתי יעקב יגעתי ספיר ובעזה"י זכיתי ומצאתי פשר דבר, ושמח אני בכל עמלי כי הם לנו לעינים על כמה חקירות בקדמניות. וידעתי כי כמוני כמו כל חובבי ארץ ה' ושרידי חרבותיה ישמחו על המציאה הזאת. והנני מציג בזה כמו שהם שמה בשלשה שורות מה שיכולתי לקרות ולהעתיק היטב והשאר בנקודות המורת על הנמחק.

שורה 1 נק.. (בר) וה…ר.. לאלעזר חניה יועזר יהודה שמעון יוחנן

   2 י.. יספ… ספ… ואלעזר בני חנניה

   3   מבני חזיר

זה האיש ראש המשפחה חזיר היה כהן ראש בית אב למשמר שבעה עשר בכ“ד משמרות שהעמיד דוה”מ בביהמ“ק, והיה הראשון מבני איתמר בן אהרן הכהן (דבהי"א 15, 24), והאנשים הנקובים בשמותם לראשונה היו בתחלת בית שני בימי עזרא נחמיה, כי איזה מהם נזכרים שמה (נחמיה י"ב, 42) חניה, נזכר בתלמוד (סוף מנחות), וביוסיפון ובדברי פילון האליכסנדרוני שהיה אביו או בנו, גם דודו של שמעון הצדיק הכהן הגדול (בימי אלכסנדר המקדוני) והם קוראין לו: חוניו” ופה מפורש: חניה" –; וגם ראיתי על מטבעות עתיקות בכתב שומריני, מצד א' שמעון הכהן" ומצד ב' אלעזר הכהן" ואחרות: יהודה הכהן". (הגדולים ), וכתוב שם: שנה ב‘, ג’, ד'. לגאולת ציון, ירושלים, לחירות ישראל"; והחוקרים אמרו שהם: המכביים“. לפי דעתי הם הכהנים הראשונים ששמשו בתחלת בנין בית שני אחר עזרא, אשר בימיהם נכון לומר: לחירות ישראל, לגאולת ירושלים” ע“י כורש, דריוש. אבל בזמן המכביים כבר נתפשט המנהג בכל ישראל למנות השׁנים בכל דבר למלכות יונים (אלכסנדר מוקדון) ויש לי בזה דברים ארוכים ויבואו אי”ה במקומם המיועד להם.

והנה זכינו לדעת מזה, שהמערה הזאת היא: מערת קברות כהנים גדולים" לא, בית החפשית של עוזיה המלך (כמאמר עמא דבירושלם). והידיעה הזאת תאמץ זרעותינו להחזיק, בהקבלה הנושנת, כי הציון הגדול המפואר שאין כמוהו שבצד המערה הנז' שהוא ציון קבר: “זכריה הנביא הכהן הגדול” (דבהי“ב כ”ד, 20); אחרי שנודע לנו כהיום שהמקום הזה היה מקום קבר למיוחשי כהונה וראשי משמר, וכן (קרוב לודאי ) כי טעות הוא בידינו, מה שאומרים בירושלים על ציון אחר נפלא מאד סמוך וקרוב לציון הנז' מצפונו, וקוראים לו: “יד אבשלום” (שמואל ב' יח 18). כי גם הציון הזה הוא של קבר מ' מהכהנים ההם. גם מה שאומרים בירושלים על מערה אחת גדולה בצפון העיר בהמשור אשר מנגד לשער שכם (באב אל עמוד) ששם קבור שמעון הצדיק וקוראים לה: “מערת שמעון הצדיק” ובכל שנה בל"ג בעומר יוצאים שמה כל בני העיר אנשים ונשים וטף, כמו שעושין היום במירון אצל קבורת רשב“י, ושם יש זכר לדבר, ופה אפי' סימן לדבר אין. ובאמת לא אדע אבן פנה לבנין כוזב הזה; וכאשר קראו שם למערה הסמוכה לה שהיא מערת כלבא שבוע, בעבור ציורי האשכלות וצלילי לחם המצוירים על משקוף פתח המערה, אשר יאות לכלבא שבוע שהיה מכניס אורחים. – ואולם אחרי הודיענו ה' את כל זאת לדעת של מי היא המערה שאצל זכריה הנביא כנז‘, משמות המפתוחים הנקובים בשמותם על משקוף העמודים כנז’, יותר קרוב לאמר ששם כמו כן משכן הצדיק שמעון הכהן הגדול. רק זאת תעמוד מנגד, כי הלא על המערה חקוק: " מבני חזיר” וחזיר הוא מבני איתמר, כפי הנראה בדה“י, שמונה שם ששה עשר משמרות לאלעזר ושמנה לאיתמר וקחזיר חזיר בשבעה העשר שמזה מוכח שמבני איתמר הוא (ואינו מוכרח כ“כ אם הששה עשר שמנה בראשונה הם מבני אלעזר, והשמנה שאח”כ הם מבני איתמר) ושמעון הצדיק היה מבני אלעזר בן אהרן הכהן, ולע”ע אין העת מספקת לי לחקור עוד בזה.

המשך מאמריו של רבי יעקב ספיר, על ירושלם העתיקה – בחוברות הבאות.

רבי יעקב ספיר הלוי ז"ל בעל “אבן ספיר”

 

מגרש שׁמעון הצדיק. אשר לעדת היהודים בירושלים.    🔗

אחד המגרשים ההיסטוריים שהמון זכרונות קדומים קשורים בו הנמצא בקרבת העיר העתיקה בירושלים עיה“ק, סמוך למערת כלבא שבוע, הוא “מגרש שמעון הצדיק” אשר לפי המסורת המקובלת בעם, בו קבור התנא הנ”ל שהיה כידוע משיירי כנסת הגדולה ואחד האישים המצוינים בדורו, דור דעה ובינה והשכל. חלקת אדמה זו המשתרעת מדרך המלך ועד המקום בו נמצאת חורבה של בית תפלה עתיק, היתה שיכת ליהודים במשך כל הדורות, וראיה לדבר כי הערביים תושבי הארץ היו קוראים את המגרש הנז' בשם “אל יהודיא”⁹ ואת יום ל“ג בעומר, החג היהודי הלאומי והעממי שבני עדות המזרח בירושת”ו חוגגים אותו ברוב פאר והדר, פיהם יקבנו בשם “עיד אל יהוד” וכמו הישמעאלים כך גם הנוצרים באים תמיד ביום הזה מדי שנה בשנה לראות ולהתבונן בהמונים החוגגים לרבות גם נשי הישמעאלים הקונות להן מושב קבוע על גבי הגבעה שממול מגרש שמעון הצדיק.

תנועת הבקורים במגרש הזה מתחילה בקרב אנשי ירושלים, ביום ל“ג בעומר בבקר וכן באסרו חג של שבועות. ימים אלה הם מיועדים ע”י הישוב היהודי בירושלים ובא“י בכלל לתפלה ולבקורים על קברי הצדיקים ר מאיר בעל הנס זיע”א בטבריה ור' שמעון בן יוחאי ובנו ר' אליעזר במירון. בעלי היכולת שאינם חוששים בטרדת הדרך הארוכה והרחוקה נוסעים לטבריא ולמירון, אבל כל אלה שמסבות שונות אינם יוכלים לנסוע, משקיטים את געגועיהם העזים בתפלה ובבקור במערת שמעון הצדיק. נשים צדקניות מכינות מאכלים קלים ובלוית כל בני המשפחה תצאנה לבלות את היום בנעימים באויר החפשי, תחת שמי ירושלים הזכים תמיד, על יד קבר התנא ההומה מאדם. המבקרים הם מסוגים שונים. מהם באים לשפוך שיח לפני הקבר הקדוש, ומהם לבלות בסביבת בני המשפחה, בשירים ובפזמונים, במלוי מצות הנחת פאות הראש של הילדים הרכים בשנים בני שלש, וכו', רמז לפסוק שבתורה, ראשית הגז לכהנים. –

מערת שמעון הצדיק החצובה בסלע לרגלי הר נמוך שבאמצע המגרש, היתה מאז ומקדם נחלת בני ישראל כאמור, אך בעל כל שאר המגרשים בסביבה הזו אחד הישמעאלים, רגיל היה להעיק ולהציק את המבקרים היהודים ע“י המון תלונות והאשמות כוזבות, שהם משחיתים את האילנות ואת התבואות ולשם “תשלום הנזק” היה גובה ולוקח גרוש צאג לנפש מכל איש ואשה וכו' המבקרים את המערה. בשנת תרל”ו הציע פחת ירושלים לעדת היהודים שיקנו את המגרש והמערה שבתוכו, יחד עם האילנות וכל אשר לו. הצעה זו נתקבלה ברצון מצד היהודים, ולשם כך התאמצו ואזרו חיל כדי לאסוף את הכסף הדרוש לתשלום המגרש. הקניה הזו נעשתה בשותפות בין שתי עדות היהודים בירושלים, עדת הספרדים ועדת האשכנזים. הדבר עורר שמחה רבה בלב כל יהודי, כי הנה היה מגרש הצדיק, שנמצא עד אז בידי ישמעאל – נחלה לישראל. ויקם השדה אשר השתרע על שטח של עשרים ושמונה אלף אמה מרובעות, וגם שמונים אילנות זיתים שבו למקנה ולאחוזת עולם לעדת היהודים בסכום של חמשה עשר אלף פרנק בערך, ושנמסר לידי בעל האחוזה באמצעות מג’ליס אל אידארה, מקום מושב הפחה וראש השופטים ע“י טובים השנים עסקני ירושלים הותיקים החכמים, ח”ר משה בן ווינסטי פקיד לעדת הספרדים בירושלים, והר' בנימין בינ“ש סאלאנט, והר”י ריבלין מיופי כח מטעם עדת האשכנזים.

בו ביום נכתבו ונחתמו שטרי המקנה בדרך רשמי, ובהם נאמר: איך שהרב החכם באשי ר' אברהם אשכנזי מצד עדת הספרדים, והרב הכולל ר' מאיר אויערבאך מצד האשכנזים קנו את השדה והאילנות אשר בו, ועליהם הוטל לשלם 12 קיראט לחלק הספרדים ו־12 קיראט לחלק האשכנזים. המגרש נרשם בתור וואקף־הקדש עולם לעדת היהודים בירושלים, ואין רשות לאיש לערער על זכותם בנוגע לאחוזתם זו.

־־־־־־־־־־־־

בקשר עם זה יש לנו לפרסם התעודה הבאה לקמן:

ביום ה' א“ך טוב לחדש אדר שעבר הוטל הגורל על שני החלקים, על פי כתבי הפשר שנכתבו ונחתמו מאת מע”כ הרבנים הגדולים ראשי ומנהלי שתי הכוללות ק“ק הספרדים וק”ק אשכנזים הי“ו, ויצא הגורל הראשון לכוללות האשכנזים הי”ו כל רוח המזרח של השדה כולה מצפון לדרום, “זולת מקום המערה של שמעון הצדיק שישאר בשותפות לכל קהילות ישראל הספרדים והאשכנזים, יחד עם השדה הפנויה אשר לפני המערה ואשר על גבי המערה וכפי הרשום בהפלאן מעלד”ז. “ולהם לבדם יהי” כל צד המזרחי הנשקף על פני ירושלים, וגם החלק של 1927 אמות אשר בקרן הדרומי, “להם יהי”, וככל המבואר בהפשר הנז‘. והגורל השני לכוללות הספרדים הי“ו יצא כל רוח המערב של כל השדה כולה באורך מצפון לדרום”, זולת מקום המערה השניה הנקראת פרנסה, ואשר לפניה ואשר על גבה, וכפי הרשום בהפלאן מעלד“ז, “ויהי” להם לבדם כל צד המערבי והכל ע”פ הפשר הנז’, ועתה תחלק השדה על פי הממשלה כנימוס. ועל החלק האמצעי ששם המערות והמקומות הפנוים שלפני המערות ושעל גביהם, יקחו שני קושאנים אחד לספרדים על י“ב קיראט, ואחד לאשכנזים על י”ב קיראט. ולאות אמו“ץ באנו עה”ח על הגורל שנעשה¹⁰ בפני כולנו הח“מ באמת ויושר, מורשי שתי הכוללות הנז‘. יום הנז’ פעה”ק ירושלים ת"ו.

שמואל מוני זילבערמאן    אלימלך פרלמאן    יוסף ריבלין

הנחת אבן הפינה לשכונת אחינו הספרדים בחלקת השדה אשר אצל ציון קבר “שמעון הצדיק” היתה בחדש תשרי תרנ"א, בנוכחות ראשי הרבנים וטובי העיר.

הכסף לבנין הבתים האלה נאסף ע"י הרב המופלא רבי שלמה סוזין מאחינו הנדיבים בגיברילטר, קאזא בלאנקא, מאזאגן, אזימור ומוגאדור, בהיותו שם בשליחות כולל הספרדים, ויתנדב לאסוף נדבות מיוחדות למטרה הזאת בלי כל תשלום גמול, וה' עזרו ויאסוף כעשרת אלפים פרנק אשר מסרם בבאו ירושלימה ליד ראש הועד הבנקיר סי' חיים אהרן ולירו ובם החלו אז לבנות בתים אחדים. הרב סוזין התנדב אז לעשות תעמולה לגמור את אשר החלו: לבנות בתים רבים במקום הזה אשר יותנו למושב לעניי עם בגורל אשר יוטל חליפות אחת לשלש שנים.

 

האם והילד…¹¹    🔗

בחיק יולדתו הילד ינוח,

ישכב בעצלתים על ברכיה סרוח,

רעבונו ישקיט ממיץ־דדיה

וצמאו ירוה מדם־עורקיה…

לקול בכיתו תעור אם־רחמניה –

להשקיט בכיתו תעביר שינה מעיניה,

תמהר חלץ השד תניקהו

ובנועם שיריה תשוב תישנהו.

אף כי כפיו תלחצנה שדה

צפרניו החדות תשרטנה דדיה,

בכל זאת לא תחדל המינקת

בל תשים לב, אם אם בן חובקת…

כח¹² מיום גיחו מרחם, ירחים עברו

ומספרם הגידו כי כבר שנתים חלפו,

הילד היה לנער, גם שניו חצצו

והמה פעמים דדיה ימחצו

אויה לי כי על כל מאכל יניע ראשו,

אות היא כי בכל אלה בחלה נפשו,

"ואיך יגמל בנינו – יעתק משדים

ומבלעדם, איך ישאר הוא בחיים?…"

ככה תאנק האם, תחרד האומנת

ולאישה (אבי־הנער) בדמע מתחננת,

"הרגעי רחמניה, אל נא תתמוגגי

הן ככל הילדים בנינו ולמד תדאגי?

הכיני גם את, אם טובה, עוגת־רצפים

די חלב־עזים ונופת־צופים,

והטיפי לענה על מבוע הלכו –

אז ימאס לחם עצלות וידאג אל טובו…

 

מכתב מהרב המזרחי ד“ר אליעזר הלוי ז”ל משנת תרי"ט    🔗

לאחד מילידי ירושלים הר' יצחק פ“ח רוזינטאל ז”ל¹³

ע"א בנין שכונת “משכנות שאננים” על מגרש כרם “משה ויהודית”.

“בעזה”י. פה ק“ק ברייטוין כ”ב תמוז התרי“ט לבי”ע.

החיים והשלום בל ימוט מאת ידידי הרב מופלג מו“ה יצחק פ”ח ראזענטהאל נ“י בעה”ק ירושלים תוב“ב אכי”ר.

אחד"ש אבא לשאל ממני שאלות שתים ושלש ולבקש שימחול להודיעני כל דבר ודבר לפי האמת והצדק:

הכי אמת הדבר שמושל העיר צוה לחדול מהקים הבתים על כרם משה ויהודית? מאיזה טעם ציוה לחדול מעשות דבר טוב, מה מה תרופה יש למצוא להסיר מחשבתו הרעה כמה אנשים עושים בעבודה תחת משמרת ראש הבנאים הכי אמת שיש לו מאה אנשים העושים בהעבודה? כמה מספר האבנים שהכינו לבנין? הכי כבר הכינו מספר האבנים לכל הבתים? הכי כבר נעשו ונגמרו הבורות להמרחץ והמקואות ולמים לשתות בשביל יושבי כל הבתים? הכי נעשו ונתקנו כבר הדרכים אשר יוליכו להבים – יען כי דבר נחוץ הוא זה לטובת אחינו לדעת כל הענינים האלה. יהי נא חסדו להשיבני מהר, ויחוה דעתו על כל פרט ופרט. וערכתי הדברים האלה לא על פי מצות השר שיחי', כי אם מדעתי ומלבי כי נפשי מרה עד מאד בראותי את כל כסף הקדשים הולך לאבוד.

שמחתי לשמוע שבנו היקר חזר לביתו לשלום. יהי ה' אלקינו עמנו להסיר כל יגון ותוגה ממנו ויוציאנו מאפלה לאורה. כעתירת מוקיריו,

דר. אליעזר הלוי

הר' יצחק פ"ח רוזינטאל ז“ל נלב”ע בירושלים

וימחול לפרוס בשלום הרבנים המפורסמים הרב וכו' מוה“ר ישעי' נ”י (ברדקי) הרב וכו' מוה“ר שמואל סלאנט נ”י ".

ועוד טרם היה “בן משק בית השר” כבר בקר “החובב” הזה את עי“ק וזה היה בשנת תקצ”ח, בהיותו במצרים במלאכות חברה מדעית בריטנית, סר גלילה לראות את שלום אחיו, וזה היה בעת המהפכה¹⁴בימי “הבזה השלל”. וברוחו הכביר ובידיעתו הרבה בשפה ערבית היה כמלאך שליח במרום לחזק מעט את רוחם הנדכא" (הרא"מ לונץ בזכרונותיו) וגם ממנו שללו את בגדיו וכל אשר לו ובכ“ז נעתר להפצרת ראשי העדה לבלי לעזבם עד אשר יעברו ימי הזעם, ורק אז עזב את אחיו האומללים וילך ירושלימה עטוף בבגדים בלואים של ילידי הארץ, עד כי ראש העדה הרב ר' ישראל חשבוהו בראשונה לרועה ערבי (מכתביו בהדביר), ובשעה השניה אחרי שהתראה עם מונטיפיורי ברומה ויהי לו למליץ למזכיר, שבו שניהם לאה”ק. ואז היה הרוח החיה בכל המפעלים הטובים של השר מונטיפיורי במשך ימי חייו, והכל נעשו על ידו ובהתעוררותו.

יהי זכרו ברוך!

 

התפלה אצל הכתל המערבי    🔗

תפלה רשמית, מטעם המלך הקושטאי בתקופה הראשונה.

זה היה בשנת תר"ל. עת צרה היתה אז להישמעאלים בקושטא: צרה־חשאית – שהעיקה והציקה אותם מכל צד ועד בית המלך הגיעה. ותבוא פקודה אל הפחה בירושלם, אל הקאדי ואל המופתי כי “היהודים נתיני בית עותומן, יערכו תפלה מיוחדה לפני ה' אצל כתל המערבי ביחוד הקטנים, נערי בית ישראל מכל חדרי בתי תלמוד התורה יבואו עם מוריהם והוריהם לשפוך שיח לפני ה'”.

מה נהדר היה המחזה! ארבע מאות ילדים ספרדים ואשכנזים יצאו מבתי תלמוד התורה עם מוריהם, הוריהם משגיחיהם ומדריכיהם, ספרי תהילים בידיהם, שורות שורות הלכו במשמר אנשי הצבא, משמר של כבוד. הפחה וכל גדולי הפקידים יחד עם ראשי הרבנים כבר היו נמצאים על יד ה“כותל”. התפלה המיוחדה הזאת נערכה ברגש קדש עד כי מעיני זקני הישמעאלים שבאו גם הם להיות נוכח בתפלה הזאת זלגו דמעות. ילד, אחד בכר נסים כהן, עלה על כסא על יד הרב, ובקול ערב ונעים קרא מתוך הכתב תפלה מיוחדה בעברית ותורכית. בפרכוס ובהשתתפות נפש הביע כל מלה ומלה שעשה רשם גדול וחזק על הנוכחים עד שנגש אליו הפחה ויהדק ידיו בחבה והביע לו את רגשי נפשו. החזן שר “הנותן תשועה למלכים”, וראש הרבנים ברך ברכת “מי שברך” להשולטן לשריו ויועציו, להפחה וראש דת המושלמי. ובז"ה תם החזיון.

אנשי הצבא, משמר הכבוד, לוו את ה“גדוד הצעיר” עד רחוב היהודים. זה היה ביום הששי י“ד איר תר”ל.

הגניזה בירושלם עשירה היא בעובדות כאלה. ועוד נשוב לפרסם תעודות ומכתבים רשמיים המכילים בהם הבעת תודה וברכה בעד התפלות שנערכו ביחוד על פי בקשתם אצל הכותל המערבי.

מקדמת דנא ידעו הישמעאלים כי המקום המיוחד לתפלת ישראל, המקום הקדוש והמקדש לעם ישראל הוא: כתל המערבי!

 

הכניסה למערת המכפלה    🔗

על יד דרך סמטאות צרות וחשכות “בעיר האבות” באים אנו אל השער החצוני של מערת המכפלה בקרית־ארבע היא חברון.

הישמעאלים לא היו נותנים, כידוע, ליהודים להכנס אל חצר מערת המכפלה בחברון, גם לשר ר' משה מונטיפיורי ולרבים כמוהו לא נתנו רשות להכנס¹⁵ והיהודי הראשון בזמננו שבקר ב“מערת המכפלה” בדרך רשמי היה אחינו השר המנוח מר יוסף קריגר, מי שהיה בירושלים לפני כארבעים שנה המליץ ומזכיר הממשלה הטורקית בימי ראוף פחה הנאור.

השר יוסף קריגר ז"ל

אז הופיעו בירושלם שני נסיכים גדולים: הנסיך ג’ורג', נכדה של המלכה וויקטוריה ובנו של אדוארדו שהיה אז יורש העצר, ואחיו הצעיר ממנו, רוברט, ואחרי אשר בקרו בירושלם נסעו חברונה, בלוית הפחה ומזכירו היהודי מר יוסף קריגר אפנדי, לבקר במערת המכפלה. חוץ ממנו לא נכנס אז שום יהודי פנימה בדרך הרשמי.

אמנם יודעים אנו, שנכנסו יהודים אחדים אל המערה פנימה גם “בימים ההם” ימי ממשלת העריצות, ודוקא ברשות ובלוית השיך הגדול, אבל זה היה בעד מלוא חפנים. הכניסם בחשאי, בסודי סודות, בחשכת הלילה בעטיפת ישמעאלים ויצאו בשלום בלי פגע. אך לאחד מהם קרה אסון. הישמעאלים פנימה הרגישו בו “נשמת יהודי” ויתנפלו עליו ויכוהו מכת מות וכל עוד נפשו בו הוציאוהו משם, הקונסול הפרוסי, שחסה בצלו, הוליכו ירושלימה בלוית שוטריו ומשרתיו.

ואביו של השיךְ הזה ספג פעם סטירת לחי הגונה, בנוכחותו של הנסיך פרידריך ווילהלם, יורש העצר של מלך פרוסיה, בשעה שהלה ביקר במערת המכפלה בח כסלו תר"ל.

זקני ירושלים עודם זוכרים את הדבר: ביום הששי בבקר נסע הנסיך עם השרים אשר אתו בלוית הפחה לבית לחם, ומשם נסעו חברונה ויבואו אל מערת המכפלה פנימה ויתאחרו שמה כשעה. כאשר אמר הנסיך לצאת את המערה, אמר לו השיך העומד על משמרת המערה: אמנם יש לך “רשיון מיוחד” לבא אל המערה, ואולם היש לך גם “רשיון” לצאת? כשמוע הפחה את הדברים, מיהר ויך אותו על הלחי מכה גדולה ונאמנה, ויאמר כי עוד נכונים לו שפטים. –

רבי שמואל בר' שמעון ז"ל מספר לנו, כי היה במערה בשנת 1210 ואמר, כי ירד כארבע מדרגות בדרך צרה מאד עד כי יכול לנגוע בסלע מכל צד.

על גבי המערה עומד עתה, בית מסגד לישמעאלים, לפנים היה כנסית הנוצרים שבנו נוסעי הצלב בשנות 1167–1187.

רבנו עובדיה מברתנורה בדברו במכתביו על “מערת המכפלה”, אומר: וחלון קטן יש מחוץ לחומה אשר על גבי המערה ואומרים שהחלון ההוא יורד למטה נגד קברו של אברהם אבינו ושם ניתן רשות ליהודי להשתטח ולהתפלל נוכח החלון ההוא".

כבר העיר ע“ז הר”מ לונץ: “איננו חלון כ”א חור. ועד היום יש רשות ליהודים לבוא עד המקום הזה (המעלה השביעית), דרך החור משליכים פתקי בקשה על כל צרה שלא תבוא.

ר' בנימין הנוסע מספר לנו בספרו “מסעות ר' בנימין”, לונדון 1907: “ובעמק בשדה המכפלה שם העיר היום, ושם הבמה הגדולה שקורין ש (st) אברם והיא היתה כנסת היהודים בימי הישמעאלים. ועשו הגויים שם ששה קברים ע”ש אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה, ואומרים לתועים קברי האבות ונותנים שם ממון". אבל אם יבוא יהודי שם שיתן שכר לשוער של מערה יפתח לו פתח ברזל שהוא עשוי מבנין אבותינו, וירד אדם למטה במדרגות ונר דלוק בידו למטה במערה אחת ואין שם כלום, וכן השניה עד שיבוא אל השלישית, והנה שם ששה קברים קבר אברהם יצחק ויעקב, ושרה ורבקה ולאה זה כנגד זה, ועל קבריהם חתומים אותיות חקוקות באבנים, על קבר אברהם חקוק: זה קבר אברהם, ושל יצחק: זה קבר יצחק בן אברהם. ושל יעקב: זה קבר יעקב בן יצחק בן אברהם אבינו. ועל האחרים, זה קבר שרה, זה קבר רבקה וזה קבר לאה. ובמערה מדליקין שם עששית אחת ובכל יום ויום ובכל לילה ולילה על הקברים. ושם חביות הרבה מלאות עצמות מישראל שהיו מביאין שם מתיהם בימי ישראל, כל אחד ואחד עצמות אבותיו ומניחין אותו שם עד היום הזה. וחוצה בקצה שדה המכפלה ביתו של אברהם אבינו,

אלה המה הדברים מר' “בנימין הנוסע” במאה הי"ב.

־־־־־־־־־־־־

בהנ"ו

בהיות כי סמוך ממש לק“ק בית הכנסת הגדולה יב”ץ, יש חצר קטן ובור מים לרוח דרום מהק"ק הנז' אשר נקרא חצר שונינא.

והנה החצר הנז' יש כמה שנים שגבאי הק“ק הנז' ממשכנים החצר במכר בשכירות ועתה עשו אותו משכנתא בגבייתא למע' כמוהר”ר משה יאודא מזרחי ז“ל בסך חמשה אלפים ושני מאות וחמשים גרושי' למשך ט”ו שנים נומ“י מר”ח כסלו התרכ"ז כאשר מפורש בשטר המשכנתא אשר ביד יורשי כמוה“ר ראי”ם הז“ל הנז' ועתה רצו איזה בעלי חובות שיש להם חוב על הק”ק הנז' למכור החצר הקטן הנז' לצמיתות ולפרוע דמי המשכנתא הנז' והשאר לקח לחשבון חובם. ואנחנו חו“ר ופו”מ כו' עקו“ת ת”ו, עכבנו בידם בטענה מספקת כי החצר הנז' שייך מעיקרו כו' עוק“ת ת”ו, ואין להם שום זכות למכור ולמשכן גבאי הק“ק הנז' אלא שפומ”י כו' עקו“ת ת”ו, נהגו טובת עין עם הק“ק הנז' למען יהי' להם מעט ועזר וסיוע ללוות איזו סך על החצר הנז'. אבל עתה שרצון הבע”ח למכור אותו לצמיתות אין שום כח בידם. ועל זה נראה בעיני ידידינו נאו“ע הגביר השר רצ”ו סי' יעקב ואלירו יצ“ו לאהבת השלום לעשות מילתא דשויא לתרוויהו ויען היותו מע' הגביר יצ”ו הנז' גבאי הענים כידוע עלה ברצונו הטוב לפרוע דמי המשכנתא הנז' הסך חמשה אלפים וב' מאות וחמשים אריות ולהשלים על הסך הנז' עד מאה נאפוליאונים זהב ולפרוע בשארית הסך להבע“ח שחייבים הק”ק להרב המופלא רב משרשיא כמוה“ר משה מיוחס ז”ל ושאל מאתנו שנבא עה“ח כי החצר הנז' שייך דווקא לכיס העניים לדור בו עניים ואלמנות ואין לכו' עקו”ת ת“ו שום אחיזה ושליטה בחצר הנז' ולא יחולו עליו שום שעבוד כו”ע מצד כו' עקו"ת שהוא פודה בו מכיס חלק העניים אשר בידו.

ובכן מ“א הח”מ חו“ר ופו”מ כו' עקו“ת ת”ו הוראה גשו“ק שאף שהיו לכו' עקו”ת ת“ו איזה זכות בחצר הנז' בהיותו אפשר שוה יותר ממאה נאפוליאון עכ”ז יען שהגביר רצ“ו סי' יעקב ואלירו יצ”ו פדה אותו מכיס העניים וותרנו אנחנו זכותינו ויהיה החצר הנז' הקדש תמיד כל הימים לדורות עולם לדירת עניים כנז' ולא ימכר ולא יתמשכן כו“ע כל הנז' נעשה בקגו”ש במדל“ב כתחז”ל ע“כ הנז”ל ולראיה ביד סי' יעקב ואלירו יצ“ו ח”ש פעיה“ק ירוש' ת”ו בש"א לח' סיון התרל"א וקים.

הצעיר אברהם אשכנזי ס“ט    הצעיר משה ן' וינסטי ס”ט    הצעיר שלמה אמזלאג ס“ט    הצעיר מאיר רפאל פאניזיל ס”ט

 

כרמיה – בכר – לופו    🔗

ביום י“א אדר תרפ”ח הרציא מר שמואל לופו במועדון הסתדרות “חלוצי המזרח” בירושלם ע"א האדם הגדול פרקליטו של ישראל מר “אדולף כרמיה” (1796–1880).

פתח בכרמיה ואמר:

“ועד הסתדרות חלוצי המזרח בקש ממני להרצות על אודות כרמיה. בתור איש מהדור העבר שהכיר את כרמיה מקרוב ומרחוק, במשך זמן למודיו בפריז, כמו שהכיר גם את כל מיסדי הכי”ח ואשר שמע אחדים מנאומיו קבלתי ברצון את התפקיד הנעים הזה בכדי להסביר לנוער החדש מי היה כרמיה, איזה מקום תפס בהסטוריה הצרפתית, ביהדות ובאונשיות, במשך כל ימי חייו, שהם שרשרת ארוכה של פעולות מזהירות. הרצאתי תחולק איפה לשלשה חלקים: א. כרמיה עורך דין ומדינאי ב. כרמיה נשיא האליאנס, ד. אהדתו לבתי הספר ואהבתו לארץ ישראל“. ההרצאה כולה נתפרסמה בספר מיוחד ע”י ועדת התרבות שעל־יד הסתדרות חלוצי המזרח בירושלים.

וסיים בבכר וגמר:

“תרשוני רק להוסיף מלה אחת ולשתף לזכר אדולף כרמיה את שמו של האיש שפעל וטרח כל כך הרבה לטובת יהודי ירושלים וארץ ישראל האיש שחוגגים עכשיו בניו־יורק את חג היובל של שמונים שנה לחייו, שמו של נסים בכר, האיש המוכשר והראוי לתהלה שחכי”ח שלחה אותו לכאן, שנתים ימים אחרי מותו של כרמיה, בכדי ליסד בית“ס לתורה ולמלאכה. חבתו והתמסרותו הבלתי מוגבלות לבני דתו ידועות לכל יהודי א”י.

אנחנו מביעם לו מרחוק את אחולינו הלבביים. בזמן שלא נמצאו בארץ משכילים וחברות של חסד היה עסקן צבורי ממדרגה ראשונה.

חוג פעולותיו לא היה כל כך רחב בשדב עבודות של כרמיה, אבל כמוהו הוא היה The right man in the right place שניהם יכולים לשמש לנו בתור מופת ומשל. אם לא נוכל להיות ככרמיה אפילו כנסים בכר, אבל כל אחד מאתנו צריך למלא את חובתו, כל אחד יכול וחייב, בתוך חוגו, בגדר אפשרותו, להיות מועיל למשפחתו, לאחיו, ולאנושיות".

מר נסים בכר הי"ו יליד ירושלם

מיסד ומנהל ביה“ס התורה והמלאכה לח' כי”ח בירושלם

מר ש. לופו ידוע למדי לקבל העברי בא"י בכלל ולבני ירושלים בפרט, בעבודתו הצבורית המאומצת ובהתמסרותו הרבה לטובת הכלל. כמעט שאין מוסד אחד בירושלים אשר ה' לופו לא הוזמן להשתתף בפעולותיו, היות וכלם רואים עי אישיות מופתית המסמלת את טבוע, רוחו, יחסו, מתינותו וסבלנותו של הקהל היהודי הספרדי בארץ.

גם בעבודתו בגולה נחל לו שם. עודו בגיל צעיר הוטל עליו מטעם חברת כי“ח ליסד בית ספר בפיליפופולי (בולגריה) ולעמוד בראשו. אח”כ עבר לאדריאנופול, ונהל שם את מוסדות החנוך של חכי"ח במשך כ' שנה.

זמן פעולתו בעיר הנ“ל, נחשב לתור הזהב של עסקנות הצבורית בגולה. פה רואים אותו כמנהיג העדה, מארגן, מטיף לסדר, מחנך את הקהל, מיסד אוגודות והוסתדרויות להפצת תורה ודעת וחברות להשתלמות עצמית ולעזרה הדדית. בשנת תרס”ג עלה ה' לופו לארץ בתפקיד מסוים מטעם חכי“ח, לנהל את בית הספר החקלאי “מקוה ישראל” ובמשרה זו כהן עד שנת תרע”ד. בערב המלחמה העולמית עבר לירושלים לעמד בראש בית הספר למלאכה של החבר הנ"ל, ומאז הוא ממשליך לשאת בעולו עד היום.

בתור מנהל המוסד הזה, עשה הרבה להתפחותו, ויצעידהו לקראת הרוחה והרחבה. כידוע, ממנו יוצאים שנה שנה עשרות חניכים מזויינים בידיעת ובהכשרה מקצועית וגופנית יסודות שארצנו כה זקוקה להם. גם בהיות מנהל בית הספר החקלאי מקוה ישראל, הראה הבנה רבה בתפקידו. הוא חנך את תלמידיו כאב רחמן, ויורם להיום אזרחים טובים, נאמנים וקשורים ברגשי אהבה לארץ המולדת, עם ישראל ולשפת ישראל. עאז כן עתה, הוא ממשיך לכת בדרכו אשר התוה לעצמו. מדותיו המצויינות של ה' לופו באו לידי בטוי והבלטה בשדה העבודה הצבורית ביחוד במדך תשע שנות כהונתו בנשיאות ועד עדת הספרדים בירושלים, יסודות העדה הנ“ל התערערו בזמן מלחמת העולם, ואין לתאר את רוע מצבה אז, ואת מרבית סבכיה וגדל חובותיה. ברגעי מבוכה אלה התיצב מר לופו בראשה, ויאחד בידו באמיצה את ההגה, בתכנית קבועה למפרע, לתקן ולקומם הריסות. בהשתדלותו נערכו תקנו חוקיות לעדה, אשר נתאשרו רשמית ע”י ממשלת א"י.

מר שמאל לופו היו'

מנהל בית הספר התורה והמלאכה לח' כי"ח ירושלם

ונשיא ועד עדת הספרדים בירושלים

בהשקט ובהצנע רגיל הוא לעשות דרכו וכונתו ודעותיו מופנים תמיד אל הטוב והמועיל. במרצו המיוחד לו הוא נלחם בעד רעיונותיו, והואיל והוא נשען על הצדק והיושר, אין פלא אם הנצחון תמיד על צדו.

טובים השנים: מר נסים בכר נמצא כעת באמריקא ומר שמואל לופו בצרפת. ישובו שלום אל עיר השלם משאת רוחם ונפשם, ועיניהם תחזינה בהתגשמות שאיפתנו בארץ.

בהי"ת

בהיות כי מע“ת קושטא יע”א כתבו פעה“ק ירוש' ת”ו כי מחק המלכות צריך שימנה חכם באשי פעה“ק ת”ו עם מאור וביארט וע“ז נתרבו הדעות בין נכבדי ארץ. ות”ל ביום י“ד חוד”שינו. נקבצו באו בבית מעלת הגביר השר כמוהר“ר יעקב ואלירו הי”ו כמה וכמה מרשומי עוקת“ו, ומכללם הוועד הקדש יצ”ו, ובראשם הרב הגדול ראש הוועד אחד מאי“ר יצ”ו החותם הראשון, ונזרקה מפי החבורה למנות איש מיוחד שבהדר“א הרב המובהק ונוגה לו ברק ח”ק לישראל איש צדיק תמים וישר באדם כמוהר“ר משה בן בינשתי נר”ו יאיר. וכולם הודו ושבחו לשמו כי אין לנו תמורתו ראוי והגון לעניין זה הליכ’ות מלכים ושריהם ומשפטיהם ולו נא’ה ולו יא’ה להביא לשמו מאור וביראט חכם באשי. ובהיותינו מסופקים אם יקבלהו בשמחה. וגם אם יעלה ברצון עט“ר הרב הגדול ר”ל אחד היה אברהם יצ“ו להסכים בו. הגידו לנו תרי מרבנן דפקיע שמייהו יצו. כי אדרבא זהו רצון צדיק הרב הגדול ר”ל יצ“ו, וכבר עשה מעשה ושלח לחד מנייה ויצו בשליחותו לפייס להרב כמוהר”מ בן בינשתי יצ“ו. וקבל ת”ל בשמחה ואהבת ה' וחיבת ירושלים, ושמחנו שמחה גדולה כי מאת ה' היתה זאת למנות איש כזה גבר בגוברין חכם בחכמתו וצדיק באמונתו תכלית דעת האדם אמיד בנכסים תלי“ת יה”ר יהי אלודי“ו עימו יעל מעלה ע”ג מעלה לש“ט ולתהלה. והיתה ירוש' תהל בארץ בימיו ובימינו תושע ואודא וישראל ישכון לבטח ובא לציון גואל כיר”א. ועד“א ח”ש פעה“ק ירושלים תוב”א בש"א שבט תר"ל, והיה זה שלום.

הצעיר מאיר רפאל פאניזיל ס“ט הצעיר חיים נסים ברוך ס”ט הצעיר שלום משה חיים גאגין ס"ט

הצעיר רחמים חיים דוד ענתבי ס“ט    הצעיר יעקב יעבץ ס”ט    הצעיר אברהם בכר יצחק מגבולם ס“ט    הצעיר יוסף יאושע קאריו ס”ט    הצעיר יצחק קאלאמאר ס“ט    הצעיר אברהם הלוי ס”ט    הצעיר אליהו חזן ס“ט    הצעיר שמואל יצחק ברוך ס”ט    הצעיר חנוך אבג’י ס“ט    הצעיר יוסף קאסיטו ס”ט    הצעיר יונה בן אברהם הלוי ס“ט    הצעיר יאודה בכר ישראל ס”ט    הצעיר שלמה הכהן ס“ט    הצעיר דוד יעקב נינייו ס”ט    הצעיר נסים הכהן ס“ט    הצעיר שלמה יאודה פלאג’י ס”ט    הצעיר יאודה ביק בוטון ס“ט    הצעיר אברהם ישראל ס”ט    הצעיר שלמה יוסף ברוך ס“ט    הצעיר מנחם… פאפו ס”ט    הצעיר יוסף מאטאלון ס"ט

בהג"ו.

 

ע“א ה”תמחוי" בירושלים    🔗

בהיות כי מזה שנים אשר עמדו חברת אנשים פעיה“ק ירוש' ת”ו, מראות מצב העיר תשעה קבין של עניות ירדה לירושלים, עיר שכולה רשי“ם עניים במקום אחד. הכל מעלין לירוש' ומידי יום ביום מתרבים העניים ואין כח ביד כו' עקו”ת ת“ל לעמוד ע”כ פרטץ והיו רוב העניים אוכלים בשבת פת ולפת וכיוצא מבלי יכולת לאכול תבשיל חם בשבת. וע“ז עמדו חברת אנשים וזאת עשו להיות אהדורי אפתחא בכל ערב ר”ח לקבץ מיחידי ובתי תושבי עקו“ת סך מה. והתחילו להשתדל לעשות מאפה תנור מערב ש”ק תבשיל חם אורז ומיני קיטניות וככר לחם לכל נפש והיו מחלקים דווקא לאלמנות ועניים מפורסמים שהם בתכלית העוני וגם כוללות עקו“ת ת”ו מידי פעם בפעם עוזר ותומך ביד הגזברים מקופת התמחוי. ויהי כי ארכו הימים היה ברל שבת קדש צעקה מעניים שכל אחד ואחד צועק שיתנו לו אוכל להשיב נפש והיו מוכרחים להוסיף על המספר עד כי הגיע ההוצאה יתירה על ההכנסה בכפלים, והתחילו לכתוב לאיזה מקומות לק“ח לאחינו בנ”י יצ“ו שיתנו לבם להחזיק במצוה רבה גדולה כזאת ואשריהם ישראל רחמנים בי רחמנים בשמעם הדבר ובראותם גודל המצוה היו שולחים לעזור להקופה הנז'. ובעבור זמן רבו המקבלים בכפלים נשלח שליח לק”ח למען יקבע קופות בכל עיר ועיר מדינה ומדינה ושלי“ת הצליח ה' ביד השליח וקבע קופות ברוב המקומות אשר דרך כף רגלו. ויען לא ערב לנו הנהגת המשגיחים אשר היו ההוצאה והכנסה על ידם נתוועדנו יחד אנחנו הח”מ ונראה בעינינו שיטפל חד מינן מהח“מ ה”ה מע' הח' הש' והכו' הגביר השר רצ“ו כמוה”ר סי' יעקב ואלירו יצ“ו ושלי”ת זה קרוב לשלש שנים אשר קבל עליו להשתדל במצוה הזאת והיום מתחלק מידי שבת בשבתו בכפלים ממה שהיה לפנים. וה' יתן בלב אחינו אנשי גאולתינו רוח נדיבה להחזיק במצוה זאת. וחפץ ה' בידינו יצליח כיר"א.

ואנחנו הח“מ בראותינו גודל המצוה הזאת יראים אנחנו כי חלילה וחלילה ברבות השנים הבאים אחרינו לשב”ק לסיבת חלילה דוחק וצרת כוללינו והממון מהקופה הנז' יבא מק“ח ליד פו”מ עקו“ת הבאים אחרינו לשב”ק ישנו ממצוה למצוה כי הכח והרשות בידם לעשות כחפצם ורצונם.

ובכן נתוועדנו יחד אנחנו הח“מ ובהסכמה עלינו בכל חוזק ותוקף ככל ההסכמות והתקנות העשויות מימות יאושע ן' נון ועד עתה ואנחנו מסכימים בצרוף קובה”ו ושכינתיה כי אין רשות לשום רב ומ“ץ ופו”מ אשר יעמדו לשב“ק לנגוע חלילה מהבא לשם קופת התמחוי הנז' בין הכנסה מתוך הארץ בין הבא מחו”ל. ואפי' אם חלילה וחס יהיה איזה מקרה אשר לא טוב מדוחק וצער על כו' עקו“ת ב”מ אין להם רשות לנגוע בהכנסה מהקופה הנז' אפי' פ“ק ואפי' לצורך פדיון שבוים. כי ידענו בבירור שמצוה זאת אשר מקבלים העניים מידי שבת בשבתו איש לפי אוכלו הוא מצוה רבה ופקוח נפשות ואין ערוך אליה. ובע”ה ובס“ד שיתרבה ההכנסה מהקופה הנז' שתהיה ההכנסה יתירה על ההוצאה אזי נראה בעינינו על זה האופן שמע' הגזבר מהקופה הנז' אשר כעת הוא ידידינו חד מינן אביר יעקב יצ”ו הרשות נתונה בידו להוציא על הקופה הנז' בכל שנה ושנה דווקא עד סך חמשה ועשרים אלף בכל שנה ולסוף השנה אם יותיר מהסך כ“ה אלף הנז' ההוספה יתחלק לשלשה חלקים, שליש לעניים שליש להוצאת הכו' ות”ת וב“ח וכיוצא ושליש לכו' הת”ח יצ“ו כאשר עושים בשאר נדבות. אבל עד סך כ”ה אלף אינם יכולים לנגוע אפי' פ“ק כי אם בע”ה יעלה ההכנסה למעלה מכ“ה אלף כמדובר. והסכמתינו זאת תהיה שו”ק בכל חוזק ותוקף עד ביאת משיח לישר' ב“ב. ואין כח בשום ב”ד יב“ץ ולא ביד מע' הת”ח אפי' שיהיו רוב בנין במקום אחד לבטל הסכמתינו זאת. וכל המערער על דברינו אלה אין רוח חנ“ה. ושומע לנו ישכון בטח ועליו תבא ברכת טוב. ועד”א באנו עה“ח בש”א לחו' כסליו משנת“י זאת התרל"ג ליצירה והכשו”ב ואמת ויציב וקים.

הצעיר אברהם אשכנזי ס“ט    הצעיר משה ן' ויניסטי ס”ט    הצעיר חיים נסים ברוך ס“ט    הצעיר מאיר רפאל פאניזיל ס”ט

־־־־־־־־־־־־־־

בהנ"ו.

בהיות שמע' ידידנו הגביר השר רצ“ו סי יעקב ואלירו ז”ל היה עומד ומשרת בקדש עמנו בבית הועד יצ“ו והוא היה גבאי בעד שלוש מהכנסות הבאות לצורך העניים כאשר ידוע סדר החלוקה. ואחר שנתבקש כיש”י שמ' הגביר אביר יעקב ז“ל נכנס במקומו בנו הגביר השר רצ”ו סי' משה ואלירו ז“ל וכעת אשר קבע דירתו הגביר הנז' ביפו ת”ו היה משרת במקומו מע' אחיו הגביר רצ“ו השר סי' סי' אהרן חיים ואלירו יצ”ו. והן בעין נתבקש כיש“י שמ' הגביר השר סי' משה ז”ל הנז‘. ובכן אף כי ידוע ומפורסם כי הגבירים השרים הנז’ הם אנשים יקרים ונכבדים ועליהם נאמר ולא יחשבו האנשים כי באמונה הם עושים. עכ“ז מע' הגביר השר רצ”ו סי' אהרן חיים ואלירו יצ“ו, רצה להראות חשבונו מכל הנכנס מחלק העניים וראינו כי חשבונו זך ונקי ומחזיקנא טיבותא על כל הטובה אשר פעלו השרים הנז' לטובת כו' עקו”ת ירוש' ת“ו, שום טו”ת ודו"ד עם הגבירים השרים הנז' וכל המהרהר אחריהם דבריו בטלין ומבוטלין כחרס הנשבר וכדבר שאין בו ממש. ושומע לנו ישכון בטח ועליו תבא ברכת טוב.

ולראיה ביד ידידנו הגביר השר סי' אהרן חיים ואלירו יצ“ו, באנו עה”ח בש“א לחו' אב הנחמות התרל"ט והכושו”ב ואמת ויציב וקים.

הצעיר אברהם אשכנזי ס“ט    הצעיר משה ן' ויניסטי ס”ט    הצעיר חיים נסים ברוך ס“ט    הצעיר מאיר רפאל פאניזיל ס”ט

 

בינ“ו    עמ”י    עש"ו    🔗

ברביעי בשבת שבעה ימים לחדש כסלו משנת חמשה אלפים ושש מאות ושמנה ועשרים לבריאת העולם, למנין שאנו מונין פעה“ק ירושלים תובב”א. אנן סהדי איך מעלת החתן המפואר בחור חכם וחשוב כה“ר יעקב הי”ו בן למע' האור כי טוב הח' המרומם אור יומם כמוהר“ר אברהם סופורטה נר”ו, אמ“ל להכלה הכלולה בתולתא שפירתא יע”ח וכ“י מ' לונה ת”מ בת למע' האור כי טוב הגביר החכם המרומם יאור יומם רצ“ו כמוהר”ר סי' משה יוסף ואלירו נר“ו הוי לי לאנתו כדת משה וישראל, ואנא במימרא ובס”ד אפלח ואוקיר ואזון ואפרנס ואכלכל ואסובר ואכסה יתיכי כהלכת גוברין יהודאין דפלחין ומוקרין וזנין ומפרנסין ומכלכלין ומסוברין ומכסין ית נשיהון בקושטא ויהיבנא ליכי מהר בתולייכי כסף זוזי מאתן דחזו ליכי ועלי מזונייכי וכסותייכי וסיפוקייכי ומנדע יתיכי כאורח כל ארען, וצביאת אתתא דא והות ליה לאנתו, ודא נדונייא דהנעלת ליה מבית אביה ואמה בין מלבוש“ן וש”ע כש“ח ס”ה שנים ועשרים אלף וחמשה ושבעים אריות טו“ת, מעות בעין מדודים סך שלשה עשר אלף וחמש מאות אריות טו”ת, כפל כנהוג חוץ משלש מאות שבח בית אביה סך חמשה ושלשים אלף ושני מאות וחמשה ושבעים אריות טו“ת, כלי כסף סך אלף ושני מאות וחמשים אריות טו”ת, כ“מ סך שלש מאות וחמשה וחמשים אריות טו”ת, עלה בקב“ץ לסך שנים ושבעים אלף וארבע מאות וחמשים וחמשה אריות טו”ת והודה החתן הנז“ל שקבלם ועלו ובאו לידו ורשותו במשלם עספ”א, ורצה והעלם ע“ע דנכסי צ”ב שאם פחתו פחתו לי ואם הותירו הותירו לי התנאים שכתבו ביניהם שו“ק כתנאי בגוב”ר ואלו הם מעשה ידיה לו מזונא וכל צרכא עליו הדירה פעה“ק, הירושה כפי ההסכמה הנהוגה פעה”ק ולא ישא ולא ישדך ולא יקדש שום אשה אחרת עליה בחייה לאף שהתה עמו עשרה שנים רצופים ולא ילדה זש“ק ח”ו ולא ימכור ולא ימשכן שום חפץ מחפציה כי אם ברשותה ורצונה הטוב והגמור, ולא יפתינה ולא יסיתנה שתמחו' לו סכי כתובתה לא כולה ולא מקצתה ולא שום תנאי מתנאי הכתובה ואם תמחו' הרי המחי' ההיא בטילה מעכשיו כחרס הנשבר וכדבר שאין בו ממש כחרס הנשבר וכדשאב“מ, ולא יעבור מאר”ץ והלאה ולא מנא אמון והלאה ולא בדרך ים כו“ע עד שיניח לה נז”ך עם סיפוק מזונותיה כפי ראות עיני ב“ד יכב”ץ.

וכך אמר החתן הנז' אחריות וחו“ח שכ”ד קבלית עלי ועל ירתאי בתראי וע“כ שפר ארג נכסין וקניינין דאית לי תחו”ש מקואנ“ם דו”ד דילהון יהון אחראין וערבאין ומשועבדין שעגו“ש כתחז”ל כדי שיתפרעא מנהון שכ“ד בחיי ובתר חיי ואפי' מגלימא דאכתפאי, והכל דלא וכו' ודלא וכו' בביטול וכו' ובפיסול וכו' לדעת הרשב”א זלה“ה וחו”ח וכו' כחו"ח וכו' ולא יבוטל וכו' ולא יפוסל וכו'.

וקנינא מיד מע' החתן הנז' קגו“ש במול”ב מ“ך כתחז”ל ע“כ הנז”ל וגם נשבע ש“ח כת”ב ע“ד המב”א ועד הגב“א לאשר ולקיים כל הנז”ל בלתי שום שינוי ותמורה כו“ע והשו”ב ואמת ויציב ונכון וקיים

מודה אני ע“כ הנז”ל

הצעיר מאיר רפאל פאניזיל ס“ט    הצעיר יעקב סאפורטא ס”ט    הצעיר יצחק בר חיים ס"ט

 

חברת יהודא וישראל    🔗

יקירי־ירושלם דאגו תמיד לטובת אחיהם ה“יושבים בקדש”. – על כל צרה שלא תבוא היו כבר מתקדמים בפעולה ובמעשה להקל העוני והצער של התושבים שסבלו תמיד יסורי ארץ ישראל במדה מרובה. –

ה“יוקר והרעבון” הסבו שנה שנה תלאות וצרות רבות, שנת תרכ“ה היתה עצירת גשמים ודאגת היוקר החרידה את לב ירושלם, ולמען קדם את פני הרעה התעוררו עסקני הצבור בירושלם: הרב החוקר ר' נתן קורוניל ר' זליג הויזדורף ור”צ שניאורזאן ויסדו אגודה בשם “חברת יהודה וישראל” שמטרתה היתה: לקנות בעוד מועד, עוד בטרם התיקר השער, חטים ופחמים בכמות גדול ולמכור אותם בזמן היוקר באותו המחיר ששלמו המה, בתעודות העתיקות הנמצאות בידנו, רואים אנו כי היו באמת “חכמים הרואים את הנולד”, וזה שקנו מקדם במחיר עשרים אלף פר' עלה השע' אחרי כן למאה אלף פרנק. ככה התנהגה החברה הזאת זמן רב והביאה ברכה ליושבי ירושלם, גם הישמעאלים נהנו מזה כמו שהיו נהנים תמיד מכל דבר טוב, מכל צדקה וחסד של אחינו היהודים בירושלם.

גם הרב הגאון רבי יהושע ליב דיסקין זצ“ל (רב מבריסק) דאג לטובת העיר ויושביה. והמכתב דלקמן שפרסם בשעתו בשנת תרל”ט, נגד מפקיעי השערים בירושלם, יש בו ענין בשביל הדורשים את קורות הישוב הישן בירושלם;

הרב החוקר גאון הביבליאוגרפים רבי נתן קורוניל ז"ל

בעז“הי ירושלם ת”ו. י“ז מנ”א תרל“ט שוכט”ס לכבוד פקידי ואמרכלי אה“ק בעוב”י אמשטרדם וכו'.

אחדשה“ט! אם אמנם אין דרכי לבוא בכתובים, הפעם הזאת כמחויב אני לצאת מגדרי לשמע השמועה הטובה כי שמעתי מפרי צדקתם אשר עשו לטובת עניי הקודש בשלחם קמח או חטים להחיות נפשם. והנה בטח ימצאו אנשים אחדים אשר יניאו לבבם מזה ויכתבו להם כי גם פה לא יעלה מחיר החטים יותר אחרי הוצאת הדרך, ולזאת הנני מזהירם לבלי שמוע להם כלל, ואף אם החטים או הקמח אשר יבוא יעלה מחירם יותר, אין טוב ויפה משלוח חטים דוגא, כי בזה עצור יעצרו בעד הסוחרים מלעלות ולייקר את השער, בנפול פחדם עליהם. וידעו כי מקיימים בזה מצות פקוח נפש ולא מנפש פרטי כי אם¹⁶ מנפשות עיר ומלאה. אשריהם ואשרי חלקם אשר זכו לכך. פרי צדקתם יאכלו והקרן צפון להם עין לא ראתה וברכת העניים אשר יגיע אוכל למו פיהם על ראשם תבוא ויזכו לחזות ולשמוח בשמחות ירושלים כעתירת ידידם דו”ש משה יהושע יהודא ליב בהגאון מוה“ר בנימין זלל”ה מבריסק דליטא.

המכתב הזה פקח את עיני הפקידים לראות את אשר לפניהם. והועיל הרבה למלחמה בהפקעת השער.

 

קבלת פנים רשׁמית אצל הכותל המערבי    🔗

קבלת הפנים היותר רשמית, היותר מלכותית בתקופה הראשונה היה אצל המקום היותר קדוש לנו: “כתל מערבי”, שריד בית מקדשנו. –

מלפני כיובל שנים היתה שמה קבלת־פנים נהדרה מצד היהודים בירושלם, קבלת פני בן המלכה ויקטוריה, יורש־עצר כסא בריטניה הנסיך אוף וילס, אחרי־כן “אדוארד השביעי” אבי המלך ג’ורג החמשי הנוכחי, מלך אנגליה וקיסר הודו.

זה היה בחדש אב תרמ"ב.

אז באותה התקופה, היה הרב הראשי בירושלם הגאון רבי חיים דוד חזן זצ"ל, איש חכם ונבון, בעל רוח ורעיון כביר וידע לנהל את עדת ירושלם. נכבד היה בעיני הממשלה, ותכבד אותו באותות כבוד ויקר¹⁷.

כל הרחוב המוליך לכתל המערבי היה מלא אנשים. מעל הגגות החלונות והחנויות היו אלפי עינים נטויות אל התהלוכה הרשמית של הנסיך ובני לויתו, הרב יצא לקראתו בבגדי כהונתו, ובכל אותות הכבוד והיקר. לבוש מעיל מרוקם זהב ופתיל זהב חבוש למצנפתו, ומסביביו חכמי העדה ראשיה ורבניה, כולם מלובשים בבגדי מועד, ויקבל את פני האורח בברכה בשם ה' הבוחר בירושלם. והנסיך השיב ברכה ושלום להרב לראשי העדה ולכל עם ישראל בארץ ישראל. שניהם יחד נגשו אל הכתל בהדרת קדש. השיחה ביניהם היתה בשפה האיטלקית. הנסיך התענין במצב העדה בחמריותה ורוחניותה, וישאל את הרב אם יאמין באמת כי החומה החזקה הזאת היא חלק מהבנין המפואר אשר בנה שלמה, הראיות הברורות והנכונות אשר נתן לו הרב לאשר ולקיים את מסורת־קדומים זו, עשו רשם נכר בלב הנסיך ולאות קדושת המקום הסיר את מגבעתו מעל ראשו והרכין ראשו מול הכתל ויבקש מאת הרב לערך תפלה לפני ה' בעד אמו מלכת בריטניה.

הרב שם פניו אל הכתל, פרש כפיו אל השמים ובקול רם ונעים הביע תפלה בעברית ממעמקי הלב בעד שלום המלכה ויקטוריה, מלכת אנגליה וקיסרית הודו, כי תאריך ימים על ממלכתה וכשלמה תמלך בחכמה ובצדק.

וכל הנאספים ענו ואמרו: אמן!

הנסיך נתרגש מאד מתרגום התפלה הלבבית ועוד יותר מ“האזכרה”: מלך מלכי המלכים יאסוף בסתר כנפיו את נשמת הנסיך הלברט¹⁸, בעל המלכה שהלך לעולמו ויצרור בצרור חיי־עד את רוחו וינוח על משכבו בשלום. גדולי פקידי הממשלה שבאו גם הם לראות טקס קבלת־הפנים עמדו ביראת הכבוד בראותם את המחזה הנהדר הזה, הנסיך הביע להרב את רגשי תודתו במו פיו ולחצת יד, ושניהם יחד שלובי־זרוע הלכו משמה לבקר את בתי הכנסיות שנערכה שמה תפלה מיוחדה בעדו ובעד הנסיך אלפרד ובעד שלום כל משפחת המלכה.

בבית הכנסת של ר' יוחנן בן־זכאי בקש הנסיך מהרב להראות לו את ספר התורה והביט בו ביראת הכבוד.

אחרי כן הלך הנסיך עם הרב לבקר את בתי הכנסיות החדשים: בית־יעקב ותפארת ישראל, בית החולים לשרי בית רוטשילד, השיחה היתה ידידותית, והרב לוה אותו עד מרום הר ציון – עוד אז כבר ראה הנסיך מה שזנגויל ראה אחרי כן: “לא בריות שפלות ובזויות, פסלת מין האנושי” כאשר תארום אחדים מהכותבים הנוצרים, כי אם אנשים בעלי הדרת פנים וטובי תואר לקומה, לבושים בתלבושת נאה וקינתם ובכיתם על ארץ־מולדת אשר גרשו ממנה לפני אלף ושמונה מאוד שנה, הוא מחזה היותר נהדר והיותר מעורר חמלה ורחמים מה שאפשר לראות בעולם.

 

לשאלת “כותל המערבי”    🔗

ט“ז טבת תר”ץ.

ידידי הרח ח מר פנחס בן צבי גרייבסקי הי"ו

היות כי הנך עסוק כעת בפרסום תעודות עתיקות הנוגעות לאה"ק, הנני שולח לך בזה איזה זכרונות בנוגע לשאלת “כותל המערבי”, וגם בנוגע להישוב העברי וכו' בבקשה לפרסם בהחוברת הראשונה שתדפיס.

והנני אומר לפעלך – יישר!

ידידך חיים מיכל מיכלין

־־־־־־־־־־־־־

בידי נמצא ספר חשבון הכנסה והוצאה (כת"י מקורי) מעדת הספרדים משנת תקע"ד, בכתב יד הגזבר של אותו זמן, ובו נמצאות ההוצאות הללו:

בחודש חשון תקע"ד

3,20 גרוש ביד שוויש לרזו"ל, להקים הגמלים מכותל המערבי.

6 גרוש ביד שיח כותל המערבי (מתנה) לכבוד “עיד אל רבי”.

בחודש אדר תקע"ד

13 גרוש להשוויש להקים זבל מכותל המערבי.

בחודש סיון תקע"ה

12 גרוש ביד שאוויש להקים זבל מכותל המערבי.

בחודש חשון נ"ז

3 גרוש ליד סתנבולי, להקים גמלים מכותל המערבי.

בחודש תמוז נ"ז

5,20 לשיח כותל המערבי.

אנחנו רואים מזה כי הרחבה שלפני כותל המערבי היה מקום מרבץ לגמלים מטילי־זבל, והיו היהודים מוכרחים לבקש את משרתי החרם ולשחרם שיקימו את הגמלים ויסירו את הזבל וירבדו המקום למען יהא ראוי למקום תפלה ליהודים ומזה אנו יכולים לידון עד כמה היה המקום “מכובד ומקודש” בעיני הישמעאלים כמו שרוצה המופתי וחבריו להחליט בזמן האחרון מפני הפוליטיקה שלהם.

מדי דפדפי בהחוברת כת“י הנ”ז מצאתי שמה זכרונות מענינים לתולדות התחלת הישוב העדה האשכנזי, האחרון בירושלם ויחס אחינו הספרדים אל זה. שם בחודש תשרי תקע"ד נמצאה ההוצאה הזאת המבוארת הלאה (הנני מביאה בלשון הגזבר וסגנונו).

(המשך בחוברת הבאה)

 

הסכמה משנת תקנ"ז    🔗

מרבני וגאוני עיה“ק ירושת”ו קדושים אשר בארץ.

להיות שיש קבלה בידינו שיש הסכמה קדומה הנעשית בעיה“ק ירושת”ו, מרבנים וגאוני עולם עשוה בכל תוקף שלא יהיה בעיה“ק ירושת”ו שום חזקה וזכיה בכל מנוי מצרכי צבור כי אם הכל יהיה לפי ראות עיני דייני ורבני הזמן וכו' וימים מקרוב פשתה המספחת שכל אשר שירת באיזה שרות מצרכי צבור החזיק במעוזו בזרוע לו ולבניו אחריו וכו' וכמה תקלות וקלקולים נעשה וכו' כאשר ראתה עינינו וימס לבבנו מראות ברע וכו' הנה כי כן נתוועדנו יחד והסכנו בכל תקף לחדש ההסכמה הקדומה הנז' והנה אנחנו גוזרים בגזירת נח“ש ובכל אלות הברית שלא יהיה שום חזקה פעיה”ק ירושת“ו בכל צרכי צבור כלל כי אם הכל יהיה מסור ביד מעלת רבני ודייני הזמן וקדושים אשר בארץ לעשות הדרך הטוב והישר בעיניהם והם רשאים להשגיח והעומדים בשירות הנ”ל אם יכשר בעיניהם כשיתנהגו בשורה כדת משה וכו' ואם יכשר בעיניהם למנות גופים אחרים במקומם הרשות בידם באופן ששם חזקה בצרכי צבור לא יתנהג פעה“ק ירושת”ו כלל וכלל. כל האמור נעשה ונגמר בגזרא דאוריתא בכל תקף ההסכמות הנעשות מימות משה רבינו ע“ה ועד עתה וכל העובר על דברנו זה דבריו יהיו לאין בטלים ומבוטלים כחרס הנשבר ופורץ גדר וכו' ושלי”ב כיר“א. וער”א ח“ש פעה”ק ירושת“ו ובש”א לח' ניסן מ“ש הת”ק וחמשים שבעה ליצירה וקים.

יום טוב אלגאוי ס“ט    יאודה בורלה ס”ט    יצחק קיבו ס“ט    אביגדור עזריאל ס”ט    רפאל אברהם לה' אריה ס“ט    יעקב בורלה ס”ט.    משה מרדכי יוסף בכר מיוחס ס"ט

 

מגנזי ארצות המזרח¹⁹    🔗

נוסחה של המצבה מהגאון רבי אפרים נבון זצ"ל בעל “מחנה אפרים”.

שנים רבות היתה ה“מצבה” נעלמה מעיני תושבי קושטא; ספונה טמונה ושקועה במעבה האדמה, ולא ידע איש את קבורתו. –

בשנת תרנ"ז בהיות אחד מנכדיו, העסקן הירושלמי המפורסם מר יוסף נבון ביי בקושטא, לרגלי השגת הפירמן המלכותי להרכבת יפו–ירושלם.

גזר אומר למצא את המקום בו שוכן כבוד ראש משפחתו הרב הנ“ל ויהי מה. ואחרי חפושים ממושכים יחד עם קרובו ושארו החכם רב פעלים מר יצחק בהרה”ג ר' אליהו נבון עלה בידם להשיג מבוקשם.

בנוגע לאישיותו של מהר“ר אפרים נבון אין מה להוסיף, יבואו דברי הרב הגאון חיד”א ויציגוהי. ואלה דבריו עליו בספרו שם הגדולים:

“מהר”ר אפרים נבון, הורתו ולידתו בקושטנדינא, והיה בן גילו של הרב “בני יעקב” (הוא מהר"ר יעקב ששון) ואח“כ בא עם חמיו הגביר כה”ר יהודה אירגאז ונתישבו בירושלים ת“ו, ושם נתבודד למעלה מעשר שנים. ולמד הש”ס והר“מ, ובית יוסף, והלך בשליחות לקושטנדינא, ומוה”רי רוזאנים מנהו לדיין, וגדל מאד, והיה רב בקושטנדינא וחבר ספר " מחנה אפרים“, שהוא תשובות וחדושי דינים, וחכמתו ובקיאותו ניכר מספרו הנורא. ושמענו נפלאות מתורתו וחסידותו. ובנו הרב החסיד הרב יהודה נבון חבר ס' “קרית מלך רב”. (שה ג, ח"א, סי' רכ ז). לבקשתנו, נאות סי' יצחק נבון הנ”ז, לתת לנו את העתקת המצבה להדפיסה בספרנו “מגנזי ירושלים”, וזה תכנה:

ובשולי הנוסח הנ"ל כתב המעתיק בדברים האלה:

העתקתי את תכן הציון שעל גבי המצבה, ביום ט' לחדש תשרי התרנ“ז בעת שהלכנו אני וקרובי הגביר סי' יוסף נבון ביי הי”ו, להשתטח על קבר הרב הנ“ז אשר בקוסקונדזווק, אחד הצעירים מבני בניו יצחק בה”ר אליהו נבון. ממשפחת “נבונים” זו יצאו כמה רבנים גדולים ואנשי שם בישראל, מהם היו רבנים ראשיים בירושלים ת“ו, הלא הם הרב יונה חנון נבון, רבו של הגאון חיד”א, יהודה אפרים נבון, יונה משה נבון, יהודה נבון וכו'.

העסקן הצבורי, החובב הבונה מר יוסף נבון ביי הי"ו

יליד בן יליד ירושלם נכד הגאון רבי אפרים נבון ז"ל בעל “מחנה אפרים”

עיין “זכרון לחובבים הראשונים” חוברת ד.

 

שטר התחיבות משנת התפ"ז    🔗

על חובות ק“ק ספרדים לכת הדרוישים בעה”ק ירושלם.

בהיות אמת, שכ“ו ק”ק עדתנו אשר פעה“ק ירושלם ת”ב, חייבים לכתי הדרוישים אשר פעה“ק ככתוב בסג”יל, אני הח“מ פרנס הק”ק הנ“ז, נתפשתי ביד הדרוישים הנ”ז על הסך עשרה למאה ריוח שעולה להם בשנה ארבעים גרוש, יען הקרן הוא ארבע מאות גרוש עדידיש, ונמצא הריוח ארבעים גרוש, עד כה כדבר האמור, והנה מתחילה השנה מאלול שנתינו התפ“ז שהוא מוחרים מש' אלף ק”ם לחשבון הגויים, ובכן לדרישת הדרוישים הנ“ז באלול משנת התפ”ח, אני פרנס הק“ק הנ”ז הח“מ העומד לשרת בקודש אכין ביד הדרוישים הנ”ז סך ארבעים גרוש עפ“י דרישתם, שהם ריוח מוחרם שנת אלף ק”ם עד אלול שהוא מוחרם ש' קמ“א, לחשבון הגויים, ולראית האמת חתמתי אני פרנס הק”ק הנ“ז פע”ה ירושת“ו, בחדש תמוז ש' התפ”ז ליצירה ושריר וקים.

יעקב ברוך ס"ט.

 

שבעה הגבורים    🔗

החוקר הירושלמי מר אליעזר ריבלין מתאונן בהערותיו לספר “זכרונות לבן ירושלם” להר“י ילין ז”ל, ואומר: על תולדות “נחלת שבעה” השכונה היהודית הראשונה שנוסדה על ידי בני ירושלם וחלוציה בשנת תרכ“ט עברו סופרינו בעלמא ולא הזכירו את שמות שבעת החברים של נחלת שבעה וכהיום הזה נשכחו שמות השבעה האלה גם לבני ירושלם וזקניה.” –

וכנאה מקיים גלה לנו כתב יד יקר הכולל את גוף ספר־היסוד של חברת נחלת שבעה המאושר בתוכו בחתימותיהם של שבעת החברים והכולל את תקנות חברתם וסדר בנין שבעת הבתים הראשונים, ובתור מלואים לדברי ר' יהושע ילין, אחד מן השבעה, פרסם את החמר היקר הזה בספר הנז'.

וזה נוסח שער הספר:

בשם ה' אלקינו נדגול

הפנקס הלז יבואו בו חשבונות ההכנסות וההוצאות של חברת בוני הבתים חוצה לעיר בנחלתם הנקראת מהיום בשם

נחלת שבעה

על כי שבעה אנשים האלה התאחדו בחברה אחת לבנות שמה שבעה בתים בעזה"י על פי הפרטים המנוים ביניהם, ויבואו פה להלן.

ואלה שמות האנשים: ר' מיכל הכהן, ר' חיים הלוי, ר' בייניש סלאנט, ר' ליב הורוויץ, ר' יואל משה בהר"מ, ר' יוסף ריבלין, ר' יהושע יעלין.

נוסדה ונתכוננה יום ג' ב' אייר שנת ה’מ’ל’א’כ’ה ת’צ’ל’י’ח לפ"ק. ואתה ה'! הראנו בבנינה ושמחנו בתקונה, אמן.

ובתור גולת הכותרת לזכרון הבונים הראשונים האלה גבורי הרוח והמעשה שעשו הצעד הראשון לצאת מקיר העיר וחוצה לה, במדבר שממה, סלעי מגור ושיני סלעים זאבי ערב וחיתו טרף, ועוד יותר חיתו אדם: השודדים והרוצחים²⁰, ובסכון נפש ממש יסדו ויכוננו השכונה הראשונה הזאת, שכונת נחלת שבעה, אם השכונות בירושלם החדשה. הנני נותן בזה תמונותיהם של החלוצים האלה לזכרון בספר.

מקבץ התמונות: “אלבום ירושלמי ארצי ישראלי” היו"ל על ידנו.

הר“ר מיכל הכהן ז”ל סופר ועסקן צבורי נלב“ע כט אלול תרע”ד

תמונה הר“ר אריה ליב הורביץ ז”ל יליד ירושלם. נלב“ע כז אייר תרס”ט

תמונה הר“ר בנימין בייניש סלנט ז”ל בהגאון רבי שמואל סלנט זצ“ל נלבע י”ט תשרי תר"ס

תמונה הר“ר יואל משה סלמן ז”ל, יליד ירושלם בעל “יהודא וירושלם” נלבע יב חשון תרס"ו

 

הפירמנים בירושלים²¹    🔗

(בימי ממשלת תורכיה)

– ה –

פירמאן

לשחרור הנוסעים והתירים היהודים מתשלום מס כפול לשלטונות.

ממני, אני עבד אל חמיד, שלטן ומלך, אל מושל ירושלם אלמייד אחמד הנכבד, ראשית, שיודיע למושל יפו על קבלת הפירמן הזה.

להוי ידוע לכם, אתם, מושל ירושלים הנזכר לעיל, לו החיים והשלום, שנשלח אליכם מכתב מפורט בו מדובר על תשלום דמי המתרגמים הנגבה מאת היהודים הבאים לירושלים שפנו למועצה המשפטית וטענו כי התירים הבאים לירושלים מנוצלים, היה נהוג לפנים שבהגיעם לנמל יפו גבו מהם מס מיוחד והם מודיעים, שהנם מוכנים לשלם אותן בלי כל סרוב, אבל פקיד בית המכס ביפו אינו מסתפק לגבות בהתאם לנהוג והחל מכריח את הבאים לשלם כפלים, מלבד זה טענו, כי בשוב הנוסעים אל האניה, פקיד בית המכס גובה מהם עשרים גרוש לנפש ואינו משחררם בשום פנים ממס זה, למרות שלא הונהג לעשוק ולהתעלל ככה, על כן, המושל הנכבד, מתבקש מעתה למנוע בכל תקף בעד גבית המס, הכפול שהוא בעין עושק והתעללות והמתנגד למנהג הקים כפי שידוע לנו, צו זה ינתן היום מתאים לפקודה המאושרת שמכאן ולהבא כל התיירים הבאים לירושלם דרך נמל יפו יוקח מהם רק שבעה גרוש צאג לנפש בתורת מס, שהחצי ממנו ישולם בבית המכס כנהוג, והחצי השני ישולם בהגיע התירים הנוסעים לתחנת ירושלים, בתורת מס המתרגמן מהעדה הערבית, בשוב התירים לאניה, אסור לדרוש מהם דבר, בהתאם לסעיף 179 מהחוקה, ושעל פיו הודיעו כבר לבטריק הארמיני אשר הגיש בקשה עבור נתיני ארמניה, לפי חוק זה צריך להתנהג גם עם היהודים בדיוק וזה מתאים לפקודות שנתנו בשנת 1170 בתחלת חדש מחרם, פקודה נכבדה זו נתאשרה, וצריך לנהוג בהתאם לרוחה וכל מה שנזכר בתוכה. על פיה חל אסור חמור לעשוק או לגרום נזק חמרי לתירים הבאים לירושלים דרך נמל יפו, אולם יש היתר לגבות עד שבעה גרוש אשר ישתלמו החצי בבית המכס ביפו והחצי השני בידי המתרגמן של העדה הערבית בירושלים.

אסור לדרוש מאומה מהתירים בעלותם אל האניה.

נתנה פקודה נכבדה זו, באמצע חדש רג’ב היחיד שנת אלף מאה ותשעים להג’רה

עה"ח המזכיר הראשי בשער העליון.

 

מכתבים מארכיונו של החובב־הבונה זקן החלוצים וראשון לפתח תקוה הר' זרח ברנט הי"ו    🔗

א    🔗

לשכת ההנהגה הזמנית ליסוד מזכרת משה מונטיפיורי בארץ הקדושה מחלקה ראשונה באדעסיא No. 304

והיה השרון לנוה־צאן ועמק עכור לרבץ בקר לעמי אשר דרשוני: ובנו בתים וישבו ונטעו כרמים ואכלו פרים: (ישעיא ס“ה י' כ”א)

יום י' לחדש טבת שנת תרמ"ו

כבוד הגבור המהלל חובב ציון וחונן עפרה באמת מוהר“ר זרח בארנעט נ”י.

את מכתבו קבלתי והנני לתקן את הדברים כפי כחי, אבל טוב היה אם היה כבודו מרחוק לי לרוח עצה איך להביא את התקונים לפועל בלי שיגרום בזה חלול הכבוד לאנשים שהם ופעולתם נחוצה לנו מאד מאד. בטוח אני כי ישים כבודו לב לדברי אלה וגם יודיעני מזמן לזמן את כל הצריך לי לדעת.

יחד עם זה אבקשהו להשתדל להשקיט את המתלוננים והמתאוננים כי לדאבון לב נודע כבר כי בני עמנו הם טרחנים גדולים, וגם מי שאינו הגון מבקש הרבה ומעולם לא ראינו שיהיו אחינו מכירים טובה לעוסקי בצרכי הצבור באמונה בחייהם ושתהי נפשם נוחה ממעשי אלה הדואגים בעדם. מוקירו ומברכו

Dr. L. Pinsker

ב.    🔗

בשם ה' הבוחר בציון! ז“ך ניסן “ת’ר’ו’ם' ימינך” לפ”ק

לידידי היקר אוהב עמנו וחובב ארץ קדשנו, הנדיב נדיבות יועץ והוא על נדיבות יקום ה' זרח בארנעט ה' עליך חיה והיה ברכה ושלום רוב וכל טוב.

אור ה' עליך יזרח וכפרץ יפרץ פרץ

את מכתבך היקר המבשר את יום שמחת לבך כי זכך האל הטוב הבוחר בציון בית חיינו להתנחל על אדמת הקדש ולבנות בית בנחלתך ב“פתח תקוה” וכי ביום הראשון לירח זיו, הוא איר, תהיה חנכת הבית, – קבלתי לנכון. מאֻשר הייתי לו הי' ה' הטוב בעזרי לזכני לשים פעמי לארץ הק' אשר לכל בה חיי רוחי, לראות את אחינו האכרים העברים בהמושבות אשר נתכוננו בהעת האחרונה בעזה“י; אך מה אעשה וה' לא צוה לעת עתה! והנני נותן לך את תודתי על כי כבדתני למנות גם אותי בתוך קרואיך, ואת ברכתי שלום ליום “חג־החנכה”; יואל ה' אלהי ישראל להאריך ימיך בטוב ושנותיך בנעימים, ובתוך יתר אחינו, הנחלים על שבר עמנו והמתאבלים על ארץ קדשנו כי היתה לחרבה זה כאלפים שנה ואין אומר: “די!” תזכה לשיש אתה “משוש” (לפ"ק), עיניך ועינינו תחזינה ב”פודת ציון" (לפ"ק) עת תרום (לפ"ק) קרן עמנו גוי מְמֻשָך ומְמֻרָט והי' ראשיתנו מצער ואחריתנו ישגא מאד!

ובהבטיחי אותך, אח יקר, לשמוח ביום שמחת גילך זה ולשתות כוס לחייך ולחיי כל בני ביתך ולחיי כל אחינו שואלי שלום ארץ קדשנו ביום “חנכת ביתך”, אסים בברכה קצרה: הֶיֵה שלום וברוך, ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום ושלום עלינו ועל כל בית ישראל.

ידידך עז אוהבך באמת ותמים כל הימים, מכירך ומוקירך כערכך הרב הדורש שלומך וטובך ומברכך גם בשם כל חברינו “חובבי ציון” פה –

ראש האגודה לחו“צ פה וחבר להועד המרכזי ל”מזכרת משה"

יאודה ליב קליוואנסקי

־־־־־־־־־־־

הריל קליבנסקי היה מהחלוצים הראשונים ל“חבת ציון”.

בספר תולדות אנשי־שם למר ש. ל. ציטרון מוצאים אנו את מר קליבנסקי בתור חובב פועל שהצטיין על שדי הרעיון הציוני בפעולה ובמעשה. “הוא היה מנכבדי הסוחרים העשירים בקובנה. מת שם בזקנה מופלגת בשנות התשעים. הוא היה מראשוני עסקני חובבי־ציון במקומו. הפריש זמן מעסקיו המרובים לעבודה לטובת רעיון ישוב א”י, והיתה לו בזה השפעה גדולה על הגאון הקובנאי המפורסם ר' יצחק אלחנן ספקטור זצ“ל. השתתף בשנת תרמ”ה בועידה הקאטוביצית ונבחר שם לאחד מחברי הנהגת “מזכרת משה”. מאז נכנס בעובי הקורה והגביר את פעולתו לטובת התנועה. ק. היה בזמנו מן המעוטים, אשר האמינו בעתידות הרעיון אמונת איתן וכל מכשול לא הפיל את רוחו בו. כשאסרה ממשלת טורקיה באמצע שנות השמונים את הכניסה לא“י, מה שרפה ידי רבים מחו”צ בעבודתם, כתב ק. לשפ“ר בתוך שאר דברים: “אנכי אינני מוג־לב, והנני חזק כראי מוצק בהרעיון הקדוש הזה, וכל הרוחות ומרעין בישין לא יזיזו אותו ממצבי בזה הענין, כי התקוה תאמצני אשר סוף סוף נבואה למטרתנו בעזה”ש “גזירה עבידא דבטלא”, וכפי הנראה הגזירה איננה משרי הממשלה הגבוהים, ורק הפחה מירושלים המרשיע, וגם הוא לא לעולם יחיה ולא לעולם יקום על משמרתו, ועמלנו הלא לא למשך שנה ושנתים, ורק להדורות הבאים, וכמה הרפתקאות עוד יעדו עלינו עדי נבוא אל המנוחה ואל הנחלה, ואנחנו מחויבים לעמוד איתן על משמרתנו משמרת־הקדש לבל יפול לבבנו ולבל נחת מכל גלי הזמן, אשר יסתערו נגדנו”. מר קליוואנסקי לקח חלק גם באספות חו“צ בדרוזגניק, ונבחר בכל פעם בין הגבאים המנהיגים” יהיה זכרו ברוך.

 

ילידי ציון וירושלם    🔗

ולציון יאמר איש ואיש יולד בה

א.    🔗

הרב אליהו לנדא הי“ו נכד הגר"א זצ”ל

נולד לאביו הרב ר' אלעזר לנדא²² ב“ר יעקב משה מסלאנים בן הג”מ ר' אברהם בן הגר“א זל”ה כ“ד תמוז תרל”ג בירושלים ת“ו. בר”ח אדר תרל“ד נתיתם מאביו המנוח ז”ל ששחל“ח ועזבו יונק על חיק אמו בת ציון המהוללה. בתייא בריינע²³ בת ר' זאב וואלף וואלפינזאהן ז”ל מיוצאי חלציו של הג“מ ר' סעדי' משקלאוו תלמיד הגר”א זי“ע, כל ימי אלמנותה כפיה תמכו בפלך. במסירת נפש לגדל ולחנך את בנה היתום על ברכי התורה והמדע, אצל מורים ת”ח גדולי הדור. רוב חנוכו ותורתו הי' בת“ת וישיבת עץ חיים וקבל לקח מפי ראשי הישיבות הג”מ ר' משה נחמי' מחאסלאוויטץ ומגה“מ ר' אליעזר דן ברלב”ג זי“ע והתאבק תמיד בעפר ת”ח בלמודיו אצל הג“מ ר' זלמן בהר”נ זל“ה ויבדל לחיים הג”מ ר' יוסף חיים זאנענפלד. בחודש אדר תר“ן נשא אשה בת גדולים נכדת הג”מ ר' שמואל מוני זילבערמאן ז“ל ²⁴ מתושבי עיה”ק ת“ו ומאז עד עתה עסוק הנהו בהדפסת כת”י וספרי הוריו אבותיו הק' הגר“א ז”ל ובנו הר“א ותלמידיו זיע”א, עד היום י“ל על ידו יד כהה ונדכה ביסורים וחיי לחץ. שנים עשר ספרים בנגלה ובנסתר מאז הגר”א ותלמידיו זי“ע. בימי עלומיו התנודד ונסע לחו”ל לבקר את בית מדרשו של החסיד האמתי א“ז הגר”א ז“ל ולהשתטח על קברו וקברות המשפחה בווילנא, נתקבל אז ברוב כבוד מרבני וגדוליה ווילנא, זקניה וחכמיה, ועלתה בידו להתראות את גאוני הזמן ורבניה בדור ההוא, בווילנא, וורשא, ראדין לודז מינסק, קאוונא, וכולם העידו בתעודות והסכמות, לתהלה ולשבח ובמליצות ישרות לתמכו, ולשגבו בעזרה להפצת תורת רבינו אליהו ז”ל ותלמידיו. ובשנת תרנ“ח במלאות ק' שנה להסתלקות ועליות אלי' השמימה נתייסד על ידיו, לזכרון בית אוסף ספרים בשם מדרש אליהו והנהו כעת בישיבת מרכז הרב, – רב ראשי לארה”ק הגאון כמוהרא“י הכהן קוק נ”י,– כהיום הוא רב בבית “מדרש אליהו” לזכר נצח ע“ש מרן הגר”א ז“ל בניורק־ארה”ב.

בא יבוא אליהו לציון ברנה, ולירושלים בארה"ק בשמחת עולם, להיות מבניה בוניה, ושלום רב לאהבי תורתיך.

 

קול מהיכל    🔗

אם כל מכתב ישן שהוא “עתיק הימים”, חשוב לנו. עוד יקר וחשוב לנו מכתב כזה המדבר על ראשית הישוב והתפתחותו. פעמים מענין גם סגנונו והתגלות לבו. –

– מכתבים כאלה מ“הבונים הראשונים” מונחים לפנינו ואחד מהם אנו מוסרים בזה בקצורו והוא מלפני כששים ושבע שנים – מיום כד אדר כת“ר – הנקרא “קול מהיכל” ע”א גמר בנין בית הכנסת בית יעקב בחצר החורבה ועליו חתומים גאוני קדמאי דירושלם ראשי עדת האשכנזים בזמן ההוא. וכך היו חותמים במקדש מעט:

“אנחנו לציון עיר קדושנו, אנחנו לציון קרית משושנו, חכמי ורבני ק”ק אשכנזים פרושים ה“ה גזברי ביהכ”נ בית יעקב אשר הוקם על בחורבת רבנו יהודה חסיד זל“ה”.

נאם ישעי' בא“א מוה”ר ישכר בער זצלה"ה (הוא רבי ישעיה ברדקי ז"ל).

נאם יוסף זונדל סלאנט.    נאם שמעון זרחי הרב מטווריק.

ונאום אריה בא“א מוה”ה ירחמיאל זל“ה נאמן. ראש המתעסקים בבנין ביהכ”נ הגדול בית יעקב בהרי“ח ז”ל זיע“א. החתומים האלה פנו אז ב”קול מהיכל" הזה אל אחינו בני ישראל, בחורי אל! שמעו נא ונדברה, הגישו אלינו טהרת לבכם ונשמיעכם דבר אלקים.

הלא התבשרתם הלא הוגד לכם פועל פעל בקרב הארץ. נפלאות היא להשמעת אזנים ואף לעינים הרואות הדבר הגדול הזה: ימין ה' הרוממה, הושיעה לנו אשכנזים פרושים לבנות לנו בית כנסת על אדמת קדש נחלת־אל. היא חורבת יהודה חסיד.

ואחרי תארם קדושת המקום מלפני מאות שנים, הודו והדרו, את כל הקורות אותו בחורבנו עדי הגיע לבנות הנהרסות – מוסיפים המה להביע רגשי לבם והשתפכות נפשם: לב מי לא יכה עין מי לא תדמע בראותו היכל הקודש הזה, זה שנתים, מאז נבנה קירותיו וכפותיו לכל משפטיו וחוקותיו עודנו עומד אבל ושומם. ועדיין לא נתחנך לתפלה ולעבודה. מבית ומחוץ עודנו שמה ושאיה, ערום ועריה כיום הולדו: באין רצפה, – באפס טיח. באין דלתים – באפס דלתות, באפס חלונות, באין כסאות – באפס מושבות, באין מכונות – באפס כיורות; אין ארון הקדש ואין בימה. אין עזרה ולא עזרת נשים. ככלה יפה־פיה מסובבת ברעותיה והיא מופשטת מבגדיה, מתנצלת מעדיה הלא מאין הפוגות תדמענה עיניה, כן ההיכל הקדוש הזה!

וההיכל בעצמו, מדבר בעדו. פורש כפיו למרחוק וקורא: "ידידי ה‘! ידידי ציון וירושלים! האירו פניכם אלי להקשיב אמרי. אל תעזבוני ערום ועריה שימו עלי עין חמלה, הלבישוני בגדי ישע. העטוני מעיל צדקה, השימו צניף טהור על ראשי למען יקרבו אלי בני ציון מאהבי לשרתני בקדש. הוי איכה אשב בדד. עד מתי אשב שכול וגלמוד? למה תתמהמהו להלבישני מחלצות לשום השבכה בראשי ומנעלים ברגלי ועגולים על ידי לכסות בושת עלומי, לבל אהיה חרפה בגוים ומנוד ראש בלאומים אשר אותי יום יום ידרשו, כי כל הבא בתוככי ירושלם ישוב לראות הבנין המפואר הזה וכו’ וכו' ".

באותה שנה כשנסע הגאון ר' שמואל סלנט ז“ל לערי אשכנז ואנגליה בשליחות לטובת עדת האשכנזים, זכר גם את בנין בית הכנסת העומד באמצע, ובכל מקום בואו השתדל גם לגמר הבנין ושכלולו. ובין הנדיבים שנדבו על ידו נמנה גם “ידידו ואהבו” השר משה מונטיפיורי ז”ל שנדב אז סכום הגון לטובת ביהכ“נ. ד”ר נימן בספרו “די הייליגע שטאדט” כותב כי גוף הבנין עלה, כפי ששמע מפי בן אחד הגבאים לסכום מאה ועשרים אלף פראנק.

ובית הכנסת הגדול הזה נתחנך ביום כ“ח אלול תרכ”ד בהלל וקול זמרה.

---