הַלַּיְלָה נְדַבֵּר דְּבָרִים פְּשׁוּטִים;
אֹמַר מִלָּה:
חֲלוֹם —
וְאַתְּ תֵּדְעִי:
דְּמוּתֵךְ שֶׁנִּתְעַוְּתָה בְּלֵילוֹתַי
דְּקוּרַת־חִשְׁקִי,
פְּצוּעַת־פַּחְדִּי
פֶּן שׁוּב אֱהִי בּוֹדֵד,
בְּאֵין חֲלוֹם,
עֵת נִפָּגֵשׁ.
אֹמַר לָךְ:
מוּם —
וְאַתְּ תֵּדְעִי:
פְּצָעִים חִבְּלָה גַּאֲוָתִי
בִּגְוִיָּתֵךְ;
שָׂרֶטֶת כַּחַשׁ מִכְתָּבִים
(מִכְתָּב רוֹצֶה הֱיוֹת
כּוֹכָב נִקְמָר,
הַלֶּטֶף כֹּל־מַבִּיעַ, רַךְ).
הַלַּיְלָה נְשַׁנֶּה עִתִּים.
שְׁנֵינוּ
רֹאשׁ נָרִים לְנֹגַהּ כּוֹכָבִים
וּנְדַבֵּר דְּבָרִים פְּשׁוּטִים.
תֹּאמְרִי מִלָּה:
אַהֲבָה —
וַאֲנִי אֵדַע:
מוּם וַחֲלוֹם.