הֱקִיצוֹתִי —
בָּשְׂמֵךְ מְכֻדָּן בִּנְחִירַי.
גּוֹדֵר בְּעַד עֵינַי תָּרוֹת.
חוֹצֵץ בֵּינִי לְבֵין הָאֲפֵלָה.
נְשִׁימָתִי גּוֹסֶסֶת מִמַּחֲנָק שֶׁלָּךְ.
(לֵילוֹת רַבִּים עָדִית סְדִינִי:
הִשְׁבַּעַתְּ לָבְנוֹ הֲקִיצֵנִי,
נְצֹר אֶת בָּשְׂמֵךְ וּנְקֹם.)
שִׁלַּחְתִּי יָדִי מִבַּעַד לַחַלּוֹן —
וְהִנֵּה יָדֵךְ:
כְּמֵי־הַיָּם בְּטֶרֶם־שַׁחַר.
(אֵי חֻלְצָתִי הָאֲפוּרָה,
צְלִיל־יְקִיצָה אֵין־בֹּשֶׂם, אֵין־גַּוָּן?)
עַד שַׁחַר
נִרְכַּן רֹאשִׁי עַל מִצְחֵךְ הַמְכֻכָּב:
חָזִי עַל שָׁדַיִךְ הַמְסֹהָרִים;
מֵרַחְמֵךְ שָׁמַעְתִּי נְבִיחַת כְּלָבִים.