לְאֹרֶן מָה אָמַרְתָּ בְּצֵאתְךָ לַגַּיְא?
אֲנִי אָמַרְתִּי לוֹ:
אוֹדֶה לְךָ עַל אֲמִירְךָ
הַמְשַׂרְטֵט נוּגוֹת בְּרוּחַ־לַיִל אֶת שְׁמוֹתֵינוּ.
וְאַף אִם אֹהַבְךָ מְאֹד
וּבָשְׂמְךָ אֶשְׁאַף עַד כְּלוֹת —
עַד אַשְׁלָיַת תָּמִיד
וַהֲזָיַת אֲנִי —
הַמָּוֶת שׁוּב אֵינוֹ מַחֲרִיד.
בֵּין פְּעִימוֹת הַדֹּפֶק
(בְּעוֹד לֹא זָעָה הַמְּכוֹנִית
וְלֵב עוֹד לֹא נָשָׁה אֶת תּוֹרָתוֹ
גְּנוּבַת־הָאֲמִירִים)
שׁוּב אֵינוֹ מַחֲרִיד, אָמַרְתִּי.
וְאַתָּה?
עוֹד לֹא זָעָה הַמְּכוֹנִית.
רוֹגֵעַ לֵב בִּתְהִלָּתוֹ,
שָׁלֵו בְּיִחוּדוֹ אִתְּךָ.
הַגַּיְא אָצַר זִכְרוֹנוֹתֵינוּ חֲרוּכִים:
טֶנְדֶּר, מְשֻׁרְיָן,
הֵדֵי־פְּגָזִים בַּעֲרוּצָיו.
גַּג פָּעַר בֵּיתוֹ
לְאֵפֶר שַׁחֲקֵנוּ מִתְפּוֹרֵר.
הָאֹרֶן הַשּׁוֹאֵף אֶל כּוֹכָבָיו
שִׂרְטֵט מַרְגּוֹעַ
וְגַם גְּוִיָּה נֻקְשָׁה בִּשְׂדֵה־קוֹצִים
(בֵּין פְּעִימוֹת הַדֹּפֶק,
וְדֹמֶם הַמָּנוֹעַ)
לִי לָאֲטָה:
שׁוּב אֵינוֹ מַחֲרִיד.
(שָׁאֲלָה:)
וְאַתָּה?
אֲנִי הֶחָשׁ דָּפְקִי נִפְעָם
וּמַרְגּוֹעִי חוֹמֵק עִם אֹרֶן מִתְרַחֵק.
וַאֲנַחְנוּ?!
בְּשִׁנֵּי הַמַּסְרֵק נָדוּשׁ בְּשָׂרֵנוּ.
מֵאָז וּלְתָמִיד פְּרוּעִים שָׁמֵינוּ.
הַגַּיְא מִתְעַקֵּל בְּזָדוֹן, מִתְנַכֵּל, מְאָרֵב.
אָנוּ עוֹלִים עַל גָּחוֹן.
אַדִּיר בּוֹ הַצּוּק; צָרֶבֶת סִנְווּר בְּשִׁמְשׁוֹ.
לֵילֵנוּ סָעוּר לְזִנּוּק.
הַגַּיְא מְטֹרַף־מִשְׁלָטִים, מִתְעַלֵּל בִּשְׁחָקָיו.
אָנוּ פִּכְּחֵי־הָעִתִּים.
הַגַּיְא לְמַרְגְּלוֹת הַר וְשָׁמַיִם
וְאָנוּ בֵּינֵיהֶם יְרוּשָׁלַיִם.
(אֲנִי.
וְאַתָּה.
וַאֲנַחְנוּ.)