בְּלֵיל שִׁחְרוּרִי מֵהַצָּבָא בְּמַאי
נִכְמְרוּ עָלַי רַחֲמַי:
כּוֹכָבִים חָרְגוּ בְּמֶתַח־רַחַק
מִפְּקֻדּוֹת־הַיּוֹם;
בְּנֵי־בְּלִי־אֹפֶק
נִנְעֲצוּ בִּשְׁמֵי־יַלְדוּת.
כָּל הַלַּיְלָה חִפַּשְׂתִּי אֶת קְצִין־הָעִיר,
הִשְׁבַּעְתִּי שׁוֹטְרִים צְבָאִיִּים;
חִתּוּל לָבָן מִכָּל עֵבֶר הִזְהִיר.
(פַּחֵי־הָאַשְׁפָּה גְּדוּשִׁים.
הַעֲמִיסוּנִי עִם שַׁחַר חֲרִיף־צַחֲנָה,
הוֹרִיקוּ אֶת כִּיסַי.
אוּלַי יִשֹּׁר פִּשְׁעִי מֵעֲלוּמַי.)
רֵעַי אֵינָם יוֹדְעִים
וַאֲנִי שָׁכַחְתִּי:
אֵיפֹה בְּשֵׁלִים הַתַּפּוּחִים,
אֵי שׁוּק נוֹצֵר בְּשָׂמַי.
נִכְמְרוּ עָלַי רַחֲמַי.