לֵיל־יָפוֹ מְכֻכָּב.

סִירוֹת — מְעוֹן חֻלְדָּה, רָקָב —

עוֹגְנוֹת בָּרְחוֹב,

צוֹפוֹת מֵעֵבֶר לַחוֹמָה

אֶל יָם רַן עֲלוּמֵיהֶן פְּרוּעַ־חוֹף.

פִּתְאֹם שׁוֹטְרִים נִצְּבוּ.

אִישׁ־אִישׁ אַלָּה בַּיָּד.

(הַחֲתוּלִים שִׁוְּעוּ)

הַקָּצִין פָּקַד:

אַחַר חֲצוֹת, לִסְגֹּר!

וְאֵלֶּה שֶׁלִּטְּפוּ

חֲלוֹם־נֵכָר בְּבַס

(הַחֲתוּלִים שִׁוְּעוּ)

נָדַמּוּ.

קְנָס?!

לֵיל־יָפוֹ מְסֹהָר.

נִשְׁלָף קִסְמוֹ כְּחַלְחַל, מַאְדִּיר

פִּגּוּם־מִסְגָּד שׁוֹמֵם,

עִנְבָּל דּוֹמֵם,

חָתוּל שָׁחֹר

מַתִּיז אֶת תְּשׁוּקָתוֹ מוּל חֲתוּלָה.

אֲבָל זֶה, אֲדֹונַי, סָגוּר

וְלֹא יָדַעְתִּי שֶׁאָסוּר —

גַּם שָׁמָּה —

אֵיפֹה?!

שָׁמָּה חֹק בְּשִׁיר חֲצוֹת הֵפַרְתָּ?

וּמָה — עֲנֵה! — אַחַר חֲצוֹת מָכַרְתָּ?

לֹא כְלוּם. זֶה קָרוֹב וְזֶה מַכָּר,

שׁוֹזְרִים בְּבַס חֲלוֹם נֵכָר.

וְאִם זֶה, אֲדֹונַי, אָסוּר —

נִגְזֹר חֲלוֹם.

הִנֵּה: סָגוּר.

לֵיל־יָפוֹ מְתֻמָּר.

סִירוֹת הוֹזוֹת יַמָּן

וְכָל סִמְטָא נִקְמֶרֶת,

תַּחַת עֹמֶס הֶרֶס,

אֶל מַשַּׁב־הַסַּהַר הַצּוֹלֵל־צוֹנֵן.