שיר ראשון 🔗
חַלּוֹן אֶחָד תָּחַם אֶת עוֹלָמִי.
כָּל אֲשֶׁר רָאִיתִי,
אַף אַוָּזִים בְּעִרְסוּלָם הַמְגֻחָךְ,
בַּעֲדוֹ נִבַּט.
כָּל אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי,
אַף מַשָּׁקוֹ שֶׁל דְּלִי רָוֶה,
בַּעֲדוֹ הִצְלִיל —
עַד בּוֹא יוֹם־הָרְסִיסִים.
שָׁמַעְתִּי הִתְנַפְּצוֹ:
עֻקְצֵי־פִּתְאֹם בְּתוֹךְ דָּמִי.
רָאִיתִי רְסִיסָיו:
קַרְנֵי־סִנְווּר־וָעֶלֶט לְרַגְלַי.
יְחִידָה הָיִיתִי וּגְלוּיַת־עֵינַיִם:
נֶאֱטַם לְמַעֲנִי עוֹלָם.
יְחֵפָה הָיִיתִי:
דָּם זָב מֵרַגְלַי.
שיר שני 🔗
בָּעָב וּבַבַּמְבּוּק וּבָעִנְבָּל,
יְטוֹפְפוּ עַל שְׁמֵי־חַלּוֹן שֶׁלִּי;
בִּמְעוּף צִפּוֹר־אֵין־שֵׁם
עַל־פְּנֵי הַלֹּבֶן וְהַצְּלִיל —
הַזִּכָּרוֹן מַפְעִים אֶת פְּעָמָיו.
לֹא לָבְנְךָ בָּעָב,
לֹא קוֹלוֹתֶיךָ בַּלִּבְלוּב;
וְחַלּוֹנִי תּוֹחֵם עוֹלָם
(עָב וּבַמְבּוּק, עִנְבָּל וּמְעוּף־צִפּוֹר)
לְכָל אֲשֶׁר יִצְפֶּה מִבַּעַד סוֹרְגָיו.
מָחוֹל לֹא־בַּרְרָן הוֹפְכֵנִי
חֲלִיפוֹת מוּקְיוֹן, לוּלְיוֹן:
הַיּוֹם הִזְמִין אוֹתִי
לָחוּל אִתְּךָ
לִצְלִיל אֵינוֹ־שֶׁלְּךָ,
לִצְפּוֹת בְּךָ
לֹבֶן לֹא־שֶׁלְּךָ,
וּלְכַנּוֹת —
צִפּוֹר־אֵין־שֵׁם.
שיר שלישי 🔗
רְנֵי מַרְסֶל אַנְדְּרֵי זַ’קּוֹ
כָּל מַבָּטַי כֻּלָּם בָּכֶם הִשְׁקַעְתִּי.
בָּכֶם יִחַלְתִּי לְנוֹפִי.
לְמַשָּׁקוֹ שֶׁל דְּלִי וְאַוָּזִים מְגֻחָכִים.
שֶׁמָּא אַתֶּם הָעֲכוּרִים
וּבַעַדְכֶם לֹא יִשָּׁקֵף מְאוּם:
שֶׁמָּא עֵינַי הֵן שֶׁהֻכּוּ
בְּיוֹם הָעֲלָטוֹת?
אֶת פִּתְאֹמוֹ אֶשְׁמַע
יוֹמָם בְּקוֹלֵיכֶם;
וְלַיְלָה — רְסִיסָיו עָלַי,
עוֹבֶרֶת, חֶרֶשׁ, בֵּין פָּנִים נוֹשְׁמִים.
רְנֵי מַרְסֶל אַנְדְּרֵי זַ’קּוֹ
בְּאֵין־עוֹלָם אֶסֹּב בֵּינֵיכֶם.
אָטוּם
אָטוּם
מְאוּם עוֹד לֹא נִגְלָה לִי בְּעֵינֵיכֶם.
-
* ‘באת אלי את עיני לפקוח / וגופך לי מבט וחלון וראי’ — לאה גולדברג, “סליחות”. ↩