בַּבֹּקֶר קָמוֹת עֵינַי.

יָדַי מְגַשְׁשׁוֹת אֶל פְּנֵי־לֵילֵךְ,

שָׁבוֹת רֵיקָם,

  בְּלִי הַמִּלִּים

שֶׁנֶּהְגּוּ בְּדוּמִיַּת־בָּשָׂר

וְצָלְלוּ בַּדָּם.

בֹּקֶר מַפְצִיעַ בְּעוֹרְקֵינוּ,

זָר בְּחֶדֶר מְרוֹקָן.

נֹאמַר עַתָּה

שִׁיר אַשְׁכָּבָה

עַל אוֹר־עֵינַיִם שֶׁהוּעַם,

עַל מוּת לִבֵּנוּ הָאֶחָד

שֶׁפָּעַם.

מָתַי נִמְצָא לָנוּ אֲרֶשֶׁת

גַּם לַבֹּקֶר הַחַד

וְאֵרַשְׂתִּיךְ בֶּאֱמוּנָה וּבְתֹם,

בַּלַּיְלָה וּבַיּוֹם.