הָרוּחַ לֹא תִּשָּׂא לִי חֶסֶד
אִם אֶסְגֹּר אֶת הַחַלּוֹן
וְהַתַּנִּים יֵלְכוּ אֶל הַר אַחֵר
אִם אָגִיף אֶת הַתְּרִיסִים.
הַכּוֹכָבִים יַזְעִימוּ עַפְעַפֵּיהֶם
אִם אֶעֱצֹם עֵינַי
וְסַהַר יְשַׁלַּח בִּי חֲרוֹנִים
אִם לֹא אֵרֵד לַיָּם.
לָכֵן אֲנִי יוֹשֵׁב כָּאן עַל הַחוֹף
גּוֹאֶה וּמְיֻלָּל
וּלְשׁוֹנוֹת־הַסַּעַר מְלַקְקוֹת
אֶת עֵינַי הַצְּרוּבוֹת.