הַדֶּלֶת הִקִּישָׁה
וְהַיַּלְדָּה
פָּרְצָה הַחוּצָה!
תּוּת וְאֹרֶן,
זַיִת וְגֶפֶן
סִנְּנוּ אוֹר רַךְ
עַל רֹאשָׁהּ.
פֶּרַח הַהַרְדּוּף
הָיָה כְּסֶרֶט
לְרֹאשָׁהּ —
ר־וּ־תִ־י!
קָרְאָה אִמָּהּ מֵאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת —
כָּל הָאוֹרוֹת כָּבוּ
וְהַסֶּרֶט נִקְרַע
מֵרֹאשָׁהּ.
מָרָה שְׁחֹרָה
נוֹהֵם
“הַלְלוּיָהּ, הַלְלוּיָהּ!”
אֶל רוּחַ וְחָתוּל,
בְּנִי הַקָּטָן
שָׁלַח יָד רְהוּיָה
מִבֵּין סוֹרְגֵי־הַלּוּל
לַחְפֹּן שִׁבְרֵי־הַחֶרֶס,
‘מַטְמוֹנִי’
עָלַץ,
‘כִּי טוֹב, כִּי טוֹב!’
גּוֹרֵס שִׁנָּיו בַּחֶרֶס
וַאֲנִי
רָאִיתִי אֶת אִיּוֹב.