ושוב על פרשת הסיכסוכים שגרמו להשבתת עבודתם של מאות פועלים ביפו ובחיפה. ביפו נערכה ע"י הקבלנים התנקשות בקיום ההסתדרות, בחיפה – בלחם-חוקם של הפועלים.
ברם לא ניצדק אם נטיל את כל האחריות בשל הפרעת העבודה וההפסד הכלכלי והחברתי הכרוך בה אך ורק על ראשי הקבלנים ומנהלי העבודה. הללו יש להם הרשות להתהלך בשרירות לב ולהתייחס בהפקרות לעבודה ולעובדים שהמקרה מסר בידיהם – כי על כן הם משוללים הבנה ואחריות אלמנטרית ביחסי העבודה והרכוש, המצויה אצל נותני עבודה בני תרבות. לאלה מותר לחשוב שהסתדרות הפועלים היא מקור כל האסונות ושפועל מופקר ורעב עדיף מפועל מאורגן ושבע. כי על כן זרה להם האלפא-ביתא הכלכלית שכל נותן עבודה בעל השכלה יודע אותה בעל פה.
אולם “הצדקה” זו אין למצוא לאורגן שעליו מוטלת האחריות העליונה על פיתוח התעשייה והחיים הכלכליים בארץ ועל גורל עובדיה – לממשלה.
זה שש שבע שנים שבראש הממשלה בא“י עומדים לא הפחות והאחשתרנים האסייתים אשר לא ידעו מהו ערך אירגון הפועלים ומהי חובת הגנת העובד – אלא מושלים הבאים מארץ הרכוש הכי מפותחת שבתוכה צמחה וגדלה תנועת הפועלים שהיתה למופת לעולם כולו, ובה ניתנו חוקי הגנת העובדים הראשונים שהניחו את היסוד להגנת העובד החוקית בכל הארצות. באנגליה אין אדם צריך להיות סוציאליסט ואפילו לא חבר האגודה המקצועית למען דעת את החשיבות הרבה של אירגון הפועלים לא רק לפועלים עצמם, כי אם גם להתפתחות התעשייה והכלכלה בארץ. אפילו נותני העבודה יודעים להחשיבו ולהוקירו – ולו רק לשם מניעת סיכסוכים יתרים והקלת המו”מ בסידור היחסים. אין ארץ שבה היכתה התאגדות הפועלים שרשים עמוקים בחיי הכלכלה, החברה והמדינה כבאנגליה, ארץ קלסית זו של הקפיטליסמוס המודרני. הגנת העובד באנגליה – בין באמצעותה הישרה של הסתדרות הפועלים ובין באמצעותה המחוקקת של הרָשות המדינית – הפרלמנט, העיריה וכדומה – היא חובה מקובלת ומוסמכת על ידי כל השדרות והמעמדות, ולא יתואר אף עסקן מדיני וחברתי אחד, ולו יהא אפילו ממפלגת המשמרים, אשר לא יבין את הכרחותם של חוקי הגנת העובדים.
ואם אחרי שש שנות קיומו של שלטון בריטי בארץ לא חל כל שינוי לטובה במצב החוקי הפרוע של הפועל, וההפקרות והאנרכיה ששררו בימי התורכים ביחסי הרכוש והעבודה עומדים בתקפם עד היום הזה – הרי האחריות על הסיכסוכים הקשים בין נותני העבודה והפועלים המפריעים לעבודה ולבניין הארץ נופלת על ראש הממשלה, שעד היום הזה לא דאגה להכניס לארץ אפילו את החוקים האלמנטריים להגנת העובדים, וחטאה זה של הממשלה אין לו אותן “הסיבות המקילות” של אי-הבנה וחוסר-השכלה שיש למצוא למנהלי הייזמה הפרטית שלנו…
זה כמה שתנועת הפועלים בארץ דורשת ותובעת מהממשלה חוקי הגנת העבודה. הוועד הפועל של ההסתדרות פנה בשאלה זו בתזכירים בעל-פה ובכתב לראשי הממשלה וגם עיבד בעצמו כמה הצעות חוקים והגיש אותם לממשלה – ועד היום הזה לא נקפה הממשלה באצבע. ועוד החוק התורכי מושל בכיפה.
הממשלה בארץ חטאה לא רק בזאת שלא מילאה חובתה בתור מחוקק ושליט – כי אם גם בתור נותן-עבודה. הממשלה עצמה מעסיקה מאות ואלפים פועלים, גם בעצמה וגם באמצעות קבלנים: ברכבת, בדואר, בכבישים, בבניינים וכו'. ובמקום להיות למופת לנותני-העבודה הפרטיים בסיפוק הצרכים האלמנטריים של עובדיה ובשמירת דרגת חייהם, – משמש השלטון הבריטי בארץ בכל העבודות אשר הוא עושה, בעצמו או ע"י קבלנים, דוגמה ליחסי ניצול והפקרות וזילזול בזכויות היסודיות של הפועלים.
ומלחמה קשה לציבור הפועלים בארץ לא רק את הקבלנים ונותני העבודה הפרטיים, כי אם גם את הממשלה, זו הממונה על פיתוח הארץ ושלום עובדיה והמועלת בשליחותה מעל-משנה. וציבור הפועלים לא ישקוט עד אשר יכריח את הממשלה לשנות את יחסיה לעובדיה היא ועד אשר תמלא חובתה בהגשמת חוקת הגנת העובד: קביעת משכורת מינימלית המתאימה לדרגת-החיים של הפועל המאורגן, יום עבודה של שמונה שעות, הכרת הסתדרות העובדים בתור ביאת-הכוח החוקית של הפועלים, הבטחה באחריות ממקרה אסון, איסור עבודת ילדים, הגבלת הניצול של עבודת נשים, הבטחת תנאים היגיינים מספיקים במקומות עבודה, חופש ההתאגדות והשביתה וכדומה מן התנאים ההכרחיים לקיום פועל מאורגן ובן-תרבות, שרק הוא יבנה את הארץ.
תל-אביב, יט שבט תרפה [קונטרס רה]