לאידה ואהרון

אֵין־אוֹנִים,

 כְּצָב מוּבָס עַל גַּבּוֹ,

יָרֵחַ אַחֵר נִמְשָׁה

עִם זֵכֶר חוֹפֵי־הָרֵעוּת.

הַמַּיִם יָלֹקּוּ אֶת הַחֹדֶשׁ הַנִּפְגָּם

וְאֶת חוֹפֵינוּ הַסְּמוּיִים,

אֲבָל אֲנַחְנוּ נֹאמַר:

לְמַרְאִית־עַיִן,

לֹא מָשׁ הַחוֹל.

*

יָרֵחַ־גְּרָר מוֹשְׁכֵנוּ אַחֲרָיו

בַּעֲבוֹתוֹת אֵין־אֳפָקִים:

מִיָּם אֶל יָם הוֹלֵךְ הַקּוֹל:

נָרוּצָה, אַחֲרָיו נָרוּצָה —

יָהּ, גַּרְזִנְּךָ הָנֵף בְּעוֹד מוֹעֵד

וְלֹא נִקְרָא מִמַּעֲמַקִּים!