סְפִינָתִי הָעֲקוּדָה, הָרַפְסוֹדוֹת קְרֵבוֹת

פְּעוּרוֹת כַּתְּהוֹם.

 עֵדִים פַּסֵּי הַחֲלוּדָה,

טַבְּעוֹת בְּרִיתֵךְ עִם מֶלַח וְחַמָּה,

כִּי בָא הַיּוֹם.

אֵין רַחֲמִים בַּדִּין.

לֹא תַּעֲמֹד לָךְ זְכוּת עָבִים וָרוּחַ,

לֹא חֶסֶד הַדּוֹלְפִין וְזֵכֶר תַּרְשִׁישִׁים.

הַתֹּרֶן!

שְׁמֵי־שֵׂיבָתֵךְ תַּשִּׁים, צוֹנְחִים

אֶל סִפּוּנֵךְ הַמְשֻׁטָּח.

אַף לֹא צוֹפָר אֶחָד,

שָׁכוּחַ, לְיָרֵא אֶת קְטֹן־הַמַּזִּיקִים, לְהָנִיס

כִּתְמֵי־שֶׁמֶן דְּבִיקִים מִגּוּפֵךְ הַשָּׁתוּק.

כָּרֵת.

הִנֵּה יְקֻלְּפוּ דָּפְנוֹתַיִךְ, סְפִינָתִי,

וְיִגָּלֶה עֻבָּרוֹ שֶׁל יוֹנָה הֶחָנוּק.

סאבונה