הִיא יְשֵׁנָה; אֲבָל יָדָהּ עֵרָה
יוֹתֵר מִכַּף־יָדוֹ שֶׁל הַמְנַתֵּחַ
לָרוּחַ וְלַדֹּפֶק וְלָרֵיחַ,
לְרַחַשׁ הַקִּינָה הַמְסֻתָּרָה.
הִיא יְשֵׁנָה: אֲבָל אָזְנָהּ פְּקוּחָה
לְקִישׁ מַתֶּכֶת קְרִירָה וְנִיד
עַפְעַף כָּבֵד. הִיא עֲרוּכָה תָּמִיד
לְדוּמִיַּת־פִּתְאֹם וְלַמְּבוּכָה.
הִיא יְשֵׁנָה: אֲבָל בְּךָ עֵינָהּ,
בְּפַחַז הָאָבִיב וּבַשַּׁלֶּכֶת,
בַּמֵּת הַבָּא, וּבְנִשְׁמַת־כָּל־חַי…
שָׁלוֹם לַחֲלוֹמָהּ, הִיא יְשֵׁנָה.
אֲבָל יָדָהּ הָאֱמוּנָה חוֹתֶכֶת
עַד בּוֹא הַשֶּׁמֶשׁ בַּבָּשָׂר הַחַי.