מֵעוֹדִי לֹא הָיִיתִי תִּינוֹק שֶׁכָּזֶה
הַנּוֹטֵל מִכָּל הַבָּא לַפֶּה:
(וְאִם תִּרְצֶה — מַמָּשׁ גַּנָּב מוּעָד
שֶׁכֻּלּוֹ יָד.)
מֵעַל רֹאשִׁי חוֹלֵף סִילוֹן בִּיעָף,
אֲנִי חוֹפֵן אֶת מֶרְחַקָּיו.
מוּלִי מְדַדֶּה יָשִׁישׁ עַל מַטֵּהוּ הַמְגֻלָּף,
אֲנִי מַשִּׁיר פְּרָחָיו כְּרוּחַ סְתָו.
אִילָן צוֹמֵחַ לְעֵינַי, מִגֶּזַע וְעַד עָב,
אֲנִי עוֹנֵד אֶת טַבְּעוֹתָיו.
הוּא נוֹטֵל אֶת יָדָהּ בְּרֹךְ, בַּדּוּמִיָּה,
אֲנִי מוֹשֵׁךְ אֶת הַשְּׁנִיָּה.
(וַדַּאי נִכְמָר לִבּוֹ גַּם לַשְּׁאָר,
אֲבָל אֲנִי נָטַלְתִּי כְּבָר.)
אֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפַּי הָעֲמוּסוֹת.
אִישׁ לֹא רָאָה לְעֵינַי הַחוֹמְסוֹת.
וְאָז אֵרֵד לִי לַמַּחְתֶּרֶת, וּבַמַּחְשַׁכִּים
אֶשְׁכַּר מִמַּיִם מְתוּקִים!