מתוך קובץ שירים בעל עשרה שערים שהמשורר הקדיש בימי נעוריו לרב טדרוס הלוי. הסערה.

זְכֹר לֵיל נִשְׁכְּחוּ תוּגוֹת וְצָרוֹת / וְקוֹלָם נָתְנוּ שָׁרִים וְשָׁרוֹת,

וְכִנּוֹרוֹת בְּיַד מָסָךְ יְשִׁירוּן / וְהַסִּיסִים בְּעַד צִצִּים וּפֹארוֹת,

וְאֵלִים רָקְדוּ נֶגְדָּם כְּאֵילִים / וְלָהֶם מָחֲאוּ כַף הַנְּהָרוֹת.

וְהַלַּיְלָה – כְּלֵב חוֹשֵׁק בְּיוֹם נוֹד / וְכֶחָשׁוּק קְוֻצּוֹתָיו שְׁחֹרוֹת,

וְכוֹכְבֵי אוֹר סְבִיבוֹת הַלְּבָנָה / דְּמוּת מַלְכָּה, סְבִיבָהּ הַנְּעָרוֹת –

עֲדֵי כִי קָם מְאוֹר שַׁחַר, וְגִלַּח / שְׂעַר הַלַּיְלָה מֵאֵין תְּעָרוֹת,

וְחֵילָיו נִצְבְּאוּ עַל הַלְּבָנָה / וְחֵילֶיהָ, וְסָרָה מִגְּבִירוֹת.

וְחָרָה אַף שְׁחָקִים בּוֹ, וְרָעְשׁוּ / כְאָדָם שֶׁאֲחָזוּהוּ שְׂעָרוֹת,

וּפִתְאוֹם שָׁחֲטוּ חִצֵּי בְרָקִים / לְשַׁלֵּחַ לְאוֹר שַׁחַר וְלִירוֹת.

וְרָאִינוּ פְלָאוֹת בַּבְּרָקִים, / מְחַוּוֹת נִפְלְאוֹת הָאֵל וּמוֹרוֹת!

מְדוּרוֹת הֵם, וְעֵצִים פָּרְחוּ בָם – / וּמֵאָז שָׂרְפוּ עֵצִים מְדוּרוֹת!

וְעָבִים עָרְפוּ מֵאֵין הֲפוּגוֹת / כְּעֵינַי, אוֹ כְיַד הָרַב, מְטָרוֹת,

וּבָכוּ הָעֲנָנִים – עַד אֲשֶׁר חַי / וְקָם דֶּשֶׁא וְעָלָה מִקְּבָרוֹת.

וְשָׂשׂוּ הָעֲרוּגוֹת בַּדְּמָעוֹת / מְשׂוֹשׂ סוֹבֵא בְּדִמְעַת הַזְּמוֹרוֹת,

וְעָבִים אָרְגוּ לָהֶם תְּכֵלֶת / וְשֵׁשׁ, וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגוֹרוֹת,

וְקָמוּ הַפְּרָחִים כַּמְּלָכִים / וְהַצִּצִּים בְּרֹאשָׁם כָּעֲטָרוֹת.