לשון הכתובת בדיואן: והרב היטב חרה לו וברקים רב, בשמעו כי קראתי ים נעמו שרב, ואכפרה פניו בשירים נחמדים מזהב ומפז רב.
טדרוס חיבר שיר התנצלות זה לאחר ששלח שיר לרב יוסף הלוי ובו שלל מטדרוס אביו את מעלת הנדיבות. בפתיחה מתלוצץ המשורר על הנושאים השגרתיים של פתיחות השירים המקובלים בזמנו.
מְשׁוֹרֵר לֹא יְדַבֵּר רַק הֲתוּלִים / וְעַל לֹא נִהְיָה יִשָּׂא מְשָׁלִים.
וּמָה הַשִּׁיר לְבַד דִּבְרֵי שְׁקָרִים / מְשׁוֹרֵר יִפְרְטֵם עַל פִּי נְבָלִים?
וְהַשִּׁיר יִיף וְנֶהְדָּר בַּכְּזָבִים / וּבִמְשָׁלִים – כְּעֵץ נֶהְדָּר בְּעָלִים.
וְעַל כֵּן נָהֲגוּ שָׁרִים לְקַדֵּם / בְּרֹאשׁ כָּל מַהֲלָל דִּבְרֵי הֲתוּלִים:
פְּעָמִים יִקְרְאוּ כִילַי לְנָדִיב, / וְאִישׁ נָדִיב – לְאַחַד הַנְּבָלִים,
וְיֵשׁ בַּמְשׁוֹרֲרִים קוֹרֵא זְמַנּוֹ / ״זְּמָן קָשֶׁה וְרַע הַמַּעֲלָלִים״ –
וְהוּא בַטּוֹב מְבַלֶּה כָל שְׁנוֹתָיו / וְנָפְלוּ בַנְּעִימִים לוֹ חֲבָלִים!
וְרַבִּים לֹא יְשִׁירוּן רַק עֲגָבִים / וּבַחֵשֶׁק זְמִירֵיהֶם מְכַלִּים,
וְזֶה עַל הַנְּדוֹד תָּמִיד יְדַבֵּר / וְיֹאמַר כִּי אֲחָזוּהוּ חֲבָלִים,
וּבַיּוֹם יֶהֱמֶה מֵאֵין הֲפוּגוֹת / וְכָל הַלַּיְלָה רוֹעֶה כְסִילִים,
וְשֶׁמֶשׁ בַּחֲצִי שַׁחַק – וְיָעִיד / הֲכִי אֶרֶץ וְשָׁמַיִם אֲפֵלִים!
וְזֶה נִשְׁבָּע הֲכִי לִבּוֹ וְנַפְשׁוֹ / לְעֹפֶר נִמְשְׁכוּ מֵאֵין חֲבָלִים,
וְיֹאמַר כִּי צְבִי גָזַל לְבָבוֹ – / וְהוּא נֻקַּב אֱלֵי בֵית הַחֲלָלִים,
וְיָעִיד כִּי בְאוֹר לֶחְיוֹ מְאוֹרֵי / זְבוּל יַכְלִים – וְאֵין דָּבָר לְהַכְלִים!
וְיֵאָנַח הֲכִי גּוּפוֹ מְאֹד דַּל / וְכִמְעַט קָט סְחָבוּהוּ נְמָלִים –
וְהַשֹּׁמֶן מְאֹד טָפַשׁ בְּקִרְבּוֹ / וְהַחֵלֶב אֲשֶׁר עַל הַכְּסָלִים!
וּמִי יוּכַל לְחַוּוֹת הַפְּרָטִים / אֲשֶׁר שָׁרִים, וְיַרְאֶה הַכְּלָלִים?
אֲבָל זֶה הַכְּלָל: אֵין חֵן לְשִׁירָה / בְּלִי שֶׁקֶר בְּלִי דְבָרִים בְּטֵלִים.
וְעַל כֵּן בַּעֲשׂוֹתִי שִׁיר תְּהִלָּה / לְשַׂר יוֹסֵף נְשִׂיא אֵל, רַב חֲיָלִים –
מְסַכְתִּיהָ בְשֶׁקֶר וָאֲקַלֵּל / גְּבִיר טָדְרוֹס אֲבִי הַמַּהֲלָלִים.
הֲכִי אֵין שָׁוְא כְּשֶׁקֶר קִלֲלָתוֹ / בְּכָל מִינֵי שְׁקָרִים וֶאֱלִילִים!
וְאֵלֶּה הֵם שְׁמוֹתָיו הַיְדוּעִים: / נְדִיב לֵב, תַּחְכְּמוֹנִי, רַב פְּעָלִים,
מְאוֹר הַדּוֹר אֲשֶׁר אֵין לוֹ אֲפֵלוֹת, / וְיָם הַיְקָר אֲשֶׁר אֵין לוֹ גְבוּלִים,
אֲשֶׁר מִדְרָךְ עֲלֵי כָל רֹאשׁ לְרַגְלוֹ / וְתוֹךְ כָּל לֵב לְאַהְבָתוֹ אֳהָלִים,
וְכָל תַּאְוַת לְבָבוֹ לַעֲשִׁיר דַּל / וְרָשׁ, וּלְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים.
לְיָם חַסְדּוֹ יְשִׂימוּן יָם לְדִמְיוֹן – / וְהַדִּמְיוֹן אֱמֶת דִּמְיוֹן אֱוִילִים!
הֲכִי זֶה יָם מְמֻלָּא עַל גְּדוֹתָיו / וּמֶנְהוּ יוֹצְאִים יַמִּים וְגַלִּים –
וְהַיָּם לֹא יְהִי מָלֵא לְעוֹלָם / וְאֵלָיו הוֹלְכִים כָּל הַנְּחָלִים.
לְהַגִּיד טוּב שְׁמוֹ חַסְדּוֹ מְרוֹצֵץ – / בְּרָקִים נֶחְשְׁבוּ לוֹ כַעֲצֵלִים,
שְׁמוֹ גָבַר וְנוֹדַע מִבְּלִי אוֹת / וְחוֹתֶמֶת וּמַטֶּה עִם פְּתִילִים,
אֲבָל נִכַּר בְּחָכְמָה וַעֲנָוָה / וְטוּב מִפְעָל וְכִשְׁרוֹן מַעֲלָלִים.
וְהַמַּעְלוֹת כְּמִנְעָלֵי פְעָמָיו / וּמַה יָּפוּ פְעָמָיו בַּנְּעָלִים!
קְחָה, רַב, מַעֲנִים מֵאֵין עֲלִילוֹת / צְרָפָם מַחֲשָׁב מֵאֵין עֲלִילִים,
וְהֵם שִׂיגִים, וְסִיגִים אֵין בְּכַסְפָּם / וּמַיִם אֵין בְּסָבְאֵיהֶם מְהוּלִים.
לְצַוַּאר חַסְדְּךָ שַׂמְתִּים עֲנָקִים / וְאֶל אֹזֶן תְּהִלָּתְךָ עֲגִילִים,
וּמִלּוּאָם כְּסַפִּירִים, וְטַעְמָם / כְּצוּף וּדְבַשׁ, וְרֵיחָם כַּאֲהָלִים,
וְנִכָּר מַאֲמָרָם בָּךְ בְּאָמְרָם / בְּמַעְלָתְךָ כְּמַעְלַת הָאֲצִילִים.
לְךָ שַׁרְתִּי, וְשַׁרְתִּי: כָּל אֱנוֹשׁ שָׁר / בְּךָ – יִיגַע וְלֹא יוּכַל לְהַשְׁלִים!
הֲיוֹסִיף מַהֲלָל בָּךְ? אוֹ הֲתוֹסִיף / תְּהִלָּה אוֹר אֱלֵי אוֹרִים גְּדוֹלִים?
וּבַמִּשְׂרָה כְאַרְיֵה נֶחֱשַׁבְתָּ / וְהָיוּ כָל בְּנֵי אֵלִים כְּאֵילִים.
וּמֵבִיא מַהֲלָלִים לָךְ חֲשַׁבְתִּיו / כְּאִישׁ מֵבִיא עֲנַף תָּמָר לְאֵילִים,
וְאִישׁ הִלֵּל לְאִישׁ בִּלְתָּךְ – כְּפֶתִי / עֲגִילִים שָׂם עֲלֵי אָזְנֵי עֲגָלִים.
וְכָל שָׁר הִלְּלָךְ – מִלָּיו בְּלִי שָׁוְא / מְזֻקָּקִים כְּפָז מֵאֵין בְּדִילִים,
אֲבָל אֶל בִּלְתָּךְ אִם שִׁיר יְחַבֵּר / מְשׁוֹרֵר, לֹא יְדַבֵּר רַק הֲתוּלִים!