הכתובת בדיואן: ״וכאשר הגדיל ה' לעשות עמנו, ולזמן בא ר׳ מאיר אלמושארף מבני שושן ממארכּש הגיענו, ובחברתו נרפא לנו, ירח וכוכבים ידי כוננו״. ורוצה לומר שמצבו הוטב כשבא המושארף מאיר אבן־שושן מעיר מראכּש במארוקו אל טולידו והוא, טדרוס, חיבר לכבודו שירים מזהירים כצבא השמים.
פתיחת השיר כוללת תיאור מחלוקת בין פרחים, ונושא זה מצוי בשירה הערבית.
נָסוּ אֲנָחוֹת, וַהֲנָחוֹת בָּאוּ, / וַיִּזְרְחוּ אוֹרִים לְפָנִים בָּאוּ,
וּפְנֵי אֲדָמָה בַּפְּרָחִים רֻקְּמוּ / וּכְמוֹ חֲלָאִים אוֹ עֲנָק מֻלָּאוּ.
סִיס יַעֲנֶה זָמִיר עֲלֵי אָמִיר וְצִיץ, / עַד יִרְקְדוּ נֶגְדּוֹ וְכַף יִמְחָאוּ,
וּכְמוֹ מְלָכִים הַפְּרָחִים יָצְאוּ / וּלְאַט, בְּלִי פֶה, זֶה עֲלֵי זֶה גָאוּ.
וֶרֶד לְהִתְהַלֵּל וְלִגְאוֹת קָם, וְהוּא / לוֹעֵג וְשִׂפְתּוֹתָיו שְׂחוֹק נִמְלָאוּ.
״נֶחְשָׁב אֲנִי״ – אוֹמֵר – ״כְּמֶלֶךְ בַּגְּדוּד / עֵת הַפְּרָחִים כַּגְּדוּד נִצְבָּאוּ.
לִלְחִי חֲשׁוּקֵיהֶם יְדַמּוּ תָאֳרִי / עֵת כִּי מְשָׁלָם חוֹשְׁקִים יִשָּׂאוּ״.
וַתַּעֲנֵהוּ הַחֲבַצֶּלֶת ״שְׁתֹק, / רַבִּים דְּבָרִים מִמְּךָ נִפְלָאוּ!
אִם לָךְ לְחִי דִמּוּ – הֲלֹא לִי עָרְכוּ / עַיִן, וְהוֹד יָפְיִי לְהַגִּיד לָאוּ.
יִתְרוֹן פְּרָחַי אֵין מְכַחֵד בַּיְקוּם / עַל כָּל פְּרָחִים, כִּי בְעֵינָם רָאוּ:
לֹא אָדְמוּ עַד נִכְלְמוּ מִנִּי, וּבִי / תָמְהוּ לְחָיֶיךָ וְהִתְפַּלָּאוּ,
לֹא שָׁב יְרַקְרַק עֵין זְרָעִים תּוֹכְךָ / עַד כִּי בְנֹעַם תָּאֳרִי קִנָּאוּ״.
וַיַּעֲנֵם שׁוֹשָׁן, בְּעֵת נֶגְדּוֹ הֲמוֹן / קוֹלָם בְּעֹז וּבְגַאֲוָה נָשָׂאוּ,
״לֹא בַהֲבָלִים גָּאֲתָה נַפְשִׁי, כְּמוֹ / תִגְאוּ בְדִבְרֵי רִיק וְתִתְנַשָּׂאוּ.
מַה לִּי לְהִתְפָּאֵר? וְדַי לָנוּ בְּנֵי / שׁוֹשָׁן אֲשֶׁר הֵם עַל שְׁמִי נִקְרָאוּ!״
הֵם הֵם אֲשֶׁר עַל תַּאֲוָתָם נוֹצְרוּ / וּכְפִי רְצוֹנָם בַּזְּמָן נִבְרָאוּ,
נִרְאִים כְּגֶבֶר אֵין אֱיָל – אַךְ מִגְּאוֹן / עֻזָּם אֲרָיוֹת יוֹם קְרָב יִירָאוּ.
וּמְפַלְּטִים מֵאוֹיְבִים וּמְחָרְפִים / צַדִּיק, וְאֶת הַצּוֹרֲרִים דִּכָּאוּ,
וּבְיוֹם קְרָבוֹת – הַתְּמוּתָה יַחְפְּצוּ, / וּבְיוֹם נְדָבוֹת – הָרְכוּשׁ יִשְׂנָאוּ.
אַתֶּם, עֲדַת הַמְּשׁוֹרֲרִים, אִם תִּשְּׂאוּ / שֵׁם בִּלְעֲדֵיכֶם בַּזְּמָן – תֶּחְטָאוּ:
שִׁירוּ לְכֻלָּהַם, וּמֵהֶם בַּחֲרוּ / הַשַּׂר אֲשֶׁר כָּל מַעֲשָׂיו נִפְלָאוּ!
שֶׁמֶשׁ צְדָקָה הוּא, וְאָכֵן נוֹזְלָיו / פָּז יִזְּלוּ תָמִיד וְלֹא יִכְלָאוּ,
נוֹזְלִים כְּעָבִים אוֹ כְעֵינֵי אוֹהֲבִים / עַל אָהֳלֵי בָתֵּי יְדִידִים שָׁאוּ.
נוֹתְנִים גְּבוּל אֶל מַעֲלָתוֹ נֶחְשְׁבוּ / כַּנּוֹתְנִים לַיָּם גְּבוּל וַיְתָאוּ.
לוּלֵי כְבוֹדוֹ וִהְיוֹתוֹ בַזְּמָן – / אָז יוֹשְׁבֵיהֶם הָאֲדָמוֹת קָאוּ.
עַל הַזְּמָן סוֹכֵךְ, וּמִקּוֹרוֹת זְמָן / תַּחַת כְּנָפָיו אוֹהֲבָיו נֶחְבָּאוּ,
נֶחְבּוּ וְלֹא יָדַע מְקוֹמָם הַזְּמָן – / אֶת הַזְּמָן רוֹאִים וְלֹא יֵרָאוּ!
בָּחַר בְּעַנְוָתוֹ שְׁכֹן אֶרֶץ, אֲבָל / לוֹ מַעֲלוֹת עַל עָשׁ כְּסִיל נִשָּׂאוּ.
הֵאִיר פְּנֵי תֵבֵל כְּאִלּוּ יוֹלְדָיו, / עֵת קָרְאוּ מֵאִיר שְׁמוֹ, נִבָּאוּ.
קַח נָא, כְּרוּב מִמְשַׁח, / חֲלָאִים מַעֲשֵׂה / אָמָּן, בְּפָז וּבְיַהֲלֹּם סֻלָּאוּ!
עוֹבֵר בְּכָל עֵבֶר כְּמוֹר עוֹבֵר שְׁמָךְ / וּכְזִכְרָךְ אָז הַנְּשָׁרִים דָּאוּ,
כִּי חַסְדְּךָ הֶלְאָה מְתִים, וּמְהַלֲלִים / מָקוֹם בְּךָ לַמַּהֲלָל יִמְצָאוּ.
בָּךְ יִצְדְּקוּ, / וּבְהַלֲלָם שַׂר בִלְתְּךָ – / שֶׁקֶר וְשָׁוְא מִלֵּב וְלֵב בָּדָאוּ.
לָךְ צָמְאָה נַפְשִׁי, וְנַפְשׁוֹת הַיְקָר / תָּמִיד לְנַפְשׁוֹת רוֹזְנִים יִצְמָאוּ.
לִבִּי וְנַפְשִׁי נֶחֱלוּ בִנְדוֹדְךָ, / אַךְ בַּחֲזוֹתָם הוֹדְךָ נִרְפָּאוּ,
וּבְבוֹאֲךָ לִשְׁכֹּן בְּתוֹכָם – שָׁלְפוּ / מִגֵּו, וְלִקְרַאת חַסְדְּךָ יָצָאוּ.