מתוך קובץ שירי צמדים לכבוד דון שלמה. בת ערב.

אֵשׁ מִלְּבָבִי – וּמֵעֵינַי זְרָמִים,

תֹּפֶת בְּלִבִּי – אֲבָל עֵינַי כְּיַמִּים,

צַחוּ דְמָעַי – וְהֵם כַּדָּם אֲדֻמִּים.

שָׁלַח נְדוֹד אֵשׁ בְּעַצְמִי / מָסַךְ דְּמָעַי בְּדָמִי

זֻקְּקוּ בַעֲלִיל / חִיל, נִדְעֲכוּ בִי בְּחֻמִּי.

הַשּׁוֹמְעִים נִפְלְאוֹת עֹז אַהֲבָתִי

אוֹתִי תְמוֹל שָׁאֲלוּ מִי יַעֲלָתִי.

וָאֶעֱנֵם ״בַּת עֲרָב הִיא רַעֲיָתִי,

אַךְ לֶחֱיָהּ הוּא אֲדוֹמִי / חֶצְיוֹ, וְחֶצְיוֹ אֲרַמִּי,

זָהֳרוֹ עָשׁ כְּסִיל / מַחְפִּיר וְכוֹכְבֵי מְרוֹמִי״.

נַמְתִּי וְלִי אָמְרָה יָפָה וְתַמָּה

״חוֹשֵׁק הֲיָנוּם?״ עֲנִיתִיהָ ״אֲיֻמָּה,

חֵי אַהֲבָה! אֵין הֲנָחָה לִי בְנוּמָה

אָכֵן שְׁנָתִי וְנוּמִי – / אוּלַי יְצוּדֵךְ חֲלוֹמִי,

וַאֲסַלֵּד בְּחִיל / נוּדֵךְ בְּשִׁבְתִּי וְקוּמִי״.

שָׂרְפָה לְבָבִי וְאֵין עוֹזֵר וְסוֹמֵךְ

וָאֹמְרָה ״אֵיךְ בְּאֵשׁ קִצְפֵּךְ וְזַעְמֵךְ

תִּשְׂרֹף לְבָבִי? וְהוּא מֵאָז הֲדוֹמֵךְ!״

וַתַּעֲנֶה ״מִי לְךָ מִי – / אִם אֶשְׂרְפָה אֶת הֲדוֹמִי?

רֹן, לְבָבִי, וְגִיל / עֵת אֶשְׂרְפֶנּוּ בְזַעְמִי״.

בּוֹאִי וְלוּ בַחֲלוֹם, עָפְרַת אֲהָבִים,

הִתְנַדְּבִי לוּ בְמִדְבָּרִים עֲרֵבִים!

נָאְמֵךְ מְעַט קָט יְכַב מוֹקְדֵי קְרָבִים –

זֻרְנִי וַלַו פִי אלְמַנָאםִ / וַגֻ׳ד וַלַו בִּאלסַּלָאםִ

פַקַוְלֻךַּ אלְקַלִיל / פַךְּ טַ׳מַא אלְמֻסְתַּהָאםִ.

(בקרני – ולו בחלום / וחנני – ולו ב״שלום״

כי דבריך – ולו ימעטו / ישברו צמא העורג)