וקאל ענד מא כמל לופאתה עאם ואחד

ואמר כאשר נגמרה שנה אחת למותו

כְּבָר שָׁלְמוּ שְׁנֵים עָשָׂר חֳדָשִׁים / וְאֵין מָנוֹס לְךָ מִפַּח יְקוּשִׁים!

הֲמָתְקוּ לָךְ רְגָבִים, אוֹ הֲתִבְחַר / לְךָ רָקָב וְרִמָּה עַל אֲנָשִׁים?

בְּחִירִי, קוּם וְשׁוּבָה אֶל מְקוֹמוֹת / וּמוֹשָׁבוֹת לְךָ בֵּינוֹת יְשִׁישִׁים,

וְאַגִּידָה לְךָ אֶת מִלְחֲמוֹתַי, / וְאוֹדִיעָךְ קְרָבַי הַחֲדָשִׁים!

וְאֵיךְ יָקוּם אֲשֶׁר נָמַק בְּשָׂרוֹ, / וְעַצְמוֹתָיו כּמוֹ עֵצִים יְבֵשִׁים,

וְהוּא חָבוּשׁ בְּאַדְמָתוֹ – וְרוּחוֹ / וְנִשְׁמָתוֹ בְּשָׁמַיִם חֲבוּשִׁים,

וְאָכַל עָשׁ בְּתוֹךְ עוֹרוֹ בְּשָׂרוֹ, / וְאָכַל מֵעֲלֵי עוֹרוֹ לְבוּשִׁים!