נָשַׁר עָלַי פַּרְפָּר בַּבֹּקֶר,

לֹא שֶׁל יוֹם,

שֶׁל לַיְלָה.

בִּמְחִי כָּנָף כֵּהָה מָחָה

אֶת כָּל הַצִּפֳּרִים הַנְּכוֹנוֹת,

נִיחוֹחַ הַקָּפֶה, תִּינוֹק בּוֹכֶה, שֶׁלִּי,

וּבַמֶּרְחָק — רַכֶּבֶת מְבַשֶּׂרֶת, פַּטִּישִׁים קְצוּבִים.

הַבֹּקֶר חוֹזֵר אֵלַי לְאִטּוֹ,

גָּדוֹל וְצוֹהֵל וְכוֹזֵב.

אִם יָאִיר לִי אָדָם פָּנָיו לְשָׁלוֹם,

אֲחַפֵּשׂ אֶת צֵל הַכָּנָף בְּעֵינָיו.