לזכר יצחק הלוי־לוין
1. 🔗
הִיא מַזְמִינָה יְרָקוֹת בַּטֶּלֶפוֹן
וּמְסַדֶּרֶת, מְסַדֶּרֶת אֶת הַבַּיִת.
קָשֶׁה לַחְשֹׁב עָלֶיהָ.
יֵשׁ צְעָקוֹת נוֹרָאוֹת בְּטַבּוּרָהּ
אֲבָל הַקַּו מְנֻתָּק.
קָשֶׁה לַחְשֹׁב עָלֶיהָ.
אִם הִיא מְחֻבֶּרֶת —
רַק לָאֲדָמָה:
אֹזֶן בָּשָׂר וָדָם אֶל אֹזֶן עָפָר
וְשׁוֹמַעַת, שׁוֹמַעַת קוֹלוֹת נוֹרָאִים.
קָשֶׁה לַחְשֹׁב עָלֶיהָ.
2. 🔗
הוּא יוֹצֵא לָעֲבוֹדָה בַּבֹּקֶר,
סַנְטֵרוֹ בּוֹכֶה
וּמִשְׁקְפֵי־הַשֶּׁמֶשׁ צוֹחֲקִים.
פָּגַשְׁתִּי אוֹתוֹ בַּצָּהֳרַיִם,
הַהֶסְפֵּד שֶׁלּוֹ הָיָה קָצָר:
"מָחָר זֶה יִהְיֶה שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים,
הוּא קִבֵּל 9.2 בִּבְחִינוֹת הַבַּגְרוּת."
פָּחַדְתִּי לְהִסְתַּכֵּל אַחֲרָיו:
עָמוּס עָפָר וָסֶלַע,
סַבָּל שֶׁל זִכְרוֹנוֹת —
אֵיךְ יַסְפִּיק לַחֲצוֹת אֶת הַכְּבִישׁ?
פָּחַדְתִּי לְהִסְתַּכֵּל בְּפָנָיו:
אִישׁ בְּלִי פְּרוֹפִיל,
בְּלִי עַכְשָׁו —
אֵיךְ אֶפְשָׁר לִלְחֹץ אֶת יָדוֹ?
חָסֵר לוֹ מֵמַד
וְאֵין לוֹ זְמַן.
*
3. 🔗
דִּבַּרְנוּ עַל מִדּוֹת הַדַּף וְגֹדֶל הָעַמּוּד.
גַּם אֲנִי אוֹהֵב דִּיּוּק
וְהַרְבֵּה תַּאֲרִיכִים רְשׁוּמִים בְּפִנְקָסִי.
בַּדַּפִּים הָאֲחֵרִים יֵשׁ
סְטֶנוֹגְרַמָּה שֶׁל עוֹפוֹת לַיְלָה
וְקוֹלוֹת נוֹרָאִים בְּצָהֳרֵי הַיּוֹם;
הַרְבֵּה הֲבָרוֹת שֶׁל בְּעָתָה
וּטְיוּטָה שֶׁל דּוּמִיּוֹת.