1.    🔗

לֹא מִכְתָּבִים, לֹא צִלּוּמִים, לֹא הַקְדָּשׁוֹת.

אֲנַחְנוּ נְתוּנִים בִּידֵי הַזִּכָּרוֹן.

טוֹב שֶׁלֹּא נָתַתְּ לִי אֶת הַסְּתָו הַזֶּה,

אֶת הָרֶגַע שֶׁבּוֹ נַעֲנָה הַיָּם לַלְּבָנָה.

לֹא שָׂרָטוֹת, לֹא נְשִׁיכוֹת, לֹא פִּצְעֵי אוֹהֵב.

בְּשָׂרֵנוּ אוֹמֵר רַק גֶּשֶׁם רִאשׁוֹן.

טוֹב שֶׁלֹּא נָתַתִּי לָךְ אֶת הַלַּיְלָה הַהוּא,

אֶת הָרֶגַע שֶׁבּוֹ הַמּוּאַזִּין.

בְּיוֹם הַדִּין — כֻּלָּם, כֻּלָּם יֵחָפְזוּ לַדּוּכָן.

וַאֲנַחְנוּ נַעֲמֹד שָׁם, נְקִיִּים מִפַּחַד וְעָוֹן.

 

2. הָעֵדִים:    🔗

שְׁתֵּי שְׁקִיעוֹת (סְתָו) עַל חוֹף הַיָּם הַתִּיכוֹן,

שְׁנֵי סוּסִים שֶׁחָבְרוּ לָבֹז אֶת חוֹלוֹת הַשְּׁקִיעָה,

רוּחַ מְלוּחָה אֲשֶׁר שָׁמְרָה אֶת לְשׁוֹנֵנוּ,

אִשָּׁה שְׁמֵנָה, רוֹחֶשֶׁת כְּמַחֲבַת, בְּבֵית־קָפֶה זָנוּחַ,

הַכִּסְאוֹת הָעֲרוּמִים מֵאֲחוֹרֵינוּ כְּתִיקִים —

"הֵם הֶחְשִׁיכוּ אֶת עֵינֵי הָאָרֶץ,

שָׁלְפוּ עָנָף מִתּוֹךְ עָלָיו,

כִּלּוּ אֶת חֲלוֹמֵנוּ כְּאַרְבֶּה,

מָחוּ, כֵּן הֵם מָחוּ גַּם זֵכֶר אֲדָמָה —"

דִּמְדּוּמִים, שְׁנַיִם, בְּהָרֵי יְרוּשָׁלַיִם,

יְלָדִים בְּסֵתֶר־שִׂיחַ שֶׁהֵטִילוּ בָּנוּ אֲבָנִים,

חַיָּלֵי־תָמִיד (שֶׁלָּנוּ) מְצֻיָּרִים עַל קִיר עֶמְדָּה,

שֶׁלֶט־גִּבּוֹרִים יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר בֵּית־מָלוֹן,

מַנְעוּל אֲשֶׁר נִדְרַךְ כְּאֹזֶן קַשּׁוּבָה —

"לֹא דִּבְּרוּ.

פָּתְחוּ אֶת אֲרֻבּוֹת הַדּוּמִיָּה

וּבָא הַקֵּץ עַל בְּשָׂרֵנוּ.

גָּאוּ, כֵּן הֵם גָּאוּ מְאֹד —"

אֲנַחְנוּ מוּכָנִים לַדִּין. כָּל הָאֱמֶת, יָד וְיָרֵךְ.

אַךְ הַמִּשְׁפָּט, בְּעֶצֶם, מְיֻתָּר:

הָאוֹהֲבִים תָּמִיד אֲשֵׁמִים מֵרֹאשׁ

וְעַד כַּף רֶגֶל.

 

3. מִי בָּאֵשׁ    🔗

Fire is a natural symbol of life and passion, though it is

the one element in which nothing can actually live.

Susanne K. Langer

אֲדוֹנִי הַשּׁוֹפֵט:

תָּמִיד בְּלַפִּידִים, בְּאֵשׁ מֻכֶּרֶת וְזָרָה,

בְּתַהֲלוּכוֹת, אִמְרוֹת־דִּי־נוּר,

צְפִירוֹת וּמַעֲשֵׂי־גְבוּרָה,

סֻלְמוֹת־שָׁמַיְמָה נוֹאָשִׁים —

תָּמִיד בְּלַפִּידִים וּמַסֵּכוֹת הַסָּלָמַנְדְּרָה,

הֵדִים שֶׁל אָנֹכִי, תִּפְאֶרֶת עוֹף־הַחוֹל,

שְׂרָפִים כְּפוּלֵי־לָשׁוֹן,

בְּנֵי־רֶשֶׁף, וּבְנוֹת־קוֹל —

תָּמִיד בְּלַפִּידִים וְסַהַר מְחַשֵּׁר,

רִצְפַּת גֵּאוּת וְשֵׁפֶל מְלַבֶּה,

רָצִים שְׁבוּרֵי־חָזֶה

וְאֹפֶק מִתַּמֵּר —

אֲדוֹנִי הַשּׁוֹפֵט:

תָּמִיד בְּלַפִּידִים וְאֵפֶר־שַׁחֲרִית.

אֲבָל אוּלַי הַפַּעַם

(מוֹדִים, הוֹדֵינוּ בָּאַשְׁמָה)

אֲוִיר, וַאֲדָמָה, וּמַיִם.

 

4.    🔗

יָרַדְנוּ עַל הָרֶכֶס כְּיוֹרֶה.

הַצְּבָעִים הַמֻּפְתָּעִים נָתְנוּ קוֹלָם וְהָרֵיחוֹת פָּרְצוּ מֵעֲבָרִים.

וְכָל הַצִּפֳּרִים!

לֹא, לֹא אָמַרְנוּ לְהָעִיר. אֲבָל הַחַיָּלִים הַמְצֻיָּרִים עַל דָּפְנוֹת הָעֶמְדָּה

הִתְעוֹרְרוּ — עָמַדְנוּ חֲשׂוּפִים — יָרוּ!

מַטַּח עֵינַיִם יְשָׁנוֹת —

וְשׁוּב שָׁקְעוּ בַּמַּאֲרָב.

כָּל כָּךְ הַרְבֵּה שָׁנִים בַּגֶּשֶׁם וּבָרוּחַ וּבַשִּׁכְחָה.

לֹא, לֹא אָמַרְנוּ לְעוֹרֵר. אֲבָל עֵינַיִם, צְבָא עֵינַיִם, הֵנֵצוּ בְּיָדָהּ,

עָבְרוּ עָלַי בַּסָּךְ. הֵן בָּחֲנוּ אֶת כָּל קַוֵּי יָדַי, חָקְרוּ אֶת עָרְפִּי

אִם יִפְנֶה, וּמִצְחִי — אִם יֵשׁ בּוֹ נְחוּשָׁה.

עֵינַיִם, צְבָא עֵינַיִם צוֹחֲקוֹת, נֶעֶצְמוּ עָלַי בְּלֹא חֲרָדָה.

הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה לְתֻמָּהּ, וְהַיְלָדִים. הֵם רָגְמוּ אוֹתָנוּ בַּאֲבָנִים עֲצוּבוֹת

וְצָעֲקוּ עָלֵינוּ בְּלָשׁוֹן זָרָה.

קַמְנוּ וְהָלַכְנוּ. שׁוּם אֶבֶן לֹא פָּגְעָה בָּנוּ.

שׁוּם אֶבֶן לֹא יָכְלָה לִפְגֹּעַ בָּנוּ.

 

5. מִי בַּחֶרֶב    🔗

יֵשׁ חֶרֶב מֵעָלֵינוּ בְּהָרֵי יְרוּשָׁלַיִם

חַדָּה עַל צַוָּארֵנוּ

וַאֲנַחְנוּ פִּיפִיּוֹת

יֵשׁ חֶרֶב מֵעָלֵינוּ בְּחֻרְשַׁת הַמַּטָּרָה

שׁוֹלֶפֶת אֶת עֵינֵינוּ

וַאֲנַחְנוּ פִּיפִיּוֹת

אִבְחַת הַמֶּרְחַקִּים וּנְבִיחַת הַגְּבוּל

מָצוֹר שֶׁל צִפֳּרִים וַחֲזִיזֵי אָמִיר

יֵשׁ חֶרֶב מֵעָלֵינוּ בְּהָרֵי יְרוּשָׁלַיִם

שֹׁוסֶפֶת בְּחָרוֹן

כָּלָה עַל רֵאוֹתֵינוּ

אֲבָל אֲנַחְנוּ נַעֲמֹד שָׁם בְּעֵירֹם

(הוֹ, מְרַגְּלִים קְטַנִּים, עֵינַיִם הֲפוּכוֹת!)

אֲנַחְנוּ נַעֲמֹד שָׁם בְּלִי לִנְשֹׁם

יֵשׁ חֶרֶב מֵעָלֵינוּ בְּהָרֵי יְרוּשָׁלַיִם

אֲבָל אֲנַחְנוּ נִתְהַפֵּךְ שׁוּב

פִּיפִיּוֹת.

 

6. מִי בַּמַּיִם    🔗

אֲדוֹנִי הַשּׁוֹפֵט,

זֶה הַיָּם, הַיָּם.

לֹא יָכֹלְתִּי לְהִסְתָּרֵק.

אַל תִּרְאוּנִי שֶׁרֹאשִׁי פָּרוּעַ.

יָשַׁבְנוּ עַל הַחוֹף

וְהָיְתָה שָׁם רוּחַ חֲזָקָה.

אֲדוֹנִי הַמְלֻמָּד,

זֶה הַיָּם, הַיָּם.

קָשֶׁה לִי לִשְׁמֹעַ.

דַּבְּרוּ־נָא בְּקוֹל.

יָשַׁבְנוּ עַל הַחוֹל בָּרוּחַ,

מֵצַח־מֵצַח,

וּמָלֵאנוּ הֲבָרוֹת יָדַיִם,

רַעַם קוֹנְכִיּוֹת.

אֲדוֹנִי הַדַּיָּן,

זֶה הַיָּם, הַיָּם.

אֵינֶנִּי רוֹאֶה אוֹתְךָ.

אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֵינִי נִרְאֶה.

יָשַׁבְנוּ עַל הַחוֹף

וְהָיְתָה שָׁם רוּחַ חֲזָקָה.

הַיָּם עָנָה וְלֹא שָׁאַלְנוּ.

הַדַּיָּגִים אָסְפוּ אֶת הַחַכּוֹת,

הַשֶּׁמֶשׁ שָׁקְעָה.

כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים בֵּרְכוּ אוֹתָנוּ

וּפָחַדְתִּי לְהִסְתַּכֵּל בְּפָנֶיהָ.

 

7. חֲלוֹם    🔗

אֲנִי מַפְלִיגָה בָּאֳנִיַּת חַלּוֹנוֹת.

עֵינִי דְּבוּקָה לַדֹּפֶן —

דַּג־זָהָב מְנֻמָּר.

הָאֳנִיָּה מִתְרַחֶקֶת.

הֶבֶל־פִּי מַסְתִּיר מֵעֵינִי

אֶת בֵּיתוֹ.

אֵינֶנִּי יְכוֹלָה לוֹמַר דָּבָר.