They who travel seldom come home holy

Thomas א Kempis

 

1.    🔗

עוֹד לִפְנֵי שֶׁיָּצָא לַדֶּרֶךְ

כְּבָר הָיָה לוֹ פַּרְצוּף שֶׁל אָדָם

שֶׁצָּרִיךְ לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה:

לֹא מְגֻלָּח,

עַיִן אַחַת חֲנֵפָה,

שְׁנִיָּה חוֹמֶקֶת מִשְּׁבִי הַצִּלּוּם.

הוּא מִלֵּא אֶת הַטְּפָסִים בְּחָפְזָה

שֶׁל אָדָם אָרוּז וּמְזֻמָּן

שֶׁשָּׂפָה זָרָה מַמְתִּינָה לוֹ:

צַלָּחוֹת חֲרֵבוֹת בַּגִּנָּה,

אִשָּׁה מְצַמַּחַת פֶּרַע,

קוּרֵי מִלִּים יְשָׁנוֹת בַּחֲדַר הַיְלָדִים.

אַחַר כָּךְ אָמַר לִידִידָיו:

הוֹ, יְדִידִים טוֹבִים,

הַשְׁקוּ וְתַקְּנוּ, גִּזְמוּ וְחַטְּאוּ —

אֲנִי אֶחֱזֹר בְּקָרוֹב.

 

2.    🔗

וְאַחַר כָּךְ יָצָא לַדֶּרֶךְ:

טִפֵּס וְעָלָה בַּסֻּלָּם

שֶׁהִצִּיב חֲלוֹמָהּ הַגָּבֹהַּ,

דִּלֵּג וְקָרָא לָהּ: עֲלִי —

וְרַגְלוֹ הִתְהַפְּכָה מֵעָלֶיהָ.

יָרַד וְעָלָה וְיָרַד

וְרָמַס וְהָדַף וְדָרַס

אֶת כָּל הַמַּלְאָכִים שֶׁנִּקְרוּ לוֹ.

וְאַחַר כָּךְ נֶעֱמַד בַּדֶּרֶךְ:

פָּתַח בְּאַחַת אֶת שְׁנוֹתָיו,

כְּתֵבַת בְּשָׂמִים עַתִּיקָה,

וּמִלְאָן בַּנִּיחוֹחַ הַזָּר.

הוֹ, מֹר וְהָרֵי לְבוֹנָה,

אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה,

זֶה הַיּוֹם, וּמַה נַּעֲשֶׂה?!

נְדַבֵּר. וְיָצָא לַדֶּרֶךְ.

הִמְרִיא אֶל הָאוֹר הָעוֹקֵר:

עָקָר, עָקָר — קִלֵּל —

מוֹלִידִי בְּזַעַם כְּנֵפֶל.

שְׁנֵים־עָשָׂר סְהָרִים לְבָנִים,

שִׁבְטֵי תּוֹכַחַת שַׁעֲוָה,

שָׁמְעוּ: הַמֶּרְחָק יְרַחֵם.

הוּא הֵגִיף אֶת עֵינָיו וְאָמַר:

אַהֲבָתִי לֹא הָלְכָה לְעוֹלָמָהּ,

רַק לַחֶדֶר הַשֵּׁנִי.

וְאַחַר כָּךְ הִתְמַהְמַהּ בַּדֶּרֶךְ:

יָשַׁב בָּרְחוֹב וְחִנֵּן:

אֲנִי חֲסַר־מָגֵן

כְּמוֹ שַׁבְּלוּל אַחֲרֵי הַיּוֹרֶה.

נִכְנַס אֶל הַבַּיִת הַזָּר,

הֱצִיפוֹ נְהָרָה לוֹחֶשֶׁת,

יָצָא — וְשָׁכַח לְכַבּוֹת.

קִנֵּן בָּרְחוֹב וְזִמֵּר:

נַפְשִׁי, נַפְשִׁי — כַּסּוּנִי

בְּוִילוֹן שָׁחֹר, וְאֶדֹּם.

הֵלִין אֶת רֹאשׁוֹ בֵּין שָׁדֶיהָ,

הֵלִין אֶת רֹאשׁוֹ כְּאֶבֶן,

יָצָא — וְשָׁכַח לָגֹל.

מָשׁוּל כְּחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר:

כַּפּוֹת רַגְלַי מַמְתִּינוֹת

לְבִינַת יָדַיִם טוֹבוֹת.

נָתַן לָהּ אוֹנָיו בְּמַתָּת,

חִיּוּךְ עֲלוּמָיו כְּדוֹרוֹן,

יָצָא — וְשָׁכַח לְהַשְׁאִיר.

וְאַחַר כָּךְ יָצָא לַדֶּרֶךְ:

קָרוֹב, שָׁלוֹם, רָחוֹק,

זִכְרִי־נִי־נָא, טוֹבָה,

הַצַּלָּם מְחַכֶּה לַשְּׁנִיָּה.

פָּקַח אֶת עֵינָיו, הִסְגִּירָן:

מַטִּיף עַל פִּי בָּבוּאָתוֹ

וְשׁוֹתֶה אֶת פָּנָיו בַּצָּמָא.

וְאַחַר כָּךְ יָצָא לַדֶּרֶךְ:

הִצְהִיר עַל הַכֹּל בְּגָלוּי:

כָּךְ וְכָךְ מַלְאָכִים מֵתִים

(מַתְּנַת רַגְלִי הַכּוֹשֶׁלֶת)

וְסֻלָּם (לֹא שֶׁלִּי) לִמְכִירָה;

כָּךְ וְכָךְ שַׂקִּיּוֹת שֶׁל אֵפֶר

מְשֻׁמָּשׁ מֵאֲרָצוֹת קְדוֹשׁוֹת.

וְאַחַר כָּךְ? אַחַר כָּךְ חָזַר.

 

3.    🔗

הִיא חִכְּתָה לוֹ בַּנָּמָל

לְקַבֵּל אֶת פָּנָיו.

שְׂעָרָהּ — קוּרִים יְשָׁנִים,

וְהַיֶּלֶד לָכוּד בְּכַפָּהּ.

בְּשָׂרָהּ הָיָה כִּכְבָרָה,

שִׂמְלָתָהּ הָיְתָה תַּחֲרִים;

הַלֵּילוֹת אֲכָלוּהָ חַיִּים.

הוּא בָּכָה, הוּא גָּעָה בְּבֶכִי,

דִּמְעוֹתָיו הַמְּלוּחוֹת נָשְׁרוּ

עַל פִּצְעֵי־בְּשָׂרָהּ הַחַיִּים.

הִיא בָּכְתָה, הִיא בָּכְתָה, כַּמּוּבָן.

וְאַחַר כָּךְ יָצְאוּ לַדֶּרֶךְ.

 

4.    🔗

הַלָּלוּ הַיּוֹצְאִים לְמַסָּעוֹת —

הַלָּלוּ הַיּוֹצְאִים לְמַסָּעוֹת —

הוּא לֹא הָיָה קָדוֹשׁ בְּצֵאתוֹ.

מָה הַפֶּלֶא שֶׁחָזַר.