באוסף שירי טדרוס כתוב על גבי שיר זה ״ובלכתי אחרי דודו ובעל אחותו [של השר יצחק בן צדוק] כמצותו ועצתו, ואפנה לבן אשר [דודו זה] וקריאתו, והוא [יצחק] צוה לי לדבקה בו ולאהבה אותו, האריך עלי למעניתו (תשובתו) ויכתב לי ׳וגם אתה כאחד מהם׳ והרבה תלונתו, כאלו לבי נכריה עבודתו, ואין עד דור ודור אמונתו, וישלח עוד לי לבנה מגלתו [ניר חלק בלי כתב], לאמר כי כן היתה [ריקה] מאהבתי לבתו, ויוסף עוד פשע על חטאתו עם פנחס המשורר [אשר] זכרני לו בשירתו, ועלי קללתו, ויוציא דבתו, כי גרשתיו בנחלתו, וזה פתשגן הכתב [שירו של פנחס] כתבניתו״.
כדי להגדיל את שבחו של דון יצחק מתאר המשורר בפתיחת השיר כינוס דמיוני אצל ״הזמן״, בו הופיעו ״השרים״ של ארבע פאות עולם. [נגד טדרוס אבולעאפיה].
סִתְרֵי תְהִלּוֹת הַזְּמָן רָאִיתִי / וּבְהַר מְרוֹם הַמַּהֲלָל עָלִיתִי.
לִי תַעֲלוּמוֹת מַהֲלָל נִגְלוּ, בְּסוֹד / יִשְׁרֵי עֲדַת סוֹדוֹ אֲנִי הָיִיתִי,
שָׁם נִקְרְאוּ כָל בַּעֲלֵי הַשִּׁיר, וְשָׁם / עִם הַקְּרוּאִים לִהְיוֹת אָבִיתִי.
בָּאוּ לְהִתְיַצֵּב קְרוּאִים עַל זְמָן / שָׁמָּה, וְעִמָּם אָהֳלִי נָטִיתִי,
שָׁם מִבְּנֵי קֶדֶם וּמִצָּפוֹן וּמִ/תֵּימָן וּמִן הַמַּעֲרָב חָזִיתִי,
כָּל אִישׁ יְגַלֶּה סוֹד פְּאָתוֹ, וַאֲנִי / עַד דִּבְּרוּ כֻלָּם חֲשׁוֹת אִוִּיתִי.
שַׂר כָּל בְּנֵי קֶדֶם בְּרֹאשׁ הִלֵּל מְתָיו – / לָעוּ דְבָרָיו וַאֲנִי לָאִיתִי.
אָז הַצְּפוֹנִי אַחֲרָיו סִפֵּר בְּהוֹד / עַמּוֹ, וְלֹא כִלָּה עֲדֵי כָלִיתִי.
קָרְאוּ לְתֵימָנִי וְשָׁאְלוּ מַה בְּפִיו / וַיַעֲנֶה ״אָחִי, שְׁמַע מַעְנִיתִי.
הַאִם לְקֶדֶם אוֹ לְצָפוֹן הוֹד? וְהוּא / נִטְמָן בְּתוֹךְ תֵּימָן בְּעִיר חָנִיתִי״.
כִּזְבֵי כְזָבָיו שָׁמְעוּ עַם נִצְּבוּ / עַל הַזְּמָן עִמִּי וְלֹא עָנִיתִי.
קָרְאוּ לְשַׂר הַמַּעֲרָב אַחְרָיו, וְאֵין / עוֹנֶה – אֲזַי קַמְתִּי וּפֶה פָצִיתִי,
קַמְתִּי בְּמִצְוַת הַזְּמָן לַעְנוֹת, וְחִישׁ / לַאְזִין פְּנֵי הָעוֹמְדִים חִלִּיתִי
״שִׁמְעוּ, מְתֵי מוּסָר, וְהַאְזִינוּ לְפִי! / עַד כֹּה שְׁתִיקָה כַּעֲדִי עָדִיתִי,
אֶשְׁמַע שְׁלֹשֶׁת הַסְּגָנִים דִּבְּרוּ / עָתָק, וְלֹא פִיהֶם אֲזַי מָרִיתִי.
אֶעְנֶה אֲנִי חֶלְקִי בְּהוֹד הַמַּעֲרָב, / אֶעְנֶה בְהוֹד הַצֵּל אֲשֶׁר חָסִיתִי,
בַּמַּעֲרָב גָּבַהּ – וּבוֹ יִפְרוּ עֲצֵי / דַעַת וְעֵץ חַיִּים וּבוֹ פָרִיתִי.
אוֹדִיעֲכֶם מַה הוּא, וְאִם לֹא תֵדְעוּ / מַה הוּא, וְאַחְוָתִי אֲשֶׁר חִוִּיתִי
שָׁמָּה צְבִי נִמְשַׁל לְגַן עֵדֶן – אֲבָל / פִּרְיוֹ לְעֵץ דַּעַת, אֱמֶת, דִּמִּיתִי,
יָדָיו כְּעֵץ חַיִּים תְּחַיֶּינָה לְכָל / הַנּוֹפְלִים אַרְצָה – וּבָם חָיִיתִי.
אֶצְדַּק בְּדָבְרִי בוֹ וְאֶזְכֶּה נֶגְדְּכֶם, / אֶצְדַּק – הֲתָבִינוּ בְּמַה שָּׁגִיתִי?
כַּמָּה חֲמוּדוֹת בַּצְּבִי אֶזְכֹּר, וְלֹא / אַגִּיד וְכָהֵנָּה אֲשֶׁר נָשִׁיתִי!״
אָז נִבְהֲלוּ שָׂרִים אֲשֶׁר עַל הַזְּמָן / עוֹמְדִים וְתָמְהוּ מֵאֲשֶׁר בִּטִּיתִי,
יִתְלַחֲשׁוּ אֶל מִי מְלוּכָה יָאֲתָה, / וַאְנִי לְעֵבֶר מַעֲרָב פָּנִיתִי,
אֶפְנֶה לְעֵבֶר הַזְּמָן וָאֹמְרָה / ״אַחְלַי וּבָא הַטּוֹב אֲשֶׁר קִוִּיתִי!״
וַיַּעֲנֵנִי הַזְּמָן ״מַה לָּךְ, אֱנוֹשׁ, / תִּדְאַג? וְהֵן כִּרְצוֹנְךָ עָשִׂיתִי.
מַה לִּי וְלַצָּפוֹן וְלַמִּזְרָח וְאֶל / תֵּימָן? וְלִי הַמַּעֲרָב קָנִיתִי!
הִנֵּה פְתִילִי לָךְ וְחוֹתָמִי, וְתַו / מִשְׂרָה בְּמֵצַח אוֹהֲבָךְ הִתְוֵיתִי.
כִּסְאוֹ לְעוֹלָם יַעֲמֹד נֶגְדִּי, וּבוֹ / אֶבְחַר בְּתֵבֵל לַעֲבֹר בִּבְרִיתִי,
אָכִין מְכוֹן כִּסְאוֹ וְאוֹרִיד צוֹרֲרָיו / מִמִּגְדְּלוֹת עֻזָּם אֲשֶׁר בָּנִיתִי,
יֹאבְדוּ וְיֵחַתּוּ מְרִיבָיו, יֹאבְדוּ / מַהֵר, וְאַבִּירָם כְּבָר סִלִּיתִי.
הִנֵּה בְרַק חַרְבִּי בְּיָדְךָ אֶתְּנָה, / קַשְׁתִּי עֲלֵיהֶם עוֹרֲרָה וַחְנִיתִי!
אַחְרֵי בְלוֹת לִבּוֹ וְעִנִּיתִיו בְּצוֹק / עִתִּים – תְּהִי עֶדְנָה לְלֵב עִנִּיתִי.
הַנֶּחֱרִים בּוֹ אֶרְמְסָה אוֹתָם כְּטִיט / חוּצוֹת, וּבָתֵּיהֶם בְּאַף שׁוֹסֵיתִי:
הֵם יִטְבְּעוּ בַבֹּץ וְיִכָּשְׁלוּ – וְהוּא / מִיָּם וּמִמֵּי הָעֳנִי מָשִׁיתִי,
אֶבְנֶה הֲרִיסוֹתָיו וּפִרְצוֹתָיו – וּבֵית / קָמָיו אֲנִי עַד הַיְסוֹד עֵרִיתִי,
אֶטֶּה יְמִינִי זֹאת וְיִבְלָעֵם שְׁאוֹל – / אָכֵן בְּחַסְדִּי הַצְּבִי נָחִיתִי,
הוּא יַעֲלֶה מַעְלָה וְעַל הַמַּעֲלוֹת / לִהְיוֹת הֲדוֹם רַגְלָיו כְּבָר צִוִּיתִי.
לֶךְ נָא וּבַשֵּׂר הָעֲנָוִים אוֹהֲבָיו, / אָזְנָם גַּלֵּה כִּי אָזְנְךָ גָּלִיתִי:
שִׂמְחָה וּמִשְׁתֶּה יִקְבְּעוּ לָהֶם בְּכָל / שָׁנָה בְּיוֹם יִצְחָק לְשַׂר מִנִּיתִי״.
זֹאת שָׁמְעוּ שָׂרִים וְרָגְזוּ בָּרְחוּ, / וַאְנִי לְבַשֶּׂרְךָ, גְּבִיר, אָתִיתִי.
אוֹדִיעֲךָ, שַׂר, כִּי זְמָן הוֹתִירְךָ / הַיּוֹם לְטוֹבָה כַּאֲשֶׁר רָצִיתִי.
יִצְחָק, אֲזַי הִמְלִיךְ זְמָן בְּמַעֲמָד / אוֹתְךָ בְּשֵׁם כִּנָּה כְּמוֹ כִנִּיתִי,
מֵהַר מְרוֹם הַמַּהֲלָל נָסְעוּ תְמוֹל – / אָכֵן כְּמוֹ נֶשֶׁר לְךָ דָּאִיתִי.
הֵרוֹם, כְּרוּב מִמְשַׁח, וְקַח בִּרְכָתְךָ / וֶאְמֹר: בְּמִקָּחִי אֲנִי זָכִיתִי!
יוֹם שֶׁדְּבַר מַמְלַכְתְּךָ לִי הֻגְּדָה / מַה צָּהֲלוּ פָנַי וּמַה יָּפִיתִי!
הוּשַׁב בְּשׁוּב עֶדְיָךְ עֲדִי עֶדְיִי, אֲבָל / נִשָּׂא וְרָם אֶהְיֶה, וְאִם שָׁחִיתִי,
כִּי חָשְׁבוּ צָרִים לְהַשְׁפִּילִי וְאֵיךְ / אֶשְׁפַּל? וְעֵינִי לָךְ, גְּבִיר, תָּלִיתִי.
יוּאַר זְמִיר טָדְרוֹס וְיֵהָפֵךְ נְהִי! / לוּלֵי זְמִירוֹ – לֹא נְהִי נָהִיתִי.
הַשִּׁיר יְהִי אֵלָיו כְּלֵיל פֵּרוּד, כְּלֵיל / מִיַּד צְבִיָּה כּוֹס נְדוֹד שָׁתִיתִי,
יִמְחֶה זְמִירוֹתָיו אֲשֶׁר אָמַר לְךָ / ״כָּעָב פְּשָׁעֶיךָ אֲנִי מָחִיתִי״,
שָׂרוּף יְהִי סִפְרוֹ, וְאִם בּוֹ שִׁבְחֲךָ – / אוֹתוֹ בְנַפְשִׁי, הַגְּבִיר, פָּדִיתִי!
בִּלַּע וְלֹא חָמַל וְשִׁחֵת רַחֲמָיו / הַהוּא, שְׁלָחוֹ צוּר הֱיוֹת מַשְׁחִיתִי,
מֵאָז וְעַד עַתָּה לְגַבִּי חָרְשׁוּ / חוֹרְשִׁים – אֲבָל הוּא הֶאֱרִיךְ מַעְנִיתִי,
הוּא גֵרְשַׁנִי מִהְיוֹת מֵאוֹכְלֵי / שֻׁלְחָנְךָ – אַל תֹּאמְרָה: זָנִיתִי!
לֹא מָעֲלָה מַעַל בְּךָ נַפְשִׁי וְלֹא / עֹרֶף, גְּבִירִי, נֶגְדְּךָ קִשִּׁיתִי.
בִּנְדוֹדְךָ הוֹדִי לְמַשְׁחִית נֶהֱפַךְ / אוּד יֶעֱשַׁן – צֶלֶם דְּמוּת תַּבְנִיתִי,
חָשַׁךְ לְבָבִי מִשְּׁחוֹר, אָכֵן קְרָא / טוּרִים כְּתַבְתִּים בַּדְּיוֹ בִּבְכִיתִי.
לוּלֵי אֲיַחֵל לַחֲזוֹת הוֹד נָעֳמְךָ – / מַתִּי, וְהֵן בִּנְדוֹדְךָ חָלִיתִי.
לֹא יוּכְלוּ רַגְלַי עֲלוֹת רֶגֶל, אֲבָל / לִבִּי בְּתוֹךְ סֵפֶר, גְּבִיר, שִׁוִּיתִי,
הוּא יַעֲלֶה לָחֹג וְיָחֹג אִתְּךָ, / כִּי אֵשְׁבָה בָזֶה בְּבוֹר כָּרִיתִי.
אַתָּה בְשׁוֹשַׁנִּים רְעֵה, דּוֹד, – וַאֲנִי / אֶרֶץ מְלֵחָה הָיְתָה מַרְעִיתִי!
אֵשֵׁב – וְאִם אַתָּה נְטַשְׁתַּנִי בְּבוֹר, / תָּמִיד בְּאַהְבָתְךָ, גְּבִיר, שָׁגִיתִי
אֵשֵׁב – וְטוּב זִכְרָךְ לְאַפִּי יַעֲלֶה / רֵיחוֹ כְמֹר מִגַּנְּךָ אָרִיתִי.
בִּשְׁלוֹמְךָ לִי יִהְיֶה שָׁלוֹם, וְאָז / בַּמַּחֲזֶה שָׁלוֹם לְךָ חָזִיתִי,
וּשְׁנַת גְּאֻלָּתְךָ כְּבָר בָּאָה – הֲלֹא / סִתְרֵי תְהִלּוֹת הַזְּמָן רָאִיתִי!