עַל כָּרְחוֹ מָשׁוּךְ לְאָחוֹר
וּמֻתָּז.
בְּהַבְקִיעוֹ אֶת הָאֲוִיר
מְדַבֵּר בִּשְׂפַת הַבַּז וְהַשַּׁחַף.
עַד מַחֲצִית הַדֶּרֶךְ
זוֹכֵר אֶת הַקֶּשֶׁת,
אֶת הַיָּד הַדּוֹרֶכֶת.
מִשָּׁם וְאֵילָךְ
שַׁיָּךְ רַק לְסוֹפוֹ:
לַלֵּב הֶעָגֹל שֶׁבּוֹ יִנָּעֵץ
וְיִרְעַד.