מַה טּוֹב לְשׂוֹחֵחַ עִם הַמָּקוֹם.
רֵאשִׁית, מָלֵא עוֹלָם.
תָּמִיד קָרוֹב, תָּמִיד קַשּׁוּב,
אֵין צֹרֶךְ לְהִדָּבֵר מֵרֹאשׁ.
שֵׁנִית, אֵין מָקוֹם לַחֲרָדָה.
תִּרְצֶה: תְּמוֹלֵל, תַּזִּיעַ, תְּעַוֶּה,
תַּשְׁפִּיל, תְּשַׁקֵּר —
אַחַת הִיא לוֹ.
מַה לֹּא רָאָה? מַה לֹּא שָׁמַע?
וְהָעִקָּר: פִּיךָ וְלִבְּךָ שָׁוִים.
כַּמָּה כִּוּוּנֵי־אֲוִיר בִּמְעוֹנוֹ,
מִמַּה נִּטְווּ וִילוֹנוֹתָיו,
מַה חֶשְׁבּוֹן־הַמַּיִם שֶׁלּוֹ, חֶשְׁבּוֹן־הַחַשְׁמַל
וּשְׁנַת הַיִּצּוּר שֶׁל כְּרוּבָיו —
אַחַת הִיא לְךָ,
וְאֶחָד אַתָּה לוֹ;
לָכֵן כֹּה נָעִים לְשׂוֹחֵחַ אִתּוֹ.
אָמֵן.