עֵינַיִם — סַכִּינִים,
פֶּה — צָמִיד אָדֹם,
אַף — גֶּזֶר, כַּמּוּבָן.
עָבַדְנוּ אוֹתוֹ יוֹם תָּמִים,
כִּרְכַּרְנוּ לְפָנָיו בְּלִי בּוּשָׁה.
וּבַלַּיְלָה, לְאוֹר יְצִיר־כַּפָּיו הַחִוַּרְיָן,
חוֹלַלְנוּ לְעֵינָיו בָּרָק,
לְשִׂפְתוֹתָיו אֶקְדָּח,
לְבֹהַק צֹאנוֹ הַנָּטוּשׁ עַל פְּנֵי הָאָרֶץ.
הוֹ, מֶלֶךְ הַלַּיְלָה הָאֶחָד,
בַּר־יוֹם רָם וְקַדְמוֹן,
אֵל הַשֶּׁלֶג!
יָדַעְנוּ שֶׁקִּצְּךָ מַפְצִיעַ.
לְנֶגֶד עֵינֵינוּ הַמֻּכּוֹת
אַתָּה הוֹפֵךְ לְזִכָּרוֹן.
הַצָּמִיד חוֹזֵר לָאָרוֹן,
הַגֶּזֶר וְהַסַּכִּינִים לַמִּטְבָּח,
הַיֶּלֶד לְגַן־חוֹבָה.
וַאֲנַחְנוּ, חִכֵּנוּ יָבֵשׁ מֵהַלֵּל,
עוֹמְדִים בְּגִנָּה מוּצֶפֶת שֶׁמֶשׁ
וּמְחַפְּשִׂים עֲקֵבוֹת לְבָנִים.