אַתָּה מְכַוֵּן אֶל הַכַּדּוּר הָאָדֹם

כְּדֵי לְהִקָּלֵעַ בַּלָּבָן.

עֵינֶיךָ דְּרוּכוֹת כְּנֵץ,

יָדְךָ קְמוּרָה כְּכַנָּר.

הַאִם הַכַּדּוּר הַלָּבָן מְנַחֵשׁ

שֶׁהוּא גֻּלַּת הַכּוֹתֶרֶת?

3    🔗

אֲהִילֵי מַתֶּכֶת חוּמִים,

קוֹנוּסִים קָרִים וְקָשִׁים.

תְּאוֹמֵי מְאוֹרוֹת עֲמוּמִים

מֵעַל לַמַּלְבֵּן הַיָּרֹק.

תְּאוֹמֵי גֻּלּוֹת לְבָנוֹת,

גֻּלָּה אֲדֻמָּה, בּוֹהֶקֶת,

שַׁרְבִיט קָשֶׁה.

לְיַד הַדֶּלְפֵּק

מַסֵּכוֹת פּוֹקֶר,

כַּפּוֹת יָדַיִם כְּמוֹ לוּחַ מָחוּק.

רִשְׁתִּית אֲטוּמָה,

בָּבָה שְׁחֹרָה וְקָרָה.

אִשְׁתִּי הַיְקָרָה,

בּוֹאִי מֵרָחוֹק,

שִׂימִי אֶת בְּשָׂרֵךְ

בֵּין שִׁנַּי.

אמסטרדם, 1975