הזמן

חֹרֶף. שָׁעָה אֲפֹרָה לִפְנוֹת־עֶרֶב.

גֶּשֶׁם אִטִּי וְקָצוּב.

המקום

כִּכַּר בֶּדְפוֹרְד, לוֹנְדוֹן,

גַּן עִירוֹנִי גָּדוּר.

סְבָכָה חֲלוּדָה.

מֵאֲחוֹרֵי הַגָּדֵר —

מַטָּח שֶׁל נַרְקִיסִים.

עַל חֻדֵּי הַסְּבָכָה נְעוּצִים:

גָּבִיעַ־שֶׁל־פְּלַסְטִיק מָעוּךְ

שֶׁמֵּעָלָיו כָּתוּב —

הַכֶּסֶף מְדַבֵּר;

רִשּׁוּמֵי־עִפָּרוֹן שֶׁל נָמֵר

(רֶשֶׁף־רֶשַׁע בְּעֵינָיו),

יָגוּאָר, פּוּמָה, פִּיל, אַרְיֵה,

וּכְתֹבֶת — חַיּוֹת־פֶּרֶא מִן הַזִּכָּרוֹן;

גִּלְיוֹנוֹת נְיָר אָפֹר

וַעֲלֵיהֶם שִׁבְרֵי פְּסוּקִים

בִּכְתָב מָהוּהַּ;

וְעַל הַשַּׁעַר הַנָּעוּל,

תַּמְרוּר תַּקִּיף עַל קַרְטוֹן —

מְשׁוֹרֵר, עֲצֹר!!

הנפשות

הוּא.

מְזֻקָּן, מְכֻרְבָּל בִּבְלוֹיִים.

עַל עָמְדוֹ לִפְנֵי הַגָּדֵר,

אֲבָל חָבוּי בִּסְבַךְ מְגִלּוֹתָיו.

אִלֵּם.

(לֹא שֶׁאֵינֶנּוּ יוֹדֵעַ לְדַבֵּר.)

עֵינָיו אֵינָן.

(לֹא שֶׁהוּא עִוֵּר.)

אֲנִי,

כּוֹתֵב הַשּׁוּרוֹת הָאֵלֶּה.

עוֹבֵר־אֹרַח,

מְשַׁחֵר לַטֶּרֶף,

עֵר מְאֹד בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה.

מערכה ראשונה

אֵין אִישׁ בַּכִּכָּר הַגְּשׁוּמָה מִלְּבַדֵּנוּ.

אוּלַי עוֹרֵב בּוֹדֵד.

אוּלַי מָטוֹס קַשּׁוּב אֶל מַכְשִׁירָיו.

הַתַּמְרוּר בּוֹלֵם אֶת רַגְלַי.

חוֹבֵר זָקֵן!

אֵיךְ יָכֹלְתָּ לַחֲזוֹת מֵרֹאשׁ?

אֲנִי מְחַזֵּר עַל עֵינָיו,

מְצַלְצֵל בְּרֹךְ בְּפָנָיו —

אֵין עוֹנֶה.

אֲנִי קָרֵב אֶל הַגָּבִיעַ,

בִּמְאוֹר־פָּנִים, בְּלֵב מִתְרַחֵב,

הוֹשִׁיעָה־נָּא —

מערכה שנייה

— וַאֲנִי מַמְטִיר

חֹפֶן שֶׁל מַטְבְּעוֹת

אֶל תּוֹךְ הַגָּבִיעַ.

הַפְסָקָה אֲרֻכָּה.

וּלְפֶתַע,

בְּלִיל־קוֹלוֹת בּוֹקֵעַ:

הַכֶּסֶף מְדַבֵּר!

הַגֶּשֶׁם מְפַטְפֵּט,

הַנַּרְקִיסִים תּוֹקְעִים בַּחֲצוֹצְרוֹת זָהָב!

שִׁבְרֵי פְּסוּקִים קְרֵבִים,

עֶצֶם עַל עַצְמוֹ,

לְרַעַם חַיְתוֹ־טֶרֶף שׁוֹאֲגוֹת —

הוֹ, כָּל זֶה לֹא קָרָה.

מערכה שלישית

כַּמּוּבָן, הוּא מִתְכַּוֵּן לְעַצְמוֹ.

כָּל הַסַּגְרִיר הַזֶּה

הֶעֱכִיר אֶת בִּינָתִי.

מִקַּח־טָעוּת.

הוּא לֹא הִבְטִיחַ שׁוּם תְּמוּרָה,

וְלֹא הִקְנָה שׁוּם זְכוּת.

הָאוֹר יוֹרֵד.

גֶּשֶׁם.

אוּלַי עוֹרֵב בּוֹדֵד,

אוּלַי מָטוֹס קַשּׁוּב וּמְהַבְהֵב.

(בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַזְּמַן הַזֶּה, הוּא לֹא זָע.

עֵינָיו אֵינָן.

הוּא לֹא נָשָׂא, וְלֹא נָתַן.)

עֲרָפֶל מִתְעַבֶּה.

קַוֵּי הָעִפָּרוֹן

מִתְמַסְמְסִים בַּמַּיִם.

אֲנִי עוֹקֵר אֶת רַגְלַי בְּכֹחַ

הַכֶּסֶף מְהַתֵּל בִּי

מֵאֲחוֹרֵי גַּבִּי.

מָסָךְ!

אחרית־דבר

שָׁכַחְתִּי לְצַיֵּן

אֶת הַלַּחְשָׁן.

גַּם הוּא בֵּין הַנְּפָשׁוֹת —

יוֹשֵׁב לְמַרְגְּלוֹת,

נִים־לֹא־נָם;

אֵין מִלִּים בָּעֲלִילָה.

אֲבָל כַּעֲבֹר שָׁנִים

הוּא יִתְנַעֵר פִּתְאֹם —

לִרְשֹׁם אוֹתָנוּ

מִן הַזִּכָּרוֹן.