חֲבוּרָה שֶׁל נְעָרוֹת,
שָׁנָה א', הָאֲקָדֶמְיָה לְאָמָּנוּת,
עוֹמֶדֶת הָכֵן
מִסָּבִיב לַסְּפִינְקְס.
קָשֶׁה לְהִסְתַּכֵּל עָמֹק בְּעֵינֶיהָ.
מַבָּטָהּ הַלָּבָן אָטוּם:
אֵינוֹ מְקַבֵּל וְאֵינוֹ נוֹתֵן.
אֵין תְּשׁוּבָה גַּם בְּמִצְחָהּ.
הוּא מַחֲזִיר אוֹתְךָ
אֶל הַשָּׁמַיִם, אֶל הַיָּם,
אֶל הָרִים בְּלִי הֵד.
אֲבָל הִיא יוֹדַעַת.
אֵין סָפֵק שֶׁהִיא יוֹדַעַת.
"שִׂימוּ לֵב לַחֵן הַקָּפוּא
שֶׁל זְנָבָהּ הַמֻּשְׁלָם."
אֶת זֶה אֲנִי רוֹצֶה.