כַּף יָדֵךְ קְטַנָּה מִשֶּׁלִּי.

אֲבָל אֲנִי רוֹאֶה אֶת גּוּפֵךְ

מִסּוֹף עוֹלָם עַד סוֹף עוֹלָם.

אַתְּ מְדַבֶּרֶת בְּשֶׁקֶט.

אֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת קוֹלֵךְ

כְּרַעַם לֵילֵי עַל פְּנֵי הַיָּם.

הַהַגְדָּלָה מַטִּילָה מוֹרָא.

אֲנִי קָרֵב, אֲנִי רָחֵק — לַשָּׁוְא;

הָאוֹתִיּוֹת פָּשְׁטוּ צוּרָה.

אֵין בָּךְ מִרְמָה.

אֲבָל אַתְּ אוֹרֶבֶת לִי בְּכָל הַמַּעֲבָרִים,

בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, בֵּין כֶּלֶב לִזְאֵב.