הַשְּׁקִיעָה הַזֹּאת,
שֶׁיֵּשׁ בָּהּ קְרוֹנוֹת־שֶׁל־נֹגַהּ
וּבְרִית־עוֹלָם וּמַלְאָכִים מְרַנְּנִים
‘תִּכּוֹן! תִּכּוֹן!’ —
הִיא מָבוֹא לַלַּיְלָה.
הַגֶּשֶׁם הַזֶּה,
הַמַּמְטִיר אוֹצְרוֹת יָרֹק
עַל כָּל עֵץ רַעֲנָן וּמֵעִיר אֶת הָאֲגַם
מִשְּׁנַת הַסְּתָו וְיוֹרֵד וְעוֹלֶה
בְּסֻלַּם גּוּפֵךְ —
הוּא עוֹנָתִי.
וְגַם הַיָּם,
אוֹקְיָנוֹס שֶׁקּוֹלוֹ מוֹלִיךְ אוֹתָנוּ
בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר, הַיָּם הַזֶּה
אֲשֶׁר גִּלָּה אֶת אֳפָקָיו, אֶת הַשְּׁתִיקוֹת
שֶׁלֹּא יָדַעְנוּ בָּנוּ —
יֵשׁ לוֹ אָדוֹן.
לָכֵן אֲנִי אוֹמֵר:
אֲהוּבָה, זִכְרִי,
עֶבֶד כִּי יִמְלֹךְ.
הַיָּרֵחַ עוֹד לֹא עָלָה.
הַזִּקִּית אֵינָהּ יוֹדַעַת
מָה הַצַּו אֲשֶׁר יָבוֹא לָהּ.