זִכְרוֹנִי הוֹלֵךְ וְנֶחְלָשׁ.

עַכְשָׁו אֲנִי תָּלוּי בַּזִּכָּרוֹן שֶׁלָּךְ.

אִם אַתְּ אֵינֵךְ זוֹכֶרֶת —

מָה אָמַרְתִּי לָךְ

כְּשֶׁהַקַּו שֶׁלָּךְ הָיָה תָּפוּשׂ

וְאֵיךְ לִמַּדְתִּי אֶת מִכְתָּבַי

לַחְתֹּם בִּשְׁמֵךְ

וּמַה קּוֹרְאִים לַלַּיְלָה

שֶׁאֵין לוֹ יוֹם וְהוּא לֹא לַיְלָה

וְאֵיךְ גָּדְלוּ הָאוֹתִיּוֹת

עַד כִּי פָּשְׁטוּ צוּרָה

וּמַהוּ צְלִיל קוֹלִי

כְּשֶׁאַתְּ מַטָּה לוֹ אֹזֶן

וְאֵיךְ כָּל שְׁאֵלָה שֶׁלָּךְ

נִהְיֵית בִּי לְסִימָן

וּמַהוּ הַנּוֹדֵד בְּתוֹךְ שְׁנָתִי

וְאֵיךְ עֵינַי פְּקוּחוֹת

אֲבָל אֵינָן רוֹאוֹת דָּבָר

כִּי עֵינַיִךְ בְּעֵינַי

וְעֵינַי בְּעֵינַיִךְ

עַד כְּלוֹת כָּל הַמַּרְאוֹת —

אִם אַתְּ אֵינֵךְ זוֹכֶרֶת

אֵין לִי יָד, אֵין לִי שֵׁם,

אָבַד זִכְרִי.