שֵׁשׁ עֵינַיִם סוּמוֹת בִּמְרֻבָּע. זְרוֹעַ-עֵץ שֶׁל פִּגּוּם הַחוֹבֶקֶת

אֶת צַלְעוֹ הַגַּרְמִית שֶׁל בִּנְיָן מוּל גִּבְעָה קִפּוֹדִית וְנֻקְשָׁה.

וְשִׁקְמָה בַּגִּבְעָה: עַקְמוּמִית כְּגִבֶּנֶת-דְּרָכִים מְאֻבֶּקֶת

שֶׁעָמְדָה לְעֵת-עֶרֶב לָפוּשׁ וְלוֹעֶסֶת דְּמָמָה יְבֵשָׁה.

וְאָדָם מוּל שִׁקְמָה. גַּב כָּפוּף. יַד פְּשׂוּקַת-אֶצְבָּעוֹת מְשֻׁטַּחַת.

יַד שְׁנִיָּה מְצֻדֶּדֶת מְעַט בְּעִקּוּם מְסֻקָּס שֶׁל עָנָף.

וְהָרֹאשׁ הַמֻּטֶּה לַכָּתֵף מְדַבְלֵל בְּלֹרִיתוֹ הַפּוֹרַחַת

(כְּחִטּוּב לֹא-נִשְׁלָם עֵת יִבְחֹן פַּסָּלוֹ אֶת מַרְאֵה הַמְגֻלָּף).

אַחַר-כָּךְ יְפַשֵּׂק אֶת רַגְלָיו. כַּפּוֹתָן תּוֹךְ הַחוֹל יְשַׁקֵּעַ.

וְלִטְּפוּ גַרְגְּרִים רְטֻבִּים אֶת בְּשָׂרָן כְּמוֹ בְּשַׂר שָׁרָשִׁים.

וְגָמָל – מוּל שִׁקְמָה וְאָדָם – אֶת רֹאשׁוֹ יְשַׁרְבֵּב כְּתָמֵהַּ:

הֲשִׁקְמָה הִיא כְּפוּלַת-צַמָּרוֹת

אוֹ

אָדָם בַּעַל צֶמֶד רָאשִׁים?