מקור: שירמן – השירה העברית בספרד ובפרובאנס;
כתובת השיר: על המשוררים שאינם עשירים.
לָמָּה בְתֵבֵל לַמְּלִיצִים צוֹרֲרִים
כּוֹכְבֵי שְׁחָקִים, גַּם עֲלֵיהֶם סוֹעֲרִים
תָּמִיד, וְהַמִּקְרִים עֲלֵיהֶם נוֹתְנִים
עַד אֶחְשֹׁב: כֻּלָּם לְבַדָּם נוֹצְרִים?
אִם עֹל בְּנֵי אָדָם לְהָקֵל יָעֲצוּ –
עֻלָּם לְהַחְמִיר אַךְ עֲלֵיהֶם בּוֹחֲרִים!
תּוֹךְ נַהֲרוֹת הַסּוֹעֲרוֹת הֵם טוֹבְעִים
גַּם מַעֲבַר תֶּלֶא בְּכָל יוֹם עוֹבְרִים.
אֶתְמַהּ בְּעִנְיָן זֶה וְלִבִּי נֶעֱצָב
אֵלֶּה דְבָרִים עֵת שְׂעִפַּי זוֹכְרִים.
אֵיךְ אֶבְחֲרָה לִהְיוֹת מְשׁוֹרֵר, כִּי זְמָן
זָרַק מְאֹד אֶת רָעָתוֹ בַמְּשׁוֹרֲרִים!
אִם אֶת תְּבוּאָתָם בְּנֵי אִישׁ קוֹצְרִים
גַּם כָּל צְבָא שַׁחַק לְכַרְמָם בּוֹצְרִים,
בָּם הַזְּמָן מִקְרָיו הֲלֹא נָתַן, עֲדֵי
שָׂמָם לְפֶתַח הַשְּׁאוֹנוֹת שׁוֹעֲרִים.
אוּלַי צְבָא מָרוֹם וְכוֹכְבֵי מַעְלָה
יַחְדָּו לְהַכְנִיעָם בְּנֶדֶר נוֹדְרִים!
בִּרְאוֹת פְּעֻלָּתָם מְלִיצִים נֶעְצְבוּ,
כִּמְעַט בְּקִנְאָתָם פְּנֵיהֶם גּוֹרֲרִים,
אַחַר אֲשֶׁר רוֹאִים פְּתָאִים צָלְחוּ
לִמְאֹד וְכָל טוֹבָה בְעוֹלָם סוֹחֲרִים,
גַּם מַעֲלָתָם גָּדְלָה לִמְאֹד, עֲדֵי
יֵשְׁבוּ בְקוֹרָה עִם חֲכָמִים הוֹבְרִים.
כִּי מִשְּׁמֵי מָרוֹם פְּעָמָם אִשְּׁרוּ
וּלְהַעֲשִׁירָם רַב בְּיָדָם עוֹזְרִים,
וּבְעֵת אֲשֶׁר צוֹפִים לְהֵיטִיב יוֹשְׁבֵי
תֵבֵל – בְּבֵין כֻּלָּם אֲלֵיהֶם בּוֹרֲרִים!
נִמְנָע רְאוֹת עָשִׁיר לְאִישׁ מֵלִיץ כְּמוֹ
נִמְנָע רְאוֹת עוֹרְבִים לְבָנִים נוֹעֲרִים.
אֵיךְ לַפְּתָאִים יִהְיֶה כָבוֹד אֲשֶׁר
בַּבִּין וּבַחָכְמָה בְכָל יוֹם סוֹרֲרִים,
גַּם יִמְאֲסוּ שֵׂכֶל וְכָל מַדָּע וּבִין
וּבְעֵת אֲשֶׁר רוֹאִים כְּתָב שִׁיר גּוֹעֲרִים
גַּם יֹאמְרוּ עָלָיו״דְּעוּ וּרְאוּ, חֲסַר
אִישׁ זֶה מְשֻׁגָּעִים וְיֶתֶר סוֹפְרִים!״
כִּי נִמְנְעוּ הַרְבֵּה לְהָבִין הֵם כְּמוֹ
נִמְנָע רְאוֹת עִזִּים בְּחָכְמוֹת דּוֹבְרִים.
מִדְבָּר הֲלֹא סָגַר אֱלֹהִים בַּעֲדָם
בַּל יִהְיוּ פִיהֶם בְּשִׁירִים פּוֹעֲרִים,
דּוֹמִים דְּבָרִים אֵל כְּמוֹ אִם יִהְיוּ
יַלְדֵי כְלָבִים בַּנְּמֵרִים גּוֹבְרִים.
כִּי כָל בְּנֵי הַשִּׁיר לְאֵל רָם נִבְחֲרוּ,
גַּם מִלְּפַָנָיו כִּי שְׁבָחָיו סוֹדְרִים,
כִּי בָם מְאֹד בָּחַר בְּמִקְדָּשׁוֹ אֲשֶׁר
עָשׂוּ רְנָנִים בָּם לְוִיִּים שׁוֹרֲרִים,
וּבְשִׁיר בְּנֵי הַשִּׁיר יְהֻלַּל אֵל, הֲלֹא
עִם הוֹד תְּהִלּוֹתָם אֲשֶׁר מִתְחַבְּרִים.
לָהֶם יֵאוֹתוּ מַעֲדַנֵּי הַזְּמָן
לִהְיוֹת בְּבָתֵי הַפְּנִינִים שׁוֹטְרִים,
כִּי בַעֲלֵי חֵן הֵם, בְּפִיהֶם שׂוֹחֲקִים,
גַּם הֵם אֲשֶׁר כָּל הַנְּעִימוֹת אוֹמְרִים.
נָכוֹן לְהִתְגָּאוֹת עֲלֵי שָׁרִים אֲשֶׁר
פִּלְאוֹת דְּבַר הַשְׂכֵּל בְּפִיהֶם שׁוֹחֲרִים,
חַסְדֵי מְרַחֵם כָּל יְצוּרָיו יִהְיוּ
תָמִיד בְּקִרְבָּם כִּי לְדָתוֹ שׁוֹמְרִים!
גַּם מַעֲלָתָם תַּעֲלֶה לָהֶם מְאֹד
תָּמִיד וְאַף עַל מַעֲלַת הַבּוֹעֲרִים.
בִּרְצוֹת אֲדוֹן עוֹלָם מְהֵרָה יִהְיוּ
גַלְגַּל וְצִבְאוֹתָיו לְעָזְרָם חוֹזְרִים!