כאשר יגדל האילן בגוש-עפר מיוחד ויתפוס לו מקום ביער או בדרך, כן יגדל כל אדם בחוּגו ובפינה המיוחדה לו בעיר-מולדתו. במקום יצאת בו לאויר העולם, במקום למדת שם בחדרים והיו לך רֵעים בשכונה ובבתי-התפילה, במקום שם נשׂאת לך גם אשה והחילות לסחור ולשׂחות בים העסקים, – מצאת את האופק הצריך לך ולרוחך. הנך הולך ברחוב ונפגש אתה אך עם אנשים, ידעת אותם ואת שמם ועסקיהם גם הם. הנך מציץ מן החלון ותדע היטב את כל עובר ושב. הנך נוסע בעגלה מעיר-מגוריך לעיר הקרובה, והנוסעים עמך ידועים לך מבית ומבחוץ. הנך מלוה כסף ויודע אתה למי אתה מלוה; הנך בא עם בר-נש במשא-ומתן והרי אתה מכיר היטב את תכונת בעל-בריתך או בעל-דבבך. בבית-מועד לכל חי מיועדות לך אך ארבע אמות קרקע, ובעיר גוּפה תוכל להתנועע לכל עבר. יכול אתה להתפּלל פעם בקלויז, פעם בבית-המדרש, יכול אתה לבקר את נגיד פלוני או נבון אלמוני, לשתות אצלו כוס חמין ולשיח עמו במילי-דעלמא… כי תקרינה “חדשות בעולם” תדע גם אתה על אודותיהן, וכי תבואנה מלחמות או גזירות מתחדשות גם אתה תאזין להן ותשיח בהן. כל איש מזרע ישראל הוא אבר לגוי כולו. גם בירושלים עוד גרים יהודים, גם בחברון ובצפת; והרי אתה נותן פרוטה לשם אלה אל קוּפתו של רבי מאיר בעל הנס בכל ערב שבת. יש לכל בני יעקב תורה מאד קדושה; ויש לכל יוסף, לכל משה לכל חיים ויצחק מהיום איזה חלק בנחלת ה'. נכשלת באיזה נדנוד של עבירה, והרי בסידור שלך צרוֹר של סליחות ואמירות. כלתך תקשה ללדת או באה מצוקה בבית, והרי אתה נכנס לבית-התפילה ומבקש רפואה שלמה או גאולה במהרה מאל שומע תחנונים. גם אלהים בשמים קרוב לך בעיר מושבך רב יתר מבעיר אחרת ויודע אותך ואת צרכיך. בספר התהלים הנתון בתוך טליתך אתה קורא זה הרבה בשנים. נעים זמירות ישראל היה מלך בהר ציוֹן, שם כונן לו אלהים מקדשו; ועתה אין לנו לא עוֹלה ולא זבח ולא מנחה, רק “שמנה עשרה”, “קדושה” ו“ברכו”.
כה עברו על יואליק-נתן יותר מחמישים שנה בקיטוב, והרי סכום כזה רוב שנותיו של אדם. מה עשה לו גורלו? נכשל באיזה עווֹן בהיותו מִשנה לנשיא-העדה מטעם הממשלה. מת בנה יחידה של אלמנה אחת, ולפי חוקי רוסיה חפשי הוא כל כגון זה מעבודת-הצבא, וישכח למחוק שמו מבין החיים, ונמכרה תעודתו לצעיר אחר, וישא מאז את שם המת… לכאורה, אין זה עווֹן יליד ה“יצר הרע”, כי אם ענין נעשה אך לשם הפרנסה. אבל מטעם הרָשוּת עונשין על דבר כזה ומחמירן.
אולם הנה במאה פרסאות מקיטוב עיר קרובה לגבול, שם אָפני-חיים אחרים ושם כמעט העולם אחר… הנך בא לבית-התפילה ואין אתה מכיר שם אף איש אחד. חפץ עתה לסחור ולעסוק בדבר-מה ואין אתה יודע במה תבחר וממה תחדל. עברי אתה נשבּה בין העברים, ואף שומרי ימי שבת ויום-טוב, אבל אלהים כאן הוא אל מסתתר. הנך קורא לו ואינו עונה בלשונך. הנך שב מן הריצה ברחובות כל היום ואתה בא לבית-מלונך והנך רואה אך פנים זרים. בודאי יגש אליך אורח זה או אחר וישאל אותך למקומך ולשמך ולשם אשתך ולמספר בניך ולעסקיך. ודוקא השאלות האלה תבעתנה אותך. הלא בעצם “בורח” אתה מפני אימת הרָשוּת.
ימים רבים לא קראת לעצמך יואליק-נתן, כי אם חיים-בּר, ותעוּדת-המסע שבאמתחתך רשומה על שם שלישי. יש נשמה לגוף וכינוי לנשמה; הנך מזייף את שמך, והרי לך שתי נשמות ושני גופים. פשוט משוגע אתה הכל החליפות והתמורות שנעשו בך בבת-אחת. – –