וְשׁוּב אֲנִי אוֹמֵר לִי וְגַם לָךְ:

לְאַט.

רַק לֹא הַכִּלָּיוֹן, חָרוּץ,

שֶׁל לַיְלָה מִתְלַקֵּחַ כְּמוֹ נְיָר;

רַק לֹא הַזֹּהַר הַנִּמְהָר, זְהַב

אִישׁוֹן בּוֹרֵק, פָּנִים הַמְּאִירִים

כְּמוֹ זִקּוּק נוֹסֵק, שֶׁפְּרִיחָתוֹ

הִיא קְמִילָתוֹ, וְזִכְרוֹנוֹ — אָבָק

פּוֹרֵחַ.

כַּחֲלוֹם, הַמִּסְתַּתֵּר

בְּכָל פִּנּוֹת הַיּוֹם, בְּזָוִיּוֹת

הַפֶּה וְהַיָּדַיִם, מְדַמְדֵּם,

נֵעוֹר לוֹמַר לְךָ פִּתְאֹם:

חֶלְמָא

טָבָא חֳזֵית; אֵין צֹרֶךְ בְּפִתְרוֹן.