כְּשֶׁהִיא נִרְדֶּמֶת עַל יָדִי

צוֹמְחוֹת לִי כְּנָפַיִם:

לִהְיוֹת לָהּ לְצֵל — מִיכָאֵל, גַּבְרִיאֵל,

מִלְּפָנִים וּמֵאָחוֹר.

בְּכֹבֶד רֹאשׁ אֲנִי רוֹכֵן עָלֶיהָ,

שׁוֹגֶה בַּחֲלוֹמָהּ וּבָהּ;

סוֹכֵךְ עַל חִיּוּכָהּ

מִדֶּבֶר בָּאֹפֶל, מִקֶּטֶב מְרִירִי.

אֲבָל הַשַּׁחַר עוֹלֶה.

קְרִיאַת הַגֶּבֶר מַזְכִּירָה לִי

מַה שֶּׁעָמַם בַּלַּיְלָה:

מִנַּיִן וּלְאָן.

חִוֵּר, אֲנִי בּוֹרֵחַ אֶל

אַרְצוֹת־הָרְפָאִים:

צָהֳרֵי־עַד, מִדְבַּר־שְׁמָמָה שֶׁאֵין בּוֹ

לֹא תַּרְדֵּמָה, לֹא צֵל־כָּנָף.

הָאוֹר הַמְדֻיָּק

מוֹדֵד אֶת מֶשֶׁךְ הַלַּיְלָה,

אֶת כֹּבֶד הָרֹאשׁ וְעֹמֶק הַחֲלוֹם;

הִיא תִּתְעוֹרֵר לְבַד.