אֲנִי אוֹהֵב לְחַכּוֹת לָךְ.

בֵּינְתַיִם אֲנִי חוֹזֵר בְּעַל פֶּה

עַל טַעֲמֵי לְבוּשֵׁךְ,

מְשַׁנֵּן אֶת שִׁנַּיִךְ וּלְשׁוֹנֵךְ,

הוֹפֵךְ בְּךָ וְהוֹפֵךְ אוֹתָךְ.

לֹא אִכְפַּת לִי שֶׁאַתְּ מְאַחֶרֶת.

בֵּינְתַיִם אֲנִי לָן בְּעֻמְקֵךְ,

עוֹשֶׂה אָזְנִי כַּאֲפַרְכֶּסֶת,

עוֹשֶׂה וְשׁוֹמֵעַ,

שׁוֹמֵעַ וְעוֹשֶׂה.

שׁוּם “מַה נָּאֶה”

אֵינוֹ מַפְסִיק אוֹתִי מִמִּשְׁנָתִי.

שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי,

אֲנִי שׁוֹמֵר עַל אוֹהֲבֵךְ

בְּשֶׁבַע עֵינַיִם.